בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מדליית זהב בשופינג 

מדליית זהב בשופינג

 
 
גליה סיון

מה קורה כשמשרד התיירות ההונג קונגי פוצח בקריירת יחסי ציבור? קוראים לזה שופינג תחרותי, ועוד מעט יעשו מזה ספורט. למה לנקות את הונג קונג כשאפשר פשוט לחלק כסף

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שופ טיל יו דרופ (תמונות: ASAP)
 שופ טיל יו דרופ (תמונות: ASAP)   
ב-19 באוגוסט, 2004, הראות בהונג קונג היתה כל כך מוגבלת עד ש-8 ספינות ששטו להן בנחת בנמל ויקטוריה החליטו להיכנס אחת בשנייה. רמת זיהום האוויר בעיר גבוהה במידה כזאת, עד שאת מהדורת 2002 של ה"לונלי פלאנט" להונג קונג מעטרת תמונה של הבניין הגבוה בעיר, הבנק של סין, עטוף בעננה של פיח, ערפל, ושמש שאינה מצליחה לחדור מבעד לזיהום החונק. הג'ננה שחטף משרד התיירות ההונג קונגי על עורכי המהדורה גרמה ל"לונלי פלאנט" לסתום פיות בפומבי, ולפתוח אותו רק בין השורות: בהונג קונג, טוען המדריך שלהם, פשוט קשה לנשום.

הלכלוך והזיהום של הונג קונג אולי מקשים על הנשימה, אך לא גורמים לממשלה לנקוט בצעדים משמעותיים לפתירת הבעיה. אחת מהדרכים בהן הונג קונג מפתה תיירים לבוא אליה, לסתום את האף ולספור עד 10, היא באמצעות פסטיבל הקניות הנערך בה בכל קיץ. שיאו של הפסטיבל בתחרות הזויה למדי, "קונה השנה", בה המנצח לוקח הביתה פרסים בשווי אלפי דולרים.
 

כל קיץ קונה דבר מה

היכון... קנה!
 היכון... קנה!   
מחקר קטן של משרד התיירות ההונג קונגי גילה לחוקרים את מה שהסוחרים בעיר ידעו מזה זמן רב: 81 אחוזים מהתיירים המגיעים להונג קונג, אלה שחונים בה ללילה אחד או אפילו למספר שעות, עושה בה שופינג. המחירים נוחים יחסים, המגוון עצום. הפוטנציאל התיירותי לא נעלם מעיני הממשלה, וחודש אוגוסט כולו הוקדש ל"פסטיבל קניות". החינגה הגדולה ננעלה ברעש תקשורתי כבד עם תחרות "קונה השנה", אשר הזמינה זוגות מכל העולם להשתתף בה.

בתחרות השנה השתתפו 20 זוגות מ-20 מדינות, ביניהם זוג ישראלי נבחר שניסה את מזלו. קניון "ערים", לשכת התיירות של הונג קונג בישראל ואל על חברו יחדיו בכדי לבחור את זוג הישראלים המאושר שייסע להונג קונג על חשבון הברון. חן שחר, ציירת במקצועה ובן זוגה אמיר טילמן, איש מחשבים, עברו את הראיונות הנדרשים ויצאו למסע אל עבר האושר.

משרד התיירות ההונג קונגי חילק לכל מתחרה 360 דולר, בנוסף ל-25 דולר נוספים "להוצאות מקריות בדרך". הזוכים בתחרות, הבטיחו המארגנים, ייקחו הביתה את כל הפריטים שקנו, בנוסף לצמיד יהלומים ותיק עור משובץ באבנים יקרות, מתנות שערכן הכולל נאמד בכ-6,000 דולר. עמוסים בתקוות וחמושים בכסף לא להם, התאספו 20 הזוגות בעיניים בורקות על קו הזינוק.

על המתחרים הוטל למלא ארבע מטלות קנייה, בנוסף לשתי משימות שכללו חיפוש וצילום אטרקציות בעיר. כל זוג צויד בטלפון נייד, ובהתאם לרוח האס.אם.אס השורה על כל חלקי כדור הארץ באשר הוא מתחרה, על המשתתפים היה להשלים משימה אחת לפני שקיבלו פרטים על המטלה הבאה בנייד הדנדש.
 

מאניה, או דיפרסיה?

משימות, משימות
 משימות, משימות   
לקורא הכוסס ציפורניים והמתמוטט מרוב מתח עצור, להלן ספוילר: אנחנו לא זכינו. באנו, ראינו, קנינו, והפסדנו. מאידך, אין זה הזמן להזיל דמעה. מעקב אחר הזוג הזוכה (תאילנד) מגלה שהישראלים אולי לא התגלו כקונים מקוריים במיוחד, אבל לפחות לא היו צריכים להרים מצגת פאוור-פוינט מלווה בקסמים כשעלו לגמר, הכל בפני חדר מלא בשופטים מחמירים ותקשורת מסתלבטת.

כיאה לאסיאתים חובבי מרתון, התחרות ארכה 7 שעות. 7 שעות שלמות בהן על המתחרים היה לרוץ ברחבי עיר שהחום, הלחות והלכלוך בה גורמים לת"א להיראות כמו ציריך בסתיו. 30 מעלות בצל, 85 אחוזי לחות, 7 שעות של שופינג שבסופן עליך להוכיח לשופטים שיש לך יכולת גיוון בקניות, ערך לכסף, יצירתיות, ויכולת לשמור על הכללים.

נשמע מבאס? זו רק ההתחלה. המטלות התגלו כסיוט בפני עצמן, עד כמה ששופינג יכול להיות סיוט: קניית מתנה לבוס או עמית לעבודה, מתנה לבן משפחה, קניית מתנה לעצמך, וקניית מזכרת תיירותית המייצגת את הונג קונג. אם נראה לכם שהתחנפות לבוס היא מטלה מקוממת, חכו למשימות התיירותיות: קניית "החטיף ההונג קונגי האולטימטיבי", וזיהוי האתר "שהכי מייצג את הונג קונג".

"חם לך ולח לך, וברגע שאתה נכנס לאיזשהו קניון, מקפיאים אותך", נזכרת חן שחר בחיבה. "כתבים וצלמים מהארץ רצו אחרינו לכל מקום במשך שעות של חום מטורף וגשם". לזוג הישראלי, היא מספרת, היו שלושה ימים בלבד להתכונן לאירוע, עובדה שהקשתה מעט על הכרת השטח ותרבות השופינג המקומית. "ההונג קונגים, למזלנו, היו מקסימים. עצרנו אנשים בדרך לבקש הדרכה וכיוון, וכל מי שידע חצי מילה באנגלית שמח מאוד לעזור".
ב-6 בערב, עייפים אך מותשים, חזרו המתחרים לחדר השופטים ומסרו את המתנות שקנו. או אז פנו למלון בכדי להתכונן למצגת שהיה עליהם להרים למחרת.
 
 

רגע, מצגת זה במ'?

נו, מקסימום יש דיוטי פרי
 נו, מקסימום יש דיוטי פרי   
כפי שכל עובד שאינו פועל טקסטיל יודע, הדבר היחיד שמדכא יותר מלהכין מצגת הוא להציג אותה. הזוג המלזי השקיע, והציג את קניותיו בצורה של מערכון קומי. הקנדיים, למשל, החליטו שקצת נמאס להם מכל העסק, ופשוט דיברו בשקט על תהליך קבלת ההחלטות שלהם. התאילנדים, שזכו לבסוף, ברחו למישורים הזויים יותר והציגו את הקניות בעזרת קסמים. "זה היה מטורף", נזכרת שחר. "התאילנדים היו מתחרים ותיקים, שעברו סדרה של אימונים בתאילנד. זה לא משנה מה קנית, הרי כולם, בינינו, קנו לעצמם מצלמות דיגיטליות, מה שעשה את ההבדל זו הפרזנטציה".

וזה עבד: התאילנדים עלו לגמר ועברו מסכת של חידונים ושאלונים על הונג קונג, אך שיעורי הבית השתלמו לבסוף. התאילנדים העיפו את חבריהם לגמר, ביניהם גם זוג יפניים מומחה, ולקחו הביתה את הקסמים ואת הקניות.

הישראלים אמנם חזרו הביתה בידיים ריקות, אבל חופשיים, לפחות, מכל מיני תכונות מוזרות ולא ישראליות בעליל כגון "ערך לכסף" או "יכולת גיוון בקניות". טוב, אם כל זה לא עבד, תמיד יש את הדיוטי פרי בדרך הביתה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by