בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מה באמת קרה שם? 

מה באמת קרה שם?

 
 
גליה סיון

אירועי וורלד פרייד התקיימו כמתוכנן ומשכו אליהם מאות חוגגים גאים. מכנס הבריאות ועד קורין אלאל: מה באמת קרה שם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
וויר קוויר (צילום: נועם שרון)
 וויר קוויר (צילום: נועם שרון)   
מה-6 ועד ה-12 באוגוסט, עיר הקודש התכסתה לה בוורוד. מכיוון שירושלים אינה תל אביב, ובשל הלחימה הקשה בצפון, אירועי הגאווה התקיימו השנה בטון צנוע מהרגיל. אז אולי לופליאנסקי לא עזר לתלות אף דגל גאווה ברח' יפו, אך זה לא הפריע לאיש מבין מאות העולים לרגל לרקוד לצלילי I will survive, ובגאווה גדולה. המצעד, שנדחה בינתיים עקב המלחמה, נמצא בהליכי התאוששות. או לדברי נועה סתת, יו"ר ובקרוב מנכ"ל הבית הפתוח: "עובדים על זה, וכולנו תקווה שזה יקרה בקרוב".

כנסים, גדרות ושאר ירקות
פסטיבל הגאווה נפתח עם הכנס הבינלאומי הראשון לבריאות גאה. 220 אנשי מקצוע וחברי קהילה דסקסו את עתידנו הרפואי הגאה, מדרכי שיפור השירות הרפואי הניתן להומואים, לסביות, טראנס ובי, ועד האפשרות לקמת מרכז רפואי יעודי לחברי הקהילה בארץ. מלבד העלאת סוגיות חיוניות הנידונות לראשונה בפורום מקצועי בינלאומי, מקווים בבית הפתוח להמשיך ביוזמות הברוכות של פרויקט הבריאות שהתקיימו לפני האירועים, אף אחריהם: "נמשיך לעבוד במלוא המרץ," כך לפי סתת, "ההצלחה הגדולה הגדילה לנו את התיאבון להמשיך עם הפרויקטים האלו הלאה".
 
מתברר שגיי זה אינטרנשיונל (צילום: נועם שרון)
 מתברר שגיי זה אינטרנשיונל (צילום: נועם שרון)   
יום הנוער אסף כ-90 בני נוער מכל הארץ לפעילויות שונות, ביניהם מפגש עם חברי כנסת. שלי יחימוביץ', רן כהן ודב חמין (חד"ש) הקשיבו בכובד ראש ללהט הנעורים שטען כנגד אלימות וחוסר סובלנות בבתי ספר, חוסר יכולתם של אנשי מקצוע במערכת החינוך להגן מפני אלימות, ועל בני נוער שמושלכים מהבתים רק כי הם מקליטים אירוויזיונים. לא כל יום יוצא לנער ממוצע לעמוד מול שלי ולשפוך את אשר על לבו, מבלי שהיא תנבח חזרה. היה מרגש.

הכנס הבין-דתי רשם לעצמו הישג שיא כאשר הצליח לאגד תחת קורת גג אחת רבנים אורתודוקסיים, רבנים רפורמים ואנשי רוח מוסלמיים. פלורליזם דתי כזה לא נראה במחוזותינו מאז שנציגי שלושת הדתות התאחדו בכדי לקרוא להומואים "סוטים", ולנסות לטרפד את המצעד בירושלים. ועל כך נאמר: אירוניה, מאין היא באה וכמה נחמד שהיא פה. כ-250 איש נכחו בערב הפתיחה המרשים וביום עצמו, וכלי דת מכל העולם, ביניהם הרב שרון קליינבאום, הבישופ קרי ג'ונס והתיאולוג הקתולי ג'יימס אליסון הרצו על זכותנו לחיות כעם גאה בארצנו.

מלבד יום זכויות האדם, שכלל סיורים בהנחיית שש עמותות לזכויות אדם וסיור בגדר ההפרדה, התקיים גם פסטיבל קולנוע גאה עם בכורות בינלאומיות, ותערוכות ייעודיות לחברי הקהילה. בשבת התקיימו בבירה מפגשים שונים, ביניהם מפגש לחברי הקהילה המבוגרים יותר, שדנו בסוגיות הספציפיות לקהילה הגייז הקשישה, ומפגש בי-סקסואלים, שלהם מאבק בהכרה לגיטימית לא רק מצד סטרייטים, אלא גם מצד חברי הקהילה בעצמם.
 

הירושלמים נשארים ערים

יותר דראג או יותר ג'אז? (צילום: נועם שרון)
 יותר דראג או יותר ג'אז? (צילום: נועם שרון)   
ב"צוללת הצהובה" חגגו בערב דראג קינגס בינלאומי, בהשתתפות מלכים ישראלים ובינלאומיים. מעל 15 מבצעים הנעימו את זמנם של 300 המבלים במקום, שהתעקשו להשאיר את צוות הצוללת ער עד השעה 4 בבוקר.

קבוצת הדראג קינגס וקווינס הברלינאית Spicy Tigers on Speed הופיעה במוצ"ש מול אולם מלא, וכך גם פאות קדושות, מלכות הדראג הירושלמיות ששמות כל גרמני בכיס הקטן. המופע היה, לפי יודעי דבר, השוס של אירועי הגאווה. כל הכרטיסים נמכרו מראש ומאוכזבים לא מעטים נותרו בחוץ. אלה שהצליחו לדרוך על גופות ולהיכנס נהנו ממופע מהוקצע, מלא שמחת חיים ומרגש. לדברי אחת מהפאות, גיל נווה (או גלינה, כפי שהוא מעדיף להיקרא לעת ערב) "הקהל היה מדהים. אני על במות מגיל 5, וקהל כל כך נפלא היה לי בערך שלוש פעמים בחיים". ניתן לחזות בפלא הירושלמי הזה בכל יום שני בפאב הגייז "שושן", בשעה 23:30.

ג'קלין ג'ונה, מלכת הדראג הניו-יורקית, לא פחדה להגיע לירושלים, והרימה מופע גז'י עתיר נמברים של ליברצ'ה, דיוק אלינגטון, קול פורטר, ואף מספר יצירות קלאסיות. בין לבין סיפרה הג'קלין אנקדוטות מחיי הדראג, האישה, והגברים שאוהבים את שתיהן. נרשמו מספר יציאות מהאולם של אנשים שציפו ליותר ג'אז ופחות דראג, ואף מספר נטישות מאנשים שציפו להיפך המוחלט. בשורה התחתונה, ג'קלין יפה עד כאב, מוכשרת כשד, שובת לב ואוהבת, לא עלינו, ג'אז. מי שזה לא התאים לו שתה בירה, לעס צ'יפס, וצפה במופע דרך המסך בבר של "המעבדה".
 
 
 
בר "הסינדרום", אחד הפאבים החמודים בירושלים, אירח את מופע המחווה למכשפות. יעל כהן ויפעת נץ הסתחבקו עם היושבים לפני המופע ואז עלו עם ליעד שר, רכש ווקאלי מעורר התפעלות. יש משהו באווירה הירושלמית המשפחתית הגורם לכל מופע להוריד בטונים של הפלצנות ולהעלאות בדציבלים של הכיף. הירושלמים לא קמים עד שאומרים להם לקום, והם לא מתיישבים עד שמורים להם לשבת. כחצי שעה לאחר תחילת המופע, נתנה יפעת נץ את ההוראה: היושבים התעשתו וקמו, האווירה הפכה לשמחה הרבה יותר, והגעגועים לענבל פרלמוטר, הצלע השלישית הכריזמטית, פינו מקומם להנאה צרופה מהמוזיקה המצוינת של "המכשפות".

מסיבת הגאווה הרשמית של האומן 17 נפתחה בקול תרועה עצבני מצדה של קורין אלאל, שאירחה את דנה ברגר במופע שרק קורין יכולה לתת. הבליינים התחילו לשתות כבר ב-20:00 ולא הפסיקו גם אחרי שפאנקנשטיין ושאנן סטריט גמרו לתת בראש. מכיוון שכולם התחילו לשתות מוקדם, והוציאו הרבה אנרגיות במהלך המופעים, לא הרבה אנשים נותרו לרקוד עד אור הבוקר. הרוב נטשו את האזור כשגילו שהם רואים את השעה 2 בבוקר בשעון, פעמיים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by