בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מפחלצים את מוקי 

מפחלצים את מוקי

 
 
גליה סיון

אוהב את מוקי? פחלץ אותו והוא יישאר איתך לעד. כל מה שרצית לדעת על פחלוץ ולא העזת לשאול, ובצדק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
זברה מפוחלצת. סבבה לה (תמונות מתוך אתר פחלוץ.נט)
 זברה מפוחלצת. סבבה לה (תמונות מתוך אתר פחלוץ.נט)   
בעולם שדוגל בטשטוש גבולות בכל תחום אפשרי, מהזהות המינית ועד הזהות המקצועית, יש עדיין כמה דברים, מעטים ככל שיהיו, שניתן לסמוך שלא נשנה להם את ההגדרה. הגבול בין חיים למוות, למשל, הוא אחד מהם. זהו גבול ברור: ברור מי מת, ברור מי חי. אנחנו יודעים שהפקיד שמטפל בנו בבנק אינו מת-חי, ושסבתא ז"ל לא תקום מקברה יום אחד ותשאל למה עדיין לא התחתנת. יש בידיעה הזו נחמה מסוימת, והרבה ביטחון: אף כי מוות הוא משהו שקורה, הוא אינו הפיך. או שאתה שם, או שאתה קיים.

פחלוץ, לעומת זאת, היא פעולה שמטשטשת במכוון את הגבול בין חיים למוות: היא משמרת את עור בעלי החיים, וכוללת פעולה של מילוי, הצבה והעמדה של החיה המתה, כחיה. המפחלצים אינם בהכרח רוצחים סדרתיים, אבל עיסוקם נראה, לעתים, כלקוח מסרט אימה. פחלוץ: תחביב תמים, ביזאר מוזר, ומה שביניהם.
 

גרוטסקה זה אנחנו

נמר מפוחלץ. אמנות לשמה
 נמר מפוחלץ. אמנות לשמה    
כמו כל דבר בארץ האפשרויות הבלתי נלאות, אמנות הפחלוץ צמחה בארה"ב כתוצאה מהכוח הכלכלי הפשוט של ביקוש והיצע. ככל שגבר הביקוש לעורות מתחילת המאה ה-18, כך גבר המנהג של תפירת העורות של החיות הניצודות: רפדים ברחבי ארה"ב נטלו את העורות שהביאו להם הציידים, חתכו אותם ומילאו אותם בכותנה וסמרטוטים. הביקוש לפחלוץ עדין ומפורט יותר צמח עם הקמתם של מוזיאונים, שביקשו להציג חיות שנראו טבעיות יותר מאשר אלה שמולאו ביד גסה, בידי פושטי עורות. מתחילת המאה ה-20 הפך הפחלוץ לאמנות שדרשה עירוב של נגרות, שימור עורות, יציקה ועיצוב, ויכולת ציור, פיסול וצביעה.

השם הגרוטסקי שיצא לפחלוץ גורם לאנשים הטובים ב"פחלוץ.נט" להתגונן על בסיס קבוע, תוך ניסיון ברור להתרחק מהמפחלצים "הגסים" של המאה ה-18. מפחלצים מודרניים, למשל, שונאים את המושג "מילוי" ומעדיפים שתכנו את מה שהם עושים בשם "התקנה והרכבה". המלים "אמנים מעולים" ו"אמנות מורכבת" מופיעות כל שורה וחצי, ודגש רב מושם על העובדה שהרבה מהפוחלצים המודרניים לא כוללים כמעט שום חלק מקורי של החיה: בראש צבי מפוחלץ, למשל, העיניים עשויות מזכוכית, הריסים מחמר, רקמות הפה והחוטם משעווה. זה אולי גורם לארגוני החיות להרגיע את ההפגנות מול תחרויות הפחלוץ בצפון אמריקה, אבל לא גורם לאנשים שהתחביב שלהם הוא איסוף בולים, להזמין מפחלץ הביתה לערב גבינות ויין.
 

איך עושים את זה?

ציפורים. עושות חיים קלים למפחלץ
 ציפורים. עושות חיים קלים למפחלץ   
אחת מבעיות התדמית של המפחלצים טמונה בשיטות הפחלוץ. העובדה שאף אחד מהם אינו נורמן בייטס מ"פסיכו" לא גורמת לתחביב שלהם להראות כמו עבודת צדקה ל"תנו לחיות לחיות". מפחלצים מתחילים את יום העבודה בהקפאת הפגר, למשל ראש של צבי בוגר, במקפיא קצבים. לאחר מכן פושטים את העור ומשמרים אותו בכימיקלים, או מעבדים אותו לשימושים אחרים (מעילים, שטיחים וכדומה). או אז מדביקים את העור המשומר, זה שלא יועד לשמש כשטיח בסלון, על תבנית ראש הצבי שהוכנה מבעוד מועד. לאחר מכן מתחיל תהליך ארוך ומעט מייגע של התאמת העור לתבנית, יישור קמטים, ציור, צביעה, והדבקת חלקי הפנים, כולל השיער והפרווה, על התבנית.
 
 

אתגר הפחלוץ הגדול

דג מפוחלץ. האתגר הגדול
 דג מפוחלץ. האתגר הגדול   
מפחלצים מקצועיים, כך מספרים ב"פחלוץ.נט", רואים פחלוץ דגים כאתגר הגדול ביותר במקצוע. חבר'ה שמתפרנסים מתחרויות פחלוץ גורפים את הכסף הגדול ביותר על פוחלצי דגים, והכל בגלל שכשעור הדג מתייבש, הוא מאבד את כל הצבע שלו. כתוצאה מכך, על המפחלץ המסכן לשחזר בדיוק מרבי את צבע הדג המקורי על הפוחלץ כולו.

במקרה של ציפורים, למשל, המפחלץ צריך לשחזר רק את צבעי הרגליים, כפות הרגליים והמקור, אך הנוצות שומרות על צבען המקורי גם אחרי הייבוש. כך גם בשחזור יונקים, שכן הפרווה שומרת על צבעה המקורי. דגים כנראה החליטו מראש שאף אחד לא יצליח לפחלץ אותם מבלי להשקיע בזה חודש עבודה, ועל כן הם דואגים לאבד את כל צבעם.
 

בוא נשמר חומייני

 
מכיוון שרוב עם ישראל אינו עוסק בציד ודיג בסופי שבוע, וצבאים ונשרים זה לא בדיוק משהו שמסתובב לנו בין הרגליים בשד' רוטשילד, יכול המפחלץ והמשמר המתחיל לפצוח בקריירה מבטיחה עם חיות שכיחות קצת יותר: ג'וקים.

לפני הכל חשוב להבהיר: אנחנו לא בעד הרג ג'וקים. אולם לא פעם מסתובבים המרגיזים האלה בבית, ואין ברירה אלא להראות להם את סוף חייהם. אז פעם אחת אפשר לעשות את זה באופן אמנותי במקום למעוך אותו עם נעל, או לרסס לו את הנשמה עד שכל המטבח יסריח.

לצורך העניין זכרו שמומלץ להפטר מהמקק בלי לפגוע בצורתו, אם כי פחלוצו, כולל פעולות מקסימות כגון הצמדתו ללוח, פרישת הרגליים והכנפיים, והזמנת כל החברים לערב של השתחצנות מפוקפקת בתחביב החדש שלכם, מעט מסובכים יותר משנדמה. לכל חרק, בין אם מדובר בזבוב, צרעה או פרפר יפהפה שלא מבין מאיפה זה בא לו, השיטה הייחודית לו לשימורו והצגתו. לאלה שלוקחים עצמם ברצינות, ואף מבקשים לפחלץ את החרקים, מומלץ ללכת ללמוד את זה, או לפחות לקרוא מעט דעת מהמומחים. אנחנו אומרים עזבו אתכם, תנו להם לחיות בשקט.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by