בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
בריאות וכושר 
המרתון המדברי: הסיוט שהפך לתחושת ניצחון 

המרתון המדברי: הסיוט שהפך לתחושת ניצחון

 
בריאות וכושר |
 

יותר משעתיים של ריצת מוות: חול, רוח, אבנים, סלעים, עליות, שקט, מדבר, אבק ובקיצור - הרגשת סוף העולם. אז למה אנשים עושים את זה לעצמם? טסתי לאילת ל-24 שעות קשות כדי לברר

 
 
 
 
 
 
 
 
 

Done ! #21km

A photo posted by Sharon Yanovski Kaplan (@sharon_yanovski) on


 
 

כשסיפרתי למבינים בענייני ריצה ומירוצים שאני נוסעת לאילת כדי לרוץ במרתון המדברי, אמרו לי שאני משוגעת. שזה מרתון משעמם, קשה, סיוט, שאנשים מתעלפים שם ושזה מרתון ששמור לפריקים של הדבר בלבד. מיד הבנתי שממרתון אני יורדת לחצי מרתון, כי כשיגיע זמני לעשות מרתון מלא, זה יהיה בתנאים מקלים. לא יהיה שם מדבר, לא פריקים ולא חולות ורוחות. נרשמתי לחצי, המשכתי להתאמן כבשגרה, וחיכיתי לנסיעה הזו על קוצים, רק כדי לבדוק אם אשאר בחיים.

 

רוצים להישאר תמיד מעודכנים? עשו לנו לייק בפייסבוק של נענע10 לייפסטייל
10 דברים שאתם חייבים לדעת על מיץ עשב החיטה
איך לרזות יותר בזמן שאתם ישנים? הטריקים שבחיים לא חשבתם עליהם

 

יש משהו מטומטם וגם מבריק בריצה, בדיוק כמו דת. כמו שדתיים חייבים להיאחז באמונה כדי לשרוד ולהתקדם בחיים, כך מכורי הריצה מאמינים שהריצה תגאל אותם מייסוריהם. רצים מסויימים נאחזים בריצה כדי להישאר רזים וחטובים, אחרים מסדרים לעצמם את המחשבות תוך כדי ריצה, חלקם מספרים שריצה עבורם היא התחליף הזול לפסיכולוג, ויש את הזן שלי - זה שמחפש ריגושים ואתגרים. ובכל פעם שהאתגר הושג, האתגר הבא כבר קורץ לי מעבר לפינה. ובשורה התחתונה - כמו בדת, כשאני רצה אני מאמינה שאני מסוגלת לכל.

 

 
רגע לפני הסיוט
 רגע לפני הסיוט   צילום: פרטי 
 

לעשות מרתון או חצי מרתון זאת חוויה מעצימה מהבחינה הזו. אנשים מתאמנים בשביל מטרה וכובשים אותה. אחריה הם מרגישים מלכי העולם, הם דפקו את המערכת - ולא משנה עם עוד רבים עשו זאת יחד איתם. יש גם קומונה די משוגעת של רצים. אנשים רצים מאמינים באמת שכל מי שרץ הוא אדם נעלה וחזק, מעין גיבור על.

 

המרתון המדברי מביא אליו את הרצים הכבדים. את אלו שמקדישים את כל חייהם לאהובתם הריצה. יומיים לפני כן התקיים מירוץ הלילה של תל-אביב ואי אפשר שלא להשוות את שני האירועים. אם למירוץ התל-אביבי הגיחו 20,000 רצים חובבנים שכל מטרתם הייתה לחזור הביתה עם מדליה וסלפי פוטוגני בפוסט מאוס בפייס, המרתון המדברי הרבה יותר קטן ובוטיקי ופונה לאנשים רציניים שבאמת מחפשים את האתגר, את השקט, את התוצאה, את החוויה. 2,000 רצים השתתפו בו, מתוכם 200 רצים הגיעו אליו במיוחד מרחבי העולם. ואל תחפשו אותם בפייסבוק כי לא בטוח שתמצאו - הם עושים את זה למטרת דתם והתמכרותם.

 

 
תחושת סוף העולם
 תחושת סוף העולם   צילום: פרטי 
 
 

כדי להכין את הגוף לריצה במרתון המדברי באילת, מומלץ לרוץ בשטח ולא עשיתי את זה. מודה, אמנם אני רצה למרחקים ארוכים יחסית, אבל אני רצה עצלנית. מעדיפה להתחיל לרוץ כמה שיותר קרוב לפתח ביתי ותמיד נחמד לי יותר לרוץ עם חבר או חברה גם אם הם לא רצים למען מטרתי. רצים מקצועיים רצים עם תכנית שמיועדת למטרתם וכמאמנת ריצה, הפעם פישלתי - הסנדלר רץ לגמרי יחף.

 

את חצי המרתון המדברי סיימתי בתחושה עילאית ביחד עם בעלי, איתו התאמנתי ואימנתי לאורך כל הדרך. זה לא שהחלטתי שאם אני סובלת הוא חייב לסבול גם, זה יצא ככה. הודעתי לו שאני טסה בעוד חודשיים וחצי לאילת לרוץ והוא מיד הודיע שהוא בא גם, למרות שלא היה לו מושג למה הוא נכנס.

 

התעוררנו בשעה 4:50. הכי מוקדם שהתעוררתי אי פעם בשביל לרוץ, וכל מה שעניין אותי זה למצוא קפה הפוך טוב כדי שאוכל לסיים את הריצה הארורה. אחרי שעתיים שינה בקושי (אל תנסו את זה בבית) וכוס קפה עם חטיף, יצאנו לכבוש את המדבר.

 

 
4:50 - המרדף אחר הקפה
 4:50 - המרדף אחר הקפה   צילום: פרטי 
 

ב-6:00 בבוקר הוזנקנו לדרך ואחרי 2-3 קילומטרים כבר הייתי מוכנה לפרוש מהסיוט הזה. באמת שלא הייתה לי בעיה לרוץ 21 קילומטרים בקלות, פשוט לא בחול, באבק, עם עוד מאות רצים עלי, עם אבנים בכל מקום, סלעים, אבנים קטנות וזדוניות, רוח פרצים ועליות שלא נדע מצרות.

 

אחרי 6 קילומטרים לא הייתי בטוחה שאסיים את המירוץ בחיים. המדבר היה שקט וערמומי, וזה היה קשה מנשוא. פתאום שמעתי את עומר אדם מאחת הרצות שהשכילה לרוץ עם מוזיקה בלי בושה ואוזניות שר את "מודה אני", והודתי לה שהיא הגיעה. נדבקתי אליה כ-8 קילומטרים עד שזה היה בלתי אפשרי לזגזג אחריה בין הסלעים והפעלתי את היו טיוב בעצמי בשארית כוחותיי עד שנגמרה לי הסוללה ב-3 הקילומטרים האחרונים. אז תודה לקולדפליי שבזכותם סיימתי את חצי המרתון המדברי, וגם לבעלי שסבל אותי ואני אותו. ואחרי שסיימתי אותו אני מבינה למה "אנשים עושים את זה לעצמם".

 

כן, זה קשה אימים, כואב, מתיש, מתסכל, מלחיץ, מפחיד והכי לא נוח, ובכל זאת - אנשים אוהבים להביא את עצמם למקום נמוך מאוד וקשה כדי לגלות שהם מסוגלים, זה גורם להם להאמין, להודות, להסתכל על הטוב שיש להם בחיים, על האפשרות שניתנה להם בכלל לרוץ, הם מרגישים חזקים, הם יכולים לכבוש את היעד הבא.

 

 

 
לקום בחושך אחרי לילה לבן - לא מומלץ
 לקום בחושך אחרי לילה לבן - לא מומלץ   צילום: פרטי 
 

8 דברים שלמדתי בדרך על המרתון המדברי

 

1. הכנה חשובה - רוצים לרוץ בשנה הבאה? בין אם החלטתם לרוץ 5 קילומטרים או 42, תכינו את הגוף כמו שצריך, תבקשו ממאמן ריצה שיבנה לכם תכנית ריצה שמותאמת למירוץ שלכם - אסור לזלזל בזה.

 

2. שינה - לא ישנו מספיק לפני וזה מה שהפך את הריצה לקשה יותר. תשנו לפחות 8 שעות בלילה וכדאי לוותר על אלכוהול לפני. נשמע מובן מאליו נכון? לנו זה לא היה כ"כ מובן.

 

3. העמסות זה שטויות - יש סברה לפיה יש להעמיס פחמימות לפני ריצת מרתון. העמסנו וסבלנו. תתייחסו למירוץ כעל עוד אימון כלומר: ביום שלפני הריצה, אכלו הרבה ארוחות קטנות ומסודרות. אם תתקעו פסטה ענקית לפני השינה כמו בהמלצות תסבלו מבטן נפוחה וכבדות בריצה.

 

4. לא לזלזל בהלבשה - לנעליים ולבגדים יש חשיבות עצומה בחוויית הריצה. תהיו בטוחים שהנעליים שלכם מתאימות לכם, שהבגדים נוחים ולא לוחצים או מכבידים. נעלי שטח לא הכרחיות לכל אחד, תדעו להכיר את עצמכם ואת מה שנוח לכם. אני רצתי עם אדידס בוסט שלא מיועדות לריצה בשטח ולמרות שחששתי, גיליתי שזאת הייתה בחירה מושלמת.

 

5. חוויה - תתייחסו לריצה הזו כאל חופשה פעילה. תקחו לכם מלון מפנק לכמה ימים ככה שתוכלו להתאושש בכיף. אם כבר חופש אז מהסוג הזה.

 

 

 

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by