בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דברים שרואים משם 

דברים שרואים משם

 
 
גליה סיון

חניה מיוחדת לאמהות, מאפרות רחוב ריחניות, אוכל אורגני להמונים: ככה נראים החיים בארצות מתוקנות. חו"ל? עוד לא ממש ממול

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כסף ביד ומיד. לא בארץ (תמונה: ASAP)
 כסף ביד ומיד. לא בארץ (תמונה: ASAP)   
איכות החיים השלנו מצויה בפרטים, גדולים כקטנים. אתם מרוויחים בשקלים, משלמים משכנתא בדולרים, צפוף לכם, חם לכם ודביק לכם, לוקח לכם שעתיים למצוא חניה, אתם הולכים לים ונאבקים בשקיות פלסטיק צפות, חוזרים הביתה ומגלים שפח האשפה שוב עולה על גדותיו, כי מישהו שוב בשביתה. וחכו, עוד לא הגענו לדבר על החיים במרכז תל אביב. סקירה עולמית של פינוקי הצרכן מלמדת שהעובדה שאנחנו משתתפים באירוויזיון, עוד לא הופכת אותנו לאירופה. רשימה חלקית בהחלט של הדברים שהכי כדאי לייבא, ומילה קטנה על הדברים שלא יזיק לגויים ללמוד מאיתנו.

ילדים זה שמחה
לאנגלים אין אולי מענק על ילד חמישי, אבל הם בהחלט מאמינים שאם כבר החלטת להביא ילדים לעולם, מגיע לך צ'יפור רציני. רשתות הסופרמרקטים הגדולות באנגליה, כגון "טסקו", "סיינבורי'ס" ו"סייף-ווי", מקצות מקומות חניה מסומנים לאמהות שבאות עם העוללים לעשות קניות. וזה לא נגמר כאן: "טסקו" האנגלית, שהפכה עם השנים לרשת עולמית שלא כוללת, משום מה, את ישראל, מציעה עגלות בגדלים שונים, ביניהן עגלות מיוחדות עם מושב זעיר לתינוקות, ועגלות שניתן להצמיד לכיסאות גלגלים, לנוחות הצרכן הנכה.

הסעות לחסרי החניה
בין שאר השירותים המסופקים על ידי הסופרמרקטים בחלקים מאירופה ובארה"ב, ניתן למצוא הסעות המביאות את הקשישים, או סתם את חסרי הרכב, מהסופר הביתה, ומהבית לסופר. נשמע כמו האח הגדול שמשתלט לכם על החיים? אז מה, זה עדיף מלמצוא חניה.
 
עגלות לילדים. רק בבריטניה (תמונה: ASAP)
 עגלות לילדים. רק בבריטניה (תמונה: ASAP)   
כסף מזומן לאדוני
נישאר באנגליה ובחלקים נרחבים של ארה"ב התאגידית, כי באמת לא רע שם. החנויות במדינות העולם הראשון מאמינות שאם קנית משהו ואתה מבואס מזה, מגיע לך לקבל את הכסף בחזרה. לא זיכוי, לא תלוש, לא אחריות לשנה עם אופציה להחליף במוצר אחר, אלא כסף ביד, או זיכוי באשראי. האחרון שניסה להחזיר מוצר לחנות בארץ ולקבל עליו זיכוי כספי, מסתובב עד היום עם תלושים מ"אופנת הנשיא" בקרית גת, ומקלל כל דבר שנמצא דרומית לצומת קסטינה.

אורגני זו לא מילה גסה
ביצים אורגניות זה נחמד, באמת, רק בואו נתקדם מכאן. האירופאים גילו כבר מזמן את כוח הקניה של השוק האורגני: ירקות, פירות, דבש וגבינה, פיצה ולחם, מנגו ולימונים, ותחזיקו טוב: אפילו ג'ין אורגני. ב-1986 מכרו ב"טסקו" הבריטית 10 מוצרים אורגניים, היום נהנים צרכני "טסקו" מ-1,200 מוצרים שונים. הספרדים, הצרפתים, הצ'כים והבלגים, שלא לדבר על האמריקאים, נהנים ממגוון ענק של מוצרים אורגנים בסופר שלהם, ללא קשר לחנויות האורגניות המתמחות. איסלנד, המדינה שכל העולם מחכה שתיקח אליה בחזרה את ביורק, מתקדמת מישראל בעשרות שנות אור בתחום החקלאות האורגנית, חרף העובדה שישראל לוקחת אותה בסיבוב מכל בחינה טכנולוגית אחרת. במלים אחרות, ילדים, ביצים זה לא הכל.
 
מאפרים ביחד. רק ביפן (תמונה: ASAP)
 מאפרים ביחד. רק ביפן (תמונה: ASAP)   
סיגריות? רק במאפרה
לא נותר הרבה מה להגיד על היפנים, שלא נאמר כבר: משוגעים לעבודה, מוזרים, או סתם אנאליים. נותר רק לספוג כל גימיק חדש, ולהודות לאל הטוב שהרצל לא עמד על המרפסת בטוקיו. הקינקיות החדשה מכיוון מזרח מגיעה בצורת מאפרות נישאות, שאמורות לגמול את היפנים מהמנהג המגונה של זריקת סיגריות על המדרכות ברחוב. מספר ערים ביפן אסרו כבר על עישון ברחובות, אך העישון ביפן נתפס יותר כמפגע סביבתי מאשר בריאותי. על כן מסתובבים הרבה מהמעשנים המרדניים עם מאפרות אלומיניום קטנות בנרתיקים מהודרים. ולבדלים שלום.

הכל חוזר אליך ופלסטיק בידיך
החיים ביפן, מלבד היותם הזויים, מלאים בתכנון המיחזור של יום המחר. היפנים מאמינים במיחזור של כל דבר שזז, שזה רעיון מאוד נחמד כל עוד אתה לא גר שם. יום ראשון: נייר. יום שני: זכוכית. יום שלישי: קרטון. ויש יום נוסף לפלסטיק, ויום אחר לגמרי לאוכל מתכלה. זה נשמע מסובך, כי זה באמת מסובך. דינו של המתבלבל, או במלים אחרות, כל מי שבוחר להוציא את אשפת הזכוכית שלו ביום של אשפת הקרטון, הוא למצוא את השקית ליד הדלת, ואת מבטיהם של השכנים נעוצים בו כשייצא בבוקר לעבודה. ככה זה כשאתה רואה סרטים מצוירים על סקס כל היום: יש לזה גם יתרונות.
 
 
נייר טואלט. סוג של מחאה (תמונה: ASAP)
 נייר טואלט. סוג של מחאה (תמונה: ASAP)   
מרד צרכנים, כי זה עובד
איזה כיף בכיכר רבין. מואר פה, חמים פה, השעה עדיין מוקדמת, החנויות מסביב פתוחות, ואולי אחרי ההפגנה נגד משהו, נקפוץ לגן העיר ונדפוק נעליים ב-700 שקל ואיזה שווארמה פה ממול. כי ככה זה נראה אצלנו: אביב גפן שר בעצב, אנחנו מוחאים כפיים בנימוס, וכלום לא משתנה. אבל ככה זה נראה, למשל, בברזיל "הנחשלת": לוצ'יה פסיפיקו, מורה בפנסיה וסבתא אקטיבית, נכנסה יום אחד בשלהי 2001 לחנות האהובה עליה, בכדי לקנות את נייר הטואלט האהוב עליה. הסתכלה לוצ'יה על האריזה, ומשהו שאפשר להגדירו רק כריח הבולשיט, עלה באפה: האריזות נראו גדולות יותר, הנייר נראה קטן יותר, ורק המחיר לא השתנה.

זעמה של לוצ'יה לא ידע גבול: "מנסים לגנוב מאיתנו 10 מטר של נייר טואלט", זעקה הסבתא, "רוצים אותו בחזרה!". רצתה, וקיבלה. המחאה של לוצ'יה תפסה תאוצה: היא ארגנה 5,000 מחבריה הפנסיונרים להפגנה, עוד כמה מאות אלפים הצטרפו לעצומה שיזמה, ומהון להון הגיעה הזעקה גם לממשלה. מספר חודשים לאחר מכן קנסה הממשלה הברזילאית את חברת נייר הטואלט במיליון דולר, פחות או יותר.

אין כמו בארץ
מלבד העובדה שאנחנו ממש חזקים בדודי שמש ידידותיים למדיניות האנרגיה, ישראל חזקה גם במספר דברים שאף אנגלי לא יידע להעריך כראוי. בעוד שהלונדונים רגילים לשלם את ה-5 פאונד (כ-40 שקל) על שירות אריזת המתנה, למשל, אצלנו כל סטודנט יודע איך לעטוף מתנה לחותנת שלך, מבלי לצפות לטיפ אחר כך. מלבד זאת, שקיות הניילון בסופר, מלבד היותן מזיקות לכל דבר שזז מלבד לפח שלנו, עדיין ניתנות פה בנדיבות מעוררת הערצה. אירופה, תתאפסי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by