בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כל אישה ערווה 

כל אישה ערווה

 
 
גליה סיון

הפמיניסטיות בקריזה, בעלת המקום בטוחה בצדקתה, הקהל סבל או נהנה (תלוי את מי שואלים) ורק החשפניות לא מבינות על מה המהומה. ליין ה"פוסיקט" חוזר הערב למינרווה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
חשפניות במינרווה. היסטוריה או הסטריה? (צילום: לימור אדרי, "הארץ")
 חשפניות במינרווה. היסטוריה או הסטריה? (צילום: לימור אדרי, "הארץ")   
ביום ראשון הקרוב יעלה ה"קנדי בר" הלונדוני מופע חשפנות. גם ביום שלישי, אגב. זה נמשך שם כבר שנים, ועתיד להימשך עוד שנים רבות: כל שבוע, פעמיים בשבוע. כל מי שה"קנדי בר" נשמע לה כמו שם נרדף למאורת מאפיונרים וזונות, מוזמנת להתעדכן בעובדה שמדובר באחד ממועדוני הלסביות המצליחים בבירה האנגלית. זה קורה גם בניו יורק ובלוס אנג'לס, באותו השקט, וכמעט באותה התדירות. ביום שני האחרון ניסו במינרווה, בר הלסביות הוותיק בישראל, לתפוס קצת חו"ל. גלית בן שמחון, אחת מבעלות המקום, היתה שם כדי להגן על פתיחתו של "ליין הפוסיקט", ליין החשפניות הראשון בארץ המוצג בפני נשים, ייבוא אישי של בן שמחון ממועדון בתל אביב, העונה לאותו שם.

בחוץ עמדו המפגינות, בפנים תקתקו המצלמות, ובתווך – נשים שרוקדות קצת, מתפשטות הרבה, אבל בעיקר – מעוררות את הוויכוח המר ביותר שניצח כאן מאז שאלת כניסתן של נשים לשירות קרבי בצה"ל. היסטוריה או היסטריה? מנהיגת המפגינות כועסת, גלית בן שמחון מגיבה, עמליה זיו מפתיעה וחשפנית אחת, קצת מצוננת, מציעה לכולן להירגע, ולתת לה לעבוד בשקט.
 

בואו נריב קצת

חשפנית במינרווה. צלמים צבאו על הבמה (צילום: לימור אדרי, "הארץ")
 חשפנית במינרווה. צלמים צבאו על הבמה (צילום: לימור אדרי, "הארץ")   
ב-3 בדצמבר, שמונה ימים לפני עליית מופע הסטריפטיז הראשון על הבמה הלסבית העברית, הופיעה באתר "גו-גיי" ההודעה המבשרת על היוזמה החדשה. התגובות, בין אם בטוקבקים ובין אם במאמרי בעד ונגד, היו נרגשות, להוטות, כמעט מתלהמות. כמו כל ויכוח אחר שניצת בארצנו רווית הסקנדלים-לרגע ניתן, עד היום, למצוא את השטח האפור רק בזכוכית מגדלת.

ים סוף נפרץ, וקהילת הלסביות נחלקה לשניים: המחנה שנגד הליין אימץ לחיקו הבלעדי את דגל הפמיניזם, והאשים את התומכות בניצול נשים. מחנה הבעד קרא לפמיניסטיות "צרות מוחין", והאשים אותן בכיעור. אחות נשאה אל אחות חרב, זוגות מאושרים שברו את הכלים, ואקסיות משני צידי המתרס מצאו, שוב, סיבה להתכסח.

הכל, בסופו של דבר, התנקז למינרווה ביום שני האחרון: 15 מפגינות רועדות מקור עם חולצות "פמיניסטית זו אני" קיבלו את הנכנסות בפתח. בפנים היתה בעלת המקום, מוכנה להתעמת עם כל מפגינה שהיא, במיוחד כשהאור האדום על המצלמה דלק. המופע התחיל באיחור של שעתיים, הבמה היתה נמוכה כל כך עד שמרבית הקהל עמד על הכיסאות, ולמרות שהאלכוהול זרם והבנות התפשטו, השריקות וההתלהבות נרשמו בעיקר בשורות הראשונות. אולי זה היה האיחור, אולי ריבוי הגברים במקום, אולי ההיערכות החובבנית של הבר עצמו. ואולי היתה זו המודעות המביכה לעובדה שרובנו לא היינו רוצות לראות שם למעלה אחות, ובטח לא בת זוג. יהיה המקרה אשר יהיה, נותרנו עם יותר שאלות מתשובות.
 

"שילכו להפגין מול הבורסה"

 "יש כאן סוגיה פמיניסטית אמיתית, אבל לטעמי הביקורת שהושמעה לא לוקחת בחשבון את כל ההיבטים הרלוונטיים. פמיניזם הוא לא רק להגן על נשים מפני ניצול מיני ואובייקטיפיקציה. עבור נשים להגדיר את עצמנו כיצורים חושקים, כנהנות מבידור מיני ואפילו כפרוורטיות הוא פרויקט פמיניסטי חשוב לא פחות.

הביקורת על יבוא ליין סטריפטיז מה"פוסיקט" התייחסה לשני נושאים: שת"פ עם ניצול נשים בתעשיית המין וה"קנייה" של מיניות נשית שמותאמת למבט הגברי. ביחס לנקודה הראשונה יש לשאול האם אין כאן הנחה מוקדמת שכל הנשים בכל המגזרים של תעשיית המין הן קורבנות או מנוצלות. אם קוראים לסולידריות עם נשים בתעשיית המין, צריך קודם להקשיב להן ולכבד את הבחירה התעסוקתית שלהן (במידה שמדובר בבחירה) ואת החוויה שלהן. יש חשפניות שמדווחות דווקא על חוויה של כוח, ולא השפלה.

גם החלוקה בין הלסביות מחד לחשפניות מאידך היא נמהרת - אני מכירה כמה לסביות שעבדו בחשפנות, ולא יפתיע אותי אם גם בין החשפניות של ה'פוסיקט' יש לסביות. לגבי השכפול של ארוטיקה סטרייטית, ביקורת דומה הושמעה גם ביחס לתפקידי בוצ'/פם. המיניות הלסבית תמיד עשתה שימוש במודלים סטרייטים - ושיכתבה אותם. אמנם מופעים כאלו מעוצבים עבור המבט הגברי, אבל בהחלט ישנה אפשרות שעם קהל נשי (מפרגן מספיק) תיווצר דינמיקה שונה". 
כאמור, הרבה טענות הועלו בשבועיים האחרונים נגד גלית בן שמחון, ממקימות ובעלות המינרווה. האשימו אותה בניצול נשים, שנאת נשים, העתקת מודלים סקסיסטיים, גבריים, לתרבות לסבית-פמיניסטית. השמיצו אותה, קראו להחרים את העסק שלה, אבל בן שמחון, בביטחון עצמי ששמור כנראה רק לאישה שכבר 10 שנים רואה כל בר לסבי מתחרה קם ואז מתרסק, מתמודדת בינתיים, ועם הרבה כריזמה, עם הפרץ: "שמעתי את כל ההתנגדויות, קראתי את כל התיאוריות שהן מסתמכות עליהן, אני מכירה את המחקרים על הקשר בין זנות ופורנו. הבעיה היא שהנתונים שהמפגינות מסתמכות עליהן מתייחסות לזנות, לא לחשפנות. יש הרבה חשפניות שמגיעות מרקע קשה, אבל הרבה גם מגיעות מבחירה חופשית".

"החשפניות שמגיעות למינרווה רוצות להופיע בפני נשים, חלקן גם לסביות", ממשיכה בן שמחון, "יש לי אפילו שתי חברות בין החשפניות שבאו ביום שני. המינרווה, בניגוד למקומות אחרים, מספקת אכסניה של נשים שמכבדות אותן ומריעות להן. מה שהיה שם ביום שני זו שמחה וכיף, לא ניצול. שילכו להפגין נגד המועדונים בבורסה. פה זו סצנה אחרת, צריך להבין את זה. אני מביאה חשפניות, ואני מביאה דראג-קינגס שמתפשטות, כי יש כאלה שאוהבות את זה ככה, ויש כאלה שאוהבות את זה אחרת. לכי תתווכחי עם טעם".

רוני, מהמובילות את המיני-הפגנה בחוץ, דווקא מוצאת סיבה להתווכח על טעם: "הטענות של גלית בן שמחון מגוחכות. על איזו בחירה חופשית היא מדברת? הן עולות על הבמה לא מבחירה חופשית, אלא כי הן מרוויחות מזה כסף, זו הפרנסה שלהן". רוני וחברותיה היו מקפלות את השלטים אם היה מדובר בערבי חשפנות של נשים שאינן רואות מזה גרוש, כי "לזה אני לא יכולה להתנגד, אם מישהי עושה את זה מבחירה מלאה ומודעת, אז סבבה". לדעה זו מצטרפת, לפחות באופן חלקי, ד"ר עמליה זיו (ראו התייחסות מלאה במסגרת): "זה היה הרבה יותר משמח פוליטית אם היה מדובר בערבי חשפנות D.I.Y ("עשי זאת בעצמך") של נשים מהקהילה, אבל לזה כנראה הקהילה עדיין לא בשלה".

אז בינתיים יש חשפניות שמרוויחות כסף, ונשים שמוכנות לשלם כדי לראות את זה. "זה עצוב,", מוסיפה רוני, "כי מדובר בנשים שהפנימו שהן לא שוות כלום חוץ מאיבר המין שלהן. הטענה שכל החשפניות נמצאות במינרווה מרצונן ומתוך בחירה קצת מצחיקה אותי, כי צריך לבדוק מה מביא אותן לשם מלכתחילה".
 
 

"נשים חרמניות בדיוק כמו גברים"

חשפניות במינרווה. נשים חרמניות כמו גברים (תמונה: לימור אדרי, "הארץ")
 חשפניות במינרווה. נשים חרמניות כמו גברים (תמונה: לימור אדרי, "הארץ")   
בכלל, נראה שכולן פה מצחיקות את כולן. את בן שמחון מצחיקה הטענה של המתנגדות שהיא לא פמיניסטית, את המתנגדות מצחיקה הטענה של בן שמחון שהיא דווקא כן, ואת מורנה (שם במה), מצחיקה ההיסטריה הכללית. היא בת 24, עוסקת בחשפנות מגיל 20, וההיסטוריה שהיא היתה חלק ממנה ביום שני האחרון, יכולה להיכנס לה באוזן אחת ולצאת מהשניה: "היה כרגיל, כמו כל מופע. במידה מסוימת היה פחות נוח, בגלל הצלמים על הבמה. בסופו של דבר, זה לא היה שונה מבחינתי מאשר להופיע בפני גברים. נשים חרמניות לא פחות מגברים, וחלקן גם יכולות להיות ברבריות בדיוק כמותם. שלא תביני לא נכון, החרמנות שלהן נחמדה, זה סבבה ומחמיא, אבל הערות כמו 'מה הייתי עושה לה', או 'הייתי מפרקת אותה', אני שומעת בכל מופע. אז הפעם זה נשים, נו".

על המלים "בחירה חופשית" היא חוזרת מספר פעמים. המפגינות בחוץ, איך לא, שוב בעיקר מצחיקות אותה: "יש בעיות יותר חמורות במדינה הזו מאשר להפגין על משהו שבחורות עושות מתוך בחירה מלכתחילה. אני בחרתי בזה, וכך גם כל הבנות שהיו שם. יש לנו בוסים טובים, ואנחנו עושות כסף טוב. אף אחד לא מנצל אותנו".
 

עתידו של הציצי החשוף

 
האמת, במקרה של תגובות הקהל ועתידו של הליין, כפופה כאן לתופעת "רשומון": אירוע אחד שכולם עדים לו, וכל אחד מפרש אותו אחרת לגמרי. לפי בן שמחון, הקהל היה באקסטזה: "אני מאוד נהניתי מההופעה, וגם התגובות שקיבלתי היו מצוינות. המון אנשים חיזקו אותי, המון לסביות באו ואמרו לי שסוף סוף הן מצאו מקום בו לא יחושו נבוכות ליהנות ממופעי חשפנות. הנשים שמגיעות למינרווה רוצות לראות מופע מרגש וחושני, וזה מה שאני מספקת".

לפי המפגינות בחוץ, התגובות דווקא היו ירודות: "הליין הזה לא יחזיק", מבטיחה רוני, "היו כמה בנות שיצאו כבר בתחילת המופע. לא מעט בנות אמרו לנו, כשיצאו, שהן לא יבואו שוב. אפילו אלה שתמכו בליין לא יצאו מרוצות מהערב הזה". למרות הסתירה הקלה בגרסאות, אי אפשר להתעלם מהאג'נדה שכל אחת מהן מובילה. בין אם לעסק קוראים "מינרווה" או "חרם על המינרווה", נראה שעתיד הליין יוכרע, כמו תמיד, לפי החוק הכלכלי הפשוט של היצע וביקוש.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by