בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בייביסיטר. כל אחד יכול 

בייביסיטר. כל אחד יכול

 
 
שני זיו

שני זיו חושפת את שיטת 3 השלבים שתעזור גם לכם להעביר בשלום את הבילוי הארוך עם המלאכים הקטנטנים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בדרך כלל, ילדים מתחת לגיל 5 לא מעוררים בי עניין רב יותר מאשר הדיון על השפעותיו של הזיהום במימי הקישון על התפתחות האצות בקרקעיתו. כן, גם אני חושבת שאין דבר מתוק יותר מתינוק מחייך, ולא פעם אחת תפסתי את עצמי עושה פרצופים מוזרים ומשמיעה קולות בלתי הגיוניים לחלוטין כשאחד מהם נקלע לדרכי, ובכל זאת, אם אפשר, אני מעדיפה אותם נקיים, חביבים, ובהנחה שזה לא יותר מדי לבקש – אני דורשת אישור מיוחד להעלם ברגע שהם מתחילים לבכות.

אבל השנים הקלילות, בהן יכולתי לבלות עם מגוון הזאטוטים בסביבתי מבלי להיאלץ לסבול אותם מעבר לרצוי, נעלמו כשאחותי ילדה, והתברר שבנה המקסים, שבימים רגילים מכונה גם הנסיך היפהפה שלי, דורש קצת יותר משם חיבה מתקתק.

הילד החצוף, לא להאמין, רוצה שאעזוב את המחשב כדי לשחק איתו, לא עושה לי הנחות אפילו כשאני עייפה, וכשהוא חושק לצפות ב"טיף וטף" מספר 324, הדבר האחרון שעובר במוחו הוא שבדיוק אז משודרת הסדרה האהובה עלי.

אמנם בהתחלה לא הייתי איתו במיוחד, אבל ככל שהוא גדל והופך לגברבר קטן שאפשר לצרף למסעות שופינג בקניון ואפילו להתאים גם לו מלתחה חמודה במחלקת הילדים של זארה, אני ממש נהנית לבלות בחברתו.

מסתבר שכל אותם אנשים שטענו במרץ שעוד לא נולד האדם שיוציא אותי מהעצלנות שלי, טעו בגדול. לא רק שתוקפים אותי לפתע רגשות אימהיים משונים, אלא שאפילו פיתחתי שיטה מדעית בדוקה בעלת שלושה שלבים שעוזרת לי לעבור כל פגישה איתו בהצלחה, ולהפוך מהמרשעת של המשפחה, לדודה הכי נפלאה שיש.
 
צילום: photos.com
 צילום: photos.com   
אוכל – לא שעד היום חשבתי שאפשר לשרוד בחברת ילד מבלי לפטם אותו במעדני חלב בטעם תות, אבל שדרוג קל הופך את האוכל לבילוי בפני עצמו, שמעביר את הזמן ביעילות מדהימה.

ביקור קצר במאפייה, מסתבר, טוב מאלף חטיפים משעממים. כן, הוא ישתוק בכל מקרה, אבל לבחור ביחד את המתוקים הופך אותי בעיניו לא רק לאדם הכי שווה במשפחה, אלא מאפשר לי להפגין בגרות אחראית ולחלק לו את מה שהוא קנה למנות קטנות שנאכלות (כשאני מרשה) לכל אורך היום. הזאטוט כבר התרגל לתנאי המשמעת בסגנון "אם השניצל יסיים בבטן שלך ולא על הטלוויזיה, נאכל שני קינוחים אחרי זה". חוץ מזה, הרבה יותר טעים לגנוב לו כדור שוקולד מאשר ביס מעוגייה דהויה לילדים.

טלוויזיה – גם אצלנו, כמו בכל בית שמתפקד כבית גידול לחמודים הקטנים, יש ערימה של קלטות וידאו מכל המינים, המכילות משירי ילדים תמימים ועד מבוגרים בתחפושות של חיות. אבל מאז שגיליתי את נפלאות ערוץ "הופ", הבנתי עד כמה הן לא שוות דבר. בזמן שקלטת ממוצעת, צבעונית ומעניינת ככל שתהיה, דורשת ריכוז והתבוננות באותן הדמויות לכל אורכה, הערוץ הגאוני עובד בשיטה שמדביקה את הפצפון למסך ליותר משעה וחצי בלי לקטר. סוג של שיא.

ובאמת, כשכל תוכנית נמשכת כרבע שעה, אין פלא שהוא לא זז מהמסך. דפנה ודודידו? שולטים.
 
בלי להזכיר את סבתא – או כל אחד אחר שלא מסוגל לשמור על קור רוח מינימלי לידו. מכיוון שאמא שלי, ולא יעזרו התחינות, לעולם לא תעמוד בגבורה מול פרצוף ה"לא קיבלתי בדיוק את מה שרציתי אז עכשיו אני עצוב, הנה תראו", הבנתי גם אני את השיטה שהרודן הקטן הפנים בגיל חודש, והסקתי את המסקנות המתבקשות.

אם ברצוני להישאר שפויה עד שאמא שלו תבוא, אין סיכוי שאתן לאחד מהנופלים בשבי במשפחה להיות איתנו. ואיזה פלא, הוא אכן מכיר את פרוש המילה "אסור" כשמסבירים לו ברור מספיק, והוא אפילו לא פורץ בבכי קורע לב בכל פעם שהיא נאמרת. אכן, תעלומה.

ועדיין, מזל גדול שאני עובדת באינטרנט ולא בבייביסיטר. שמונה שעות שבועיות עם דפנה דקל, הייתי משתגעת.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by