בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גם אניס הוא כוכב 

גם אניס הוא כוכב

 
 
טל קיסר, תמונה ראשית: FLICKR, ElektraCut

הפסטיס, העראק, האוזו והאבסינת הקטלני, כולם מבוססים על כוכב אחד דומיננטי. האניס. כל מה שרציתם לדעת עליו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
האניס. לקריץ בכוס (תמונה: ASAP)
 האניס. לקריץ בכוס (תמונה: ASAP)   
הקיץ נתן את האות לחידוש העלייה המטאורית בצריכת משקאות האניס – הכוכב העולה בשמי האלכוהול בשנים האחרונות. הפופולריות הגואה של משפחת המשקאות הללו הפכה אט-אט אך בבטחה לטרנד של ממש. קשה להאמין כי עד לפני מספר שנים, הנציגות של משפחת משקאות גאה זו בכל בר ממוצע, הסתכמה בבקבוקים ספורים של עראק או אוזו, גם הם מוצנעים היטב מעיני היושבים, בדרך כלל בתוך ארון סגור מתחת לכיור. דומה שהיום, כל הסטיגמות שליוו את משקאות אלה ודחקו אותם לתחתית ההיררכיה של עולם האלכוהול, הוזרמו כלאחר יד אל הביוב, דרך אותו כיור ממש.

מה הופך את משקאות האניס לכל כך אטרקטיביים?

אולי זהו הטעם המיוחד והנרכש, שכבר לאחר 2 כוסות של אוזו עם קצת נענע ולימונדה אתה כבר לא יכול בלעדיו, גם אם שנאת סוכריות לקריץ מאז שאתה ילד. אולי זה המחיר הנמוך שמאפשר לך להעביר ערב מעולה וממושך בבר גם בלי להיפרד ממאות שקלים. אולי אלו התכונות המיוחדות של הצמח אשר שילובן עם האלכוהול יוצר שכרות קלילה ושמחה יותר בניגוד לשכרות הכבדה והחורפית-משהו של הוויסקי, או האנרגטית והאגרסיבית-משהו של הוודקה והטקילה. תשובות אפשריות אלו כמו גם סיבות נוספות נותנות ככל הנראה מענה מספק לשאלה זו. נראה שהשאלה היחידה שנותרה לא פתורה, היא למה לעזאזל לקח לנו כל כך הרבה זמן?.
 

בוטניקה

זרעי אניס + אלכוהול שווה טעים
 זרעי אניס + אלכוהול שווה טעים   
משקאות האניס למיניהם מופקים מצמח האניס הנפוץ בארצות חמות ובעיקר סביב הים-התיכון. כמעט בכל ארץ חמה מיוצר משקה המופק מצמח האניס. תהליך ההכנה כולל השריית תבלינים רבים בתוך אלכוהול נקי, אשר לרוב מופק מענבים. במסגרת אמירה כללית זו, חשוב לדעת כי בניגוד למשקאות אלכוהוליים אחרים, תהליך ההכנה של משקאות האניס אינו כבול בחוקים המגדירים את אזורי הייצור, שיטות ההכנה ואת מקורות חומרי הגלם. לכן, להכנת המשקאות והמותגים השונים משתמשים היצרנים בשיטות שונות, בדרכי תיבול משתנות ואף בנותני טעם שונים מאותו צמח הפימפינלה אניסום המקומי.

כימיה

החיבור המקודש בין האניס לאלכוהול יכול להתבצע בשלבים שונים במסגרת התהליך כולו: אם בהוספת השמנים המופקים מזרעי האניס אל האלכוהול שכבר זוקק ממיץ הפירות באשר הוא, אם בהספגת הטעמים הללו עוד לפני הזיקוק ואם בהעברת אדי האלכוהול דרך תבליני האניס. לשמני האניס תגובה כימית בערבוב עם נוזלים אחרים, המעכירה את צבע המשקה (שקוף הופך לבנבן או צהבהב בהתאם למשקה). הסיבה אינה תגובה כימית לנוזל עצמו אלא ירידה ברמת האלכוהול ובטמפרטורה המביאה למסיסות נמוכה יותר של השמנים.

משקאות האניס לסוגיהם דומים בטעמם עקב טעמו החזק והדומיננטי של הצמח עצמו. מקור השוני בין משקאות האניס הוא בתבלינים המתווספים לצד האניס. כך, בעוד חלק ניכר מצרכני האלכוהול ירחיקו את חוטמם בבעתה מכוס המכילה כל משקה אניס באשר הוא, חובב האניס הממוצע יוכל להבחין בנקל בהבדלים בטעמי המשקאות השונים.
 

היסטוריה

באפריטיף או בכוס גבוהה
 באפריטיף או בכוס גבוהה   
שורשי ההיסטוריה של משקאות האניס נעוצים עמוק עמוק אי שם במצרים העתיקה ובאימפריה הבבלית. כבר בתקופות עתיקות אלה ידעו המקומיים מה טוב בשבילם, כאשר יצרו משקאות על בסיס זיקוק דגנים או מיץ ענבים והוסיפו להם אניס. גם אז התקבל משקה אלכוהולי חזק יחסית ומשכר. מרבית המותגים הידועים כפי שמכירים אותם כיום, יוצרו לראשונה במאה התשע-עשרה.

תרבות

השתנות הצבע בהוספת קרח או משקה אחר הינה הסיבה המרכזית לכך שכאשר מגישים משקה אניס לאדם אחר, אם באירוח בביתך או אם בישיבה על הבר, יש להגיש את הקרח בצד, או לכל הפחות לשאול את המזמין האם הוא מעוניין בקרח.

מלבד סמבוקה ואבסינת המוגשים לרוב בשוט ועם תוספות מסוימות, כפי שיפורט בהמשך, נהוג לשתות את משקאות האניס בכוס גבוהה. זאת בעיקר לאור העובדה שמשקאות האניס פופולריים במיוחד עם תוספת של מים או מיצי פירות הדר למיניהם, מה שמוריד את רמת האלכוהול והופך אותם לאפריטיפים של ממש. גם תוספת של נענע למשקאות אלה מצוינת, גם ללא קשר לאתר האינטרנט בו אתם גולשים ברגע זה ממש.

המשפחה

בשנים האחרונות, במסגרת השינוי החיובי בתרבות השתייה הישראלית, נחשף צרכן האלכוהול הישראלי בכלל וחובב האניס בפרט, למגוון משקאות רחב ואיכותי על טהרת הצמח. כל זאת לא גרע, כמובן, מפריחתם המחודשת של משקאות האניס הידועים יותר באזורנו מימים ימימה – העראק והאוזו.
 
 

עראק

 
אולי משקה האניס הידוע ביותר במחוזותינו, אשר זוכה לעדנה מחודשת בשנים האחרונות בקרב דור האיקס, שניפץ את התדמית החטיארית משהו שדבקה בו. כיום אתם יכולים להעביר ערב שלם בבר על טהרת העראק, וזאת מבלי לגדל שפם ו/או להעלות ניחוחות זיעה חריפים מבית השחי לשם כך. דומה כי האסוציאציות שעורר המשקה לאורך שנים – אסוציאציות הקשורות ברובן לגברים מיוזעים וקולניים המפזזים סביב רקדנית בטן – פינו מקומן למחשבות על רביצה מענגת בחופי תל אביב עם אבטיח קר ביד האחת וכוס ארוכה וצוננת המלאה בעראק ומיץ אשכוליות אדומות בשנייה.

העראק, שמוצאו בארצות ערב, מזוקק לרוב מענבים ולעיתים מאורז המעורבב עם מעט סוכר או מדגנים שונים. עראק שנחשב ליוקרתי ואיכותי יותר מיוצר במקור ממיץ תמרים או תאנים. בין הזיקוקים או לאחריהם מוסיפים אניס ושומר עד שמתקבל המוצר הסופי. בעבר, נהגו לייבא את העראק לארץ בתוך מיכלי זכוכית גדולים (20-30 ליטר), ולמכור אותו לצרכנים בחנויות המיועדות לכך, במזיגה מהמיכלים היישר אל בקבוקיהם האישיים (משהו כמו עראק מחבית). היצרנים השונים היו מוכרים את המשקה לחנויות אלה ללא תווית כלשהי המעידה על ייחודו של היצרן המסוים. יקב הגליל של יוסף גולד ובניו, המוכר לנו מהמותגים ידועי השם "עלית הארק", "אלוף הארק" ועוד, היה הראשון שפרץ את הדרך אל הפיכתו של העראק לעסק מסחרי. בין שלל המותגים השונים, ניתן לציין מספר שמות בולטים:

ישראלי
עלית הארק, אלוף הארק, אמיר הארק – מהמותגים הבולטים של יקב הגליל בבעלות יוסף גולד ובניו. יקב הגליל הינו מהיקבים הראשונים בארץ, ומתקיים כחברה משפחתית משנת 1824. מכירות העראק של החברה מהוות קרוב ל-90 אחוז ממכירות העראק בישראל, ובכללם כמות גדולה של "אוהדים מסורים", אשר כל ניסיון להמיר את דתם ולהציע להם עראק מסוג אחר מועד לפורענות.

ירדני
ערק חדאד – ערק ירדני חלק ומצוין, הקרוי על שם אחד מ-12 בניו של ישמעאל. זהו העראק הירדני הנמכר ביותר ובהתאם הפך פופולרי מאוד בישראל בשנים האחרונות. בין מותגיו ניתן לציין את ה"סילבר", ה"גולד איגל" וה"ספיישל".
מותגים ירדנייים נוספים הינם "אל-כארמה" ו"גולדן-איגל". רמת האלכוהול של העראק הירדני נעה סביב ה- 50 אחוז.

לבנוני
ערק זחלאווי- נחשב לעראק האיכותי ביותר ולפאר היצירה הלבנונית בתחום האלכוהול. זאת הן בשל החומרים ממנו הוא מיוצר (הענבים המשובחים מהכרמים העתיקים סביב העיר זחלא, מימיו הצלולים של נהר הבירדוואני וצמח האניס מהכפר הינא למרגלות החרמון הסורי), והן בשל תהליך הייצור הקפדני הכולל שלושה זיקוקים ויישון של חלק מהמותגים בכדי חרס גדולים. הביקבוק מתבצע לרוב ברמת אלכוהול אחידה של 53 אחוז.
חשוב לדעת שמחירי המותגים השונים של העראק הזחלאווי גבוהים משמעותית ממותגי העראק האחרים, אולם התמורה בהחלט משתלמת.
 

אוזו (Ouzo)

אוזו 12. הכוכב של הכוכב
 אוזו 12. הכוכב של הכוכב   
המשקה הלאומי של יוון. סביב מקור השם ישנם לא מעט סיפורים וסברות, כשהאמיתית, ככל הנראה, היא הפירוש המילולי של הצירוף "Ou Zo", שפירושו ביוונית "לא יכול בלי". האגדה מספרת שהיווני הראשון ששתה אוזו לא הצליח להפסיק עד יומו האחרון. היוונים יאמרו כי אין זו אגדה כלל וכלל, ואכן ברגע שהתחלת לעולם לא תפסיק.

רמת האלכוהול של האוזו נעה סביב ה- 40 אחוז. תהליך הייצור של המשקה עבר שינוי מהותי ביחס לעבר, דבר אשר משפיע ביחס ישר על איכותו: כיום כולל התהליך שלושה זיקוקים, כשבמהלכם מוסיפים תמציות שמנים של תבלינים רבים כגון זרעי כוכב אניס, מנטה, אנג'ליקה, כוסברה, ציפורן, שומר, קינמון ואף אגוזי לוז (בניגוד לימים עברו בהם השרו את התבלינים עצמם). להבדיל מהעראק, המיוצר כמעט לחלוטין על טהרת צמח האניס, טעמו של האוזו מעט מתקתק ועשיר יותר תודות לתבלינים הרבים המשולבים בהכנתו.

בדומה לטקילה המיוצרת במקסיקו בלבד, אוזו מיוצר רק ביוון. כיום קיימים לא פחות מ- 500 מותגי אוזו שונים, כאשר האיכותיים יותר מיוצרים באי לסבוס. מהמותגים הבולטים:
אוזו 12: האוזו הנמכר ביותר בעולם (כ-500,000 ארגזים בשנה). חבית מספר 12 נחשבה לזו שהניבה את האוזו המוצלח ביותר במזקקה, ומכאן שמו. אין כל קשר ל"אוזו 7", המהווה מותג ידוע בפני עצמו.
אוזו סאן ריוול (San-Rival): אוזו פופולרי ומצוין.
אוזו מטאקסה (Metaxa): נחשב לאחד ממותגי האוזו המכובדים והאיכותיים בעולם, אם לא האיכותי שבהם. טעמו מתקתק ועשיר תודות לחמישה תבלינים המעורבים בהכנתו. המוצר הראשון של החברה, שהוקמה בשנת 1888, היה ברנדי משובח בעל שם עולמי המזוקק מענבים משובחים מיוון. רק לאחר הצלחה זו, החלה החברה לשווק את האוזו שהצלחתו כאמור מכה גלים עד היום.
"אוזו סנטאלי" (Tsantali) – מותג מצוין של חברת סנטאלי היוונית. נחשב לאיכותי ביותר ביחס למחירו הנמוך, ואף זכה בפרסים ומדליות בתחרויות שונות. המשפחה מעבירה את המתכון הסודי מאז שנת 1890.
 

ראקי (Raki)

ייני ראקי. עוד כוכב
 ייני ראקי. עוד כוכב   
כשם שהאוזו הוא המשקה הלאומי של יוון, כך הראקי הוא המשקה הטורקי הלאומי. הראקי דומה בטעמו יותר לעראק, בעיקר בשל מיעוט התבלינים ודומיננטיות האניס. בשנים הראשונות לייצורו, לפני כ-300 שנה, היה הראקי אסור. מספרים שבתקופה זו פעלו לא פחות מ- 100 מזקקות פיראטיות ברחבי איסטנבול. גם לאחר שהוסר האיסור נתקלו היצרנים בבעיות שונות כמו מחסור בענבים, ולעיתים אף איסור ממשלתי להשתמש בהם. אולם, הסתבר שכמיהתם של הטורקים לראקי היתה חזקה יותר מכל בעיה, וכך כשאזלו הענבים, המשיכו לייצר את הראקי מצימוקים, מדבלים ואף מתותי עץ.

רמת האלכוהול של הראקי עומדת על 40-45 אחוזים. מותג הראקי הבולט ביותר הינו הייני-ראקי (Yeni Raki) מתוצרת החברה הממשלתית טקל (Tekel), אשר עד לשנים האחרונות נהנתה ממונופול בתחום זה כחברה היחידה בטורקיה שהורשתה לעסוק בייצור ראקי.
 

סמבוקה (Sambuka)

סמבוקה. כוכבית
 סמבוקה. כוכבית   
ליקר אניס איטלקי, המתוק והסמיך מבין משקאות האניס. מרכיב הסוכר הדומיננטי הופך את הסמבוקה לליקר ומבדיל אותו ממשקאות האניס הטיפוסיים. מלבד שמן זרעי האניס המהווה מרכיב עיקרי במהלך ההכנה, בשלב הסופי מושרים פרחי צמח הסמבוק (סמבוקוס ניגרה בלטינית), ומעניקים למשקה את שמו ולאיטלקים משקה אניס משלהם. רמת האלכוהול של הסמבוקה נעה סביב 38-40 אחוזים. סמבוקה שנחשבת לאיכותית ומיוחדת יותר היא הסמבוקה השחורה. מדובר במשקה כהה לחלוטין, כמעט שחור, אשר מקבל את צבעו כתוצאה מהוספה של גרגירי צמח הסמבוק וקליפות מהגזע שלו בשלבים במהלך הייצור. את הסמבוקה השחורה מיישנים לתקופה קצרה בחביות עץ אלון, כדי שהמשקה יקבל את הטעם והריח של העץ. הסמבוקה השחורה הרבה פחות אגרסיבית – היא מחליקה בקלילות בגרון ומותירה טעם עמוק ומיוחד בחלל הפה לאורך זמן ממושך.

סמבוקה מיוצרת באיטליה בלבד, כאשר שתי היצרניות הגדולות הן חברת מולינארי וחברת לוקסארדו. הסמבוקה של חברת מולינארי היא מותג הסמבוקה הנמכר ביותר בעולם: מעל 6 מיליון בקבוקים בשנה. בשנות החמישים ייצר המאסטר-בלנדר, אנג'לו מולינארי, את השילוב המצוין בין סמבוקה לפולי קפה משובחים הידוע כסמבוקה-קפה. חברת לוקסארדו מתגאה במספר מותגים ידועים משל עצמה. המשובחים שבהם הינם הסמבוקה השחורה (Passine Nera) והסמבוקה-קרים (Sambuca cream) אשר נועדה להתחרות על ליבם של חובבי האייריש קרים.

את הסמבוקה נהוג לשתות בשוט, כשהמהדרין ישתו בכוס פורט (מעין כוס יין קטנה) בתוספת שלושה פולי קפה. ניתן אף להדליק לפני השתייה, דבר הגורם להשתחררות הארומה הנפלאה של פולי הקפה. מקור הסיפור העומד מאחורי מנהג זה הינו בדרום איטליה. על פי המסורת, גבר שהיה מעוניין להציע נישואין לבחירת ליבו, מוזמן לארוחה בבית הוריה בה הוא מציג את עצמו באופן כזה שלא יותיר ספק בלב ההורים מדוע אין ראוי ממנו לסניוריטה. בסיום הארוחה מוגשות כוסות סמבוקה לכל הסועדים כאשר גזר הדין ניתן על פי כמות פולי הקפה שמניח האב בכוסו של הבחור. אם נספרים שלושה, הרי שניתן להתחיל לחגוג. המשמעות של כל כמות אחרת עבור הבחור הינה תרגום חופשי ללא מילים של המשפט: "לא נורא, יש הרבה דגים בים". אם הבחור, שככל הנראה לא ממש התחבב על האב, לא יפנים במהרה את המשפט, הרי שישמש בסיס טוב לסרטי המשך של הסנדק, כמיטב המסורת האיטלקית.
 

אניס צרפתי

פרנו או פרנוד?
 פרנו או פרנוד?   
משקאות האניס הצרפתיים הינם מיוחדים ואיכותיים במיוחד. ההיסטוריה שלהם רצופה במאבקים נגד השלטונות אשר החליטו לאסור את ייצורם בנקודות זמן מסוימות. זאת בשל ההשפעה המנטלית השלילית של המשקאות, לדבריהם. במקרה של האבסינת, יתכן שהיה צדק מסוים בגישה זו (תשאלו את האוזן החתוכה של ואן-גוך), אך כאשר מדובר ביצירות פאר אלכוהוליות כדוגמת פסטיס ופרנו, גם השלטונות עמדו מהר מאוד על טעותם.

פרנו (Pernod)

אחד המשקאות העתיקים והמסורתיים ביותר באירופה. הגורם העיקרי לייצורו בתחילת המאה שעברה היה הוצאתו של משקה האבסינת אל מחוץ לחוק. האבסינת, שהופיע לראשונה בצרפת כבר בתחילת המאה ה-19, יוצר על ידי לואי פרנו ונקרא פרנו-אבסינת. בכדי להתגבר על האיסור שהטילו השלטונות, יוצר הפרנו, אשר מרכיב תבליני האניס למיניהם תופס מקום עיקרי תוך דחיקת הלענה (מהזן המיוחד הארטמיסיה-אבסינתיום). טעמו של הפרנו מתקתק ועשיר, ובמהילה עם מים הוא מקבל צבע צהוב מעונן.
 

פסטיס(Pastis)

פנים רבות לאבסינת
 פנים רבות לאבסינת   
מבית היוצר של חברת פרנו-ריקארד. מקור האניס שבמשקה מגיע מצמחי אניס מסין ווייטנאם. מותג הפסטיס הידוע, "פסטיס 51", נקרא על שם שנת 1951 השנה בה בוטל האיסור על ייצורו. עד 1954 עוד נקרא המותג "פרנו 51", ובשנה זו החליף את שמו והפך למותג המוביל של חברת פרנו-ריקארד, ולזה המזוהה ביותר עם חבל פרובאנס. בתהליך ההכנה מוסיפים למשקה קרמל וסוכר, מה שהופך את צבעו לחום בהיר. הפסטיס הוא משקה אניס נפלא, המומלץ לשתיה בתוספת מיץ אשכוליות או לימון ונענע. אפשרות נוספת ומומלצת היא שתייה בשוט או בצ'ייסר, היישר מהמקפיא. אחרי שלושה-ארבעה כאלה, יש סיכוי טוב שתתחילו לשיר שאנסונים בצרפתית, אפילו אם מעולם לא הייתם בפאריז.

ריקארד (Ricard)
יוצר לראשונה ב-1932. מכונה "החלב הצרפתי" עקב הגוון המעונן הנוצר מן התגובה הכימית. בצרפת נהוג לשתות חמישית ריקארד וארבע חמישיות מים. מורכב מעשבי תיבול מחבל פרובנס, לקריץ מסוריה, וכוכבי אניס הגדלים בצפון ויאטנם.

אבסינת(Absinth)
ולבסוף, המשקה הצרפתי השנוי במחלוקת בשל תכונותיו של צמח הלענה המהווה מרכיב עיקרי, אשר הקנה לו בין היתר את הכינוי "הקוקאין של המאה ה-19". באבסינט בין 60-85 אחוזי אלכוהול. דומה שהציטוט הבא של אדם ידוע נוסף שנפל שבי בכישופה של הפיה הירוקה, מתמצת באופן מושלם את הסיפור: "השלב הראשון דומה לכל שתית משקה רגילה, בשלב השני אתה מתחיל לראות חזיונות מבעיתים ואכזריים, אבל אם תצליח לשמר את התחושה ולשרוד, תגיע לשלב השלישי, בו תראה דברים שאתה רוצה לראות - דברים מופלאים ומסקרנים" (אוסקר וויילד).
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by