בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
null 
מגיאות לשפל ובחזרה 

מגיאות לשפל ובחזרה

 
null |
 
דוד קרויאנקר, מגזין ``אדריכלות ישראלית``

ספק אם יש בעולם המערבי עוד עיר בירה שרחובה המרכזי עלוב כרחוב יפו בירושלים. אולם הזוהר של הבנייה בתקופת המנדט יכול עוד לחזור

 
 
 
 
 
 
 
 
 

ספק אם יש בעולם המערבי עוד עיר בירה שרחובה המרכזי דומה בעליבותו התפקודית והפיזית לזה של רחוב יפו. מאחורי שכבות עבות של ניוון והזנחה, מסתתר סיפור אורבני-היסטורי מרתק המשקף רבדים שונים - פוליטיים, ביטחוניים, כלכליים, וחברתיים. במבנה האורבני-אדריכלי של הרחוב משתקפים היטב השינויים שחלו במהלך השנים, בתפיסות העולם התכנוניות, ברמת העיצוב ובאיכות הבנייה.

 
מבט צדי אל התחנה המרכזית החדשה
 מבט צדי אל התחנה המרכזית החדשה   
הרחוב, המשתרע לאורך כ-3 ק"מ משער יפו ועד הכניסה המערבית לעיר, הוא ציר ההתפתחות הראשי של ירושלים. תקופות השפל והגאות שהתרחשו ברחוב במשך 150 שנה, מהוות בבואה נאמנה לתהליכים העירוניים שפקדו את העיר מאז ראשית היציאה מחומות העיר העתיקה באמצע המאה ה-19. מזה עשרות שנים משקף מצב הרחוב את היחלשות ירושלים בכלל ואת הידרדרות מרכז העיר בפרט.

הבנייה שהתגבשה במשך השנים לאורך רחוב יפו מהווה מוזיאון אורבני חי של האדריכלות הירושלמית על תקופותיה וסגנונותיה. המבנים השונים משקפים את התפניות התכנוניות שחלו בעיר: החל משלהי התקופה העות'מנית, דרך תקופת המנדט, תקופת העיר החצויה של ראשית המדינה, התקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, והתמורות המתרחשות בה כיום.

החל מאמצע המאה ה-19 ועד לראשית תקופת המנדט, חלה ברחוב יפו התפתחות הדרגתית מדרך עפר באזור שומם, לרחוב עירוני תוסס ומגוון. בתקופה זו הוקמו לאורך הרחוב שכונות–חצר יהודיות עם בנייה טורית-היקפית, דוגמת חצרות אבן–ישראל ואוהל–שלמה, מבני חסד וצדקה כמו בית חולים שערי צדק ומספר מבנים נוצריים, כגון עיר הזוטא לצליינים שהוקמה במגרש הרוסים, ושורה של מבנים מסחריים שבנתה הפטריארכיה הארמנית.
 
מתחם העירייה שהושלם ב-1996
 מתחם העירייה שהושלם ב-1996   
הבנייה המודרנית ברחוב החלה בתקופת המנדט הבריטי. בשלושים שנות המנדט מרכז העיר התגבש כמרקם אורבני בעל אופי אירופי מתקדם. התכנון המנדטורי התבסס על רצף של בניינים סמוכים על קו בניין אפס, שהגדירו את חלל הרחוב באמצעות חזיתות המשכיות, בגובה שבין שתיים עד ארבע קומות. בקומת הקרקע היה רצף של חנויות, ומעליהן דירות מגורים או משרדים. עיצוב הבניינים נעשה במספר סגנונות, כשהבולטים בהם היו הסגנון האקלקטי המשלב אלמנטים מודרניים עם מרכיבים ניאו–קלאסיים, והסגנון הבינלאומי ששילב גושי בנייה קובייתיים עם אגפים קמורים.

הבנייה בתקופת המנדט נחשבת כתקופת הגיאות של העיר. איכותה האורבנית–עיצובית משתקפת בכמה מבני ציבור, שנבנו בעיקר בקטע שבין כיכר צה"ל לצומת שלומציון המלכה. קבוצת בניינים זו כוללת את בניין העירייה ההיסטורי, בניין הדואר המרכזי ובניין חברת הביטוח האיטלקית ג'נרלי. שלושת הבניינים המודרניים האלה המקרינים הדר אזרחי, ממחישים את ההתפתחות השלטונית והמסחרית באותה עת במרכז העיר.

מאז קום המדינה חלה נסיגה משמעותית באיכות התכנון של בניינים רבים שנבנו לאורך רחוב יפו, במיוחד בהשוואה לבניינים מתקופת המנדט. מרבית הבניינים החדשים הוקמו ללא תפיסה מגובשת, וללא ראייה כוללת לגבי רמת התפקוד והחזות הראויה לרחוב המרכזי של עיר בירה חשובה בעלת מעמד בינלאומי. הכשלים הבולטים ביותר של האדריכלות המודרנית לאורך רחוב יפו הם שני רבי-קומות: מרכז כלל הסמוך לכיכר הדווידקה, ובנק הפועלים בכיכר ציון.
 
 
הפוטנציאל הטמון בבנייה הסטורית
 הפוטנציאל הטמון בבנייה הסטורית   
בעת הקמתם, השניים ייצגו את התקווה לחידוש החיים במרכז ירושלים, ופרנסי העיר העניקו להם זכויות בנייה מתירניות במיוחד. אך הציפיות נכזבו, והבניינים לא רק שלא תרמו להתפתחות הרחוב, אלא האיצו את גסיסתו. מאז סגירת קולנוע ציון הכיכר חדלה מלתפקד כמקום בילוי, והמרכז הגדול והכבד, שחלקו התחתון משמש למסחר, ומעליו מתנשא מגדל מגורים בן 41 קומות, החישה את קמילתם המסחרית של חנויות הרחוב.

מרכז כלל היה הניסיון הראשון להקים בירושלים מרכז קניות מקורה ויוקרתי. אך מאז השלמתו ב-1979 הוא מדגים כשל מסחרי ירושלמי אופייני. תוכנית המבנה מקשה על ההתמצאות בו ומשטחי הגרנוליט הגדולים משרים בו אווירה עגמומית. אין במרכז חנויות עוגן כמקובל, אין בו רצף של בתי–עסק קטנים וסניפי הבנק הממוקמים בכניסות, אינם מהווים מקור משיכה הולם, מה גם שפעילותם מסתיימת בשעות אחר הצהריים המוקדמות. מבחינת היחס לרחוב, האבן המצפה את חזיתותיו האטומות דקה מדי ואינה עומדת בפגעי מזג האוויר. חלק מהאריחים נושרים וחלקם האחר נראה מלוכלך.

הפרויקט המוצלח ביותר שהוקם לאורך רחוב יפו מאז שנת 1967 הוא קריית העירייה שבכיכר ספרא. המתחם כולל עשרה בניינים היסטוריים חשובים ששומרו ושוקמו, שני בניינים מודרניים ושלוש רחבות ציבוריות. השלמתו בשנת 1993 תרמה להתחדשות האזור המוזנח שמסביבו, למרות הביקורת שנשמעה על העדר פעילות תרבותית ומסחרית בכיכר המרכזית. אחד הגורמים המרכזיים למצב הירוד של הכיכר ומרכז העיר שמסביבה הוא העדר פונקציות מסחריות, תרבות ובידור. סביר להניח שהכנסת פונקציות כאלה הייתה יוצרת סביב בית העירייה חיים תוססים במשך רוב שעות היממה.
 
האוזור המשומר במתחם העירייה
 האוזור המשומר במתחם העירייה   
שני מבנים חדשים שנבנו בעשור האחרון בקצהו המערבי של רחוב יפו - "שערי העיר" והתחנה המרכזית - מבטאים, הן בקנה המידה הגדול שלהם והן באופן העמדתם, את הבנייה העכשווית המתרחשת כיום בעיר. "שערי העיר" שתוכנן בשנת 1997, הוא בניין משרדים בן 10 קומות, המגדיר בצורתו הקעורה את כיכר נורדאו בצומת הרחובות יפו ושרי ישראל. בניין התחנה המרכזית שתוכנן בשנת 2002, הוא מבנה קופסתי בן שמונה קומות, המכיל בקומותיו התחתונות פונקציות מסחריות שמשרתות את באי התחנה.

כאמור, רחוב יפו נמצא כיום בשפל המדרגה, הן מבחינה חזותית והן מבחינה תפקודית. אולם חשיבותו כרחובה הראשי של העיר, ואיכויות הבנייה ההיסטורית, מגדילים את הסיכוי לשקמו. אין כל סיבה שתהליכים דוגמת אלה שהתרחשו במרכזי ערים אחרות בעולם לא יתרחשו גם במרכז ירושלים, ורחוב יפו ישוב להיות רחוב חי ותוסס, על כל משמעויותיו הלאומיות.

המעבר משפל לגיאות יכול להיעשות באמצעות מעט יותר תבונה תכנונית ופחות הזנחה עירונית. לאורך הרחוב ישנם קטעים בנויים רבים עם חשיבות היסטורית כזאת או אחרת. ביניהם יש שטחים פנויים עם פוטנציאל רב לפיתוח. רמת האדריכלות שתאכלס שטחים אלה תקבע את גורלו של הרחוב ויחד איתו את עתיד מרכז העיר.

המאמר מבוסס על חלקים בספרו של דוד קרויאנקר "רחוב יפו, ירושלים: ביוגרפיה של רחוב – סיפורה של עיר"


לעמוד הבית של מגזין אדריכלות ישראלית, הקליקו כאן>>

לרכישת מנוי למגזין אדריכלות ישראלית, הקליקו כאן>>
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by