בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מהפכה פארש 

מהפכה פארש

 
 
גליה סיון

הם מארגנים קרבות מים בכיכר רבין, מפגינים נגד הפסיפלורה, ומטיפים בעד השתלטות הדביליות על חיינו. קבלו את "פארש", המהפכה שלא תכניס אותנו ללבנון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מים מים בששון (תמונה מתוך האתר הרשמי)
 מים מים בששון (תמונה מתוך האתר הרשמי)   
יש דרכים להתמודד עם מדינת ישראל. אפשר לקבל את הטירוף ולהצביע בבחירות בתקווה שזה ישנה משהו, אפשר להצטרף לעמותה שעושה טוב לפלשתינים, לעובדים זרים, לאסירים ביטחוניים, לנשים בהריון של אסירים ביטחוניים. אפשר לפתח מיאוס לוקאלי ולהפגין נגד עוולות גלובליות יותר: פיטום אווזים, ניסויים בקופים, זיהום נהרות.

אפשר גם ללכת על האופציה הדבילית: לחיות פה, לחלום על חו"ל, פעם בשנה לזכור את רבין בכיכר, ובקיץ לערוך שם קרבות מים המוניים. זה מה ש"פארש", חברי "המהפכה הדבילית", עושים. הם חיים פה, רק שנמאס להם להפגין נגד הבוץ הלבנוני והשחיתות השלטונית. זה לא אומר שלא אכפת להם, זה רק אומר שאת האכפתיות הם מפנים לכיוונים אחרים. דביליים.
 

פסיפלורה או הנדל"ן של אולמרט?

מפגינים נגד הפסיפלורה (תמונה מתוך האתר הרשמי)
 מפגינים נגד הפסיפלורה (תמונה מתוך האתר הרשמי)   
את הסיסמה "אין לנו ילדים למלחמות מיותרות" החליפה, בשלהי יולי, הסיסמה "אין לנו ילדים לפירות מיותרים". בשיא החום יצאו חברי "פארש" לרח' הארבעה בתל אביב, והפגינו נגד השתלטות הפסיפלורה על חיינו. העובדה שהפסיפלורה היא אכן פרי מאוס שמצא את דרכו לכל קינוח, קוקטייל או קרם פנים אפשרי, היא שהוציאה את חברי פארש לרחובות. הם הפגינו מול ארגון מגדלי הבננות פשוט כי אין ארגון מגדלי הפסיפלורה בארץ, "בתקווה," מסביר ירון, מייסד ואקטיביסט, "שהם ידאגו להעביר את המסר לחבר'ה מהפסיפלורה".

אין לטעות ב"פארש". מדובר בחבר'ה רהוטים, משכילים בדרך כלל, שערים לכך שהם חיים במדינה שלא חסרות בה מטרות להילחם עליהן. "היתה לי שיחה עם אחותי אתמול", מספר ירון בנוסטלגיה, "שבה סוף סוף הבנתי מה אנחנו רוצים מעצמנו. להפגנה נגד הפסיפלורה באו גם קרובי משפחה שלי, ביניהם בת דודה שלי וידיד שלה. כשהידיד ראה שכל המשפחה מעורבת, הוא האשים אותנו בשריטה עמוקה, גנטית".

כשירון סיפר לאחותו על ההאשמה, היא הגיבה בתמיהה: "מה מוזר, מה שריטה. כולם בהפגנה היו ככה". ואז נחתה ההבנה, נפל האסימון: "פארש" רוצים, בעצם, להפוך את המוזר לנורמלי. על ההצהרה הנגדית של המערכת שכל מה שצריך כדי להפוך את השריטה לנורמלית זה פשוט מספיק אנשים, הוא מגיב בעיקר בעייפות. גם לדביליות, מסתבר, יש גבול.
 
 

והשאר היסטוריה

צובעים את רוטשילד בזרחן (תמונה: מתוך האתר הרשמי)
 צובעים את רוטשילד בזרחן (תמונה: מתוך האתר הרשמי)   
"פארש" אולי צובעים את שדרות רוטשילד בצבעים זוהרים, סתם כי נמאס להם מהאפור של תל אביב, מקיימים קרבות מים המוניים בכיכר רבין, או מפסיקים לאכול פסיפלורה, אבל רעיון המהפכה לא נולד פה. כמו כל דבר טוב או רע, ממקדונלד'ס ועד נייקי, "פארש" מסתכלים על האח הגדול מהמערב בחיבה. ירון מספר על תנועה דומה מאוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, המתעסקת זה שנים בהפיכת הדביליות לאורח חיים. "הם הפכו הרצאה למחזמר, הציבו רמקולים ובאמצע ההרצאה התחילו לשיר ולרקוד, או שבאמצע מנהטן הציבו חבלים, וקיימו מסיבת רחוב עם סלקטורים". מי שלא היה לבוש מספיק יפה, כמובן, לא נכנס. לא היתה מוזיקה, לא היתה סיבה למסיבה. ואולי זה המסר: פרודיה על העולם המודרני, הסלקטיבי, כי לא מדובר פה באנשים שלא קראו את מרקס או לנין, אנשים שלא שמעו על שמאל וימין, על מהפכות ששווה למות למענן, או על מלחמות מיותרות. מדובר, גבירותיי ורבותיי, באסקפיזם טהור. טהור, מבהיל לעתים, מצחיק תמיד. ואינפנטילי.
 
 

"חולי נפש וכוכבי רוק"

משפריצים מים בכיכר (תמונה: לירז עמיר)
 משפריצים מים בכיכר (תמונה: לירז עמיר)   
קטעי הווידאו מהאתר של פארש חושפים מציאות סבוכה. לא קל להיות מהפכן דבילי במדינה הזאת. מלבד המציאות המורכבת, כשאין רשימת חברים למהפכה או מניפסט מסודר, כל מה שנשאר לסמוך עליו הוא הספונטניות. "הרעיון של המהפכה הדבילית, כמו כל מהפכה חשובה אחרת", מסביר ירון בסבלנות, "הוא שילוב של שעמום קטלני והרבה אלכוהול". הרבה שעמום, הרבה אלכוהול, ולא מעט פורומים. אין תאים, זה לא אש"ף פה, כל אחד עושה מה שבא לו, ומתעדכן אונליין על הדברים שמתאימים לו.

ירון מספר על אירוע בשיעור ביולוגיה באוניברסיטה, אליו התפרצו שני סטודנטים מחופשים, האחד לחיידק והשני לפאקמן הרודף אחריו, "זה היה מוזר וכיף, ואם זו התרומה שלי לחברה, אני מרוצה". ירון נשאר נאמן לאידיאלים: האתר שלהם מסביר שהם באו לפה כדי "לעשות כיף ולהרגיש טוב עם זה". זו התנהגות המקושרת, בדרך כלל, "עם חולי נפש וכוכבי רוק". וזה בסדר. אין בעיה עם חולי נפש, או כוכבי רוק. הבעיה היחידה עם "פארש" היא לא האידיאלים, אלא המלאכותיות.

כשהם מפגינים נגד העבדות מול שגרירות מצרים, ומדברים על זה שהעבדות במצרים "זה מגעיל", כשהם מדברים על זה שהם אוכלים מצות בעוד המצרים מעשנים נרגילות, ומצלמים בעיקר את תגובת המשטרה המדברת בביטול על "אנרכיסטים שמסרבים לעלות על המדרכה", יש לנו כאן בעיה. כי הבעיה היא לא באימוץ הדביליות, אלא בהכרה של "פארש" שיש עבדים מודרניים בישראל, ולהם פשוט אין כוח לזה. אולי אין לזה צידוק, אולי זה מעצבן, ואולי זה העתיד, לפחות בת"א. האירוע הבא, מבטיח ירון, יהיה מסיבת חוף ברמת גן. אז אין חוף ברמת גן, אז מה. דביליים, כבר אמרנו?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by