בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תרפיה עם חיתול 

תרפיה עם חיתול

 
 
איילה פפירני-יניב, Red

לא רק בוגרים, אלא גם ילדים, פעוטות ותינוקות, סובלים לפעמים ממצבי לחץ נפשיים, וטיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור להם. אם אתם מתקשים להעמיד לילד גבולות, או שהוא מרטיב במיטה, מתקשה להיגמל מהחיתול, ומתעורר קבוע באמצע הלילה, אולי הגיע הזמן להסתייע בתרפיה לילדים. מהי בדיוק, ומתי כדאי לפנות לעזרה מסוג כזה? הפסיכותרפיסטית דורית אפל מסבירה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
טיפול פסיכולוגי הפך להיות נחלת רבים. לעיתים, כל שדרוש הוא קצת מתח, קורט שחיקה בזוגיות ועבודה, ומעט אכזבה מהחיים, בכדי לבשל תבשיל לטעימת תרפיסט. הצורך במישהו שיכוון, יסייע וירגיע, מובן לנו, הגדולים.

כשילדינו נתקלים בבעיה מתמשכת, אנו לא מהססים לפנות למטפלים מסוגים שונים. בין ריפוי בעיסוק לקלינאות תקשורת, רייקי, ופתיחת העין השלישית. אבל יש ואנו זונחים את הבסיס לכל, מה שיכול למנוע מחלות פסיכוסומטיות ומצבי לחץ חמורים, את הנפש. וכדאי להתחיל לטפחה כבר בהתחלה.
 

בגו-גו-גו וגה-גה-גה

כיצד תדעו אם הוא סובל מבעיה נפשית? (צילום: photos.com)
 כיצד תדעו אם הוא סובל מבעיה נפשית? (צילום: photos.com)   
מסתבר שלא רק בוגרים או ילדים גדולים סובלים מקשיים רגשיים בגיל רך כל כך. תינוקות לא חווים רק חום, אהדה ואהבה, אלא גם סבל רגשי כמו אכזבה ודחייה, היות ואינם יצורים דוממים שהחיים סביב אינם נוגעים בהם.

תינוקות קולטים את רוב הדברים שמתרחשים, למרות שרובנו חושבים כי הם חסרי מודעות לנעשה. ההתרחשויות אלו הן חוויות המשאירות בהם את רישומם. העובדה שאינם יכולים לתקשר איתנו בדרכים המוכרות לנו המבוגרים, כמו מילים, אינה אומרת שאינם מבינים, חווים וחשים.

"טיפול רגשי בתינוקות ופעוטות, הוא תחום חדש יחסית. בארץ הוא התפתח בשמונה השנים האחרונות. הורים רבים אינם מכירים אותו, ואינם מודעים לאפשרות לקבל עזרה" מספרת דורית אפל, פסיכותרפיסטית שמתמחה בגיל הרך. "הורים נוטים לחשוב שהקשיים אשר תינוקם מבטא, יחלפו כשיגדל. אולי כך יהיה ואולי לא. טיפול רגשי לתינוק בשיתוף ההורים, ובשילוב ייעוץ להורים, עשוי לקצר את הסבל של התינוק ואת חוסר האונים של ההורים."

התינוק, כידוע, אינו יכול לדבר, ולכן קשה לנו לעיתים להבין את צרכיו ורצונותיו. כשהתינוק
מרגיש בלתי מובן, הוא “מתנהג” את קשייו הרגשיים. הוא מבטא אותם באמצעות קשיי שינה או אכילה, או בכי שסיבתו אינה ידועה ועוד. התנהגותו זו היא קריאה לעזרה.

הטיפול הוא למעשה סוג של תיווך בין התינוק להוריו. מטרתו - להבין יחד עם ההורים, מה התינוק מנסה לומר לנו דרך התנהגותו. לעיתים, התנהגות התינוק קשורה בחוויות של ההורה מהילדות שלו. הבנת התינוק, צרכיו ורצונותיו, והבנת ההורה את חוויותיו ואת הקשר האפשרי ביניהן לבין התנהגות התינוק, מאפשרת לשחרר חסימות בקשר בין ההורה לתינוק. תקשורת פתוחה וזורמת. בין התינוק להוריו, מאפשרת לתינוק להירגע ולהרגיש מובן. הקשיים בהתנהגותו חולפים, ונמנעת שרשרת ארוכה של אי-הבנות העלולה להשפיע על התינוק והוריו גם בעתיד.
 

תסמינים

 
אז מעכשיו אנו מודעים לאפשרות של בעיה רגשית אצל התינוק. אבל כיצד נדע? הרי הם בוכים לפעמים גם בגלל שהכלב השכונתי נבח בחצר. איך נבחין מה רגיל ומה דורש בחינה?

דורית מסבירה כי תינוק מבטא את קשייו הרגשיים באותם תפקודים גופניים אותם הוא כבר השיג בשלב התפתחותו הנוכחי, או ע"י עיכוב בהתפתחות התפקודים הבאים.

"נוכל להגיע למסקנה זו רק לאחר שבבדיקה גופנית אצל רופא הילדים, לא תמצא סיבה לבעיה או לעיכוב בהתפתחות תפקוד כלשהו כמו ישיבה, זחילה, עמידה וכו'. תינוק צעיר עלול לבטא את קשייו הרגשיים בבעיות אכילה, בעיות שינה, או בכי שלא ניתן להרגיעו. תינוק בוגר יותר עלול לבטא את קשייו בין השאר ע"י תלישת שיער ראשו, התנהגות חסרת גבולות, או סירוב לשלוט בצרכיו".

ואם עדיין מגרדים אתם את פדחתכם, ולא יודעים להבחין, להלן מספר דוגמאות שכיחות, שדורית מעמיקה בפתרונן:
 
 

כן טיטול, לא טיטול

"הצלחה בגמילה מחיתולים, קשורה קודם כל לבשלות מתאימה של מערכת העצבים המשפיעה על היכולת להתאפק. בשלות זו מושגת בד"כ בין גיל שנתיים לשנתיים וחצי. הדרישה להשתמש בשירותים או בסיר, ולהפסיק לעשות את הצרכים בחיתול ,בזמן ובמקום הנוחים לפעוט, היא למעשה אחת הדרישות החברתיות הראשונות לה נדרש הפעוט להסתגל ולציית."

זוהי בעצם אחת הפעמים הראשונות בהן התינוק נתקל בדרישות כחלק מהליך הסוציאליזציה. עד לא מזמן היה מרכז העולם עבור עצמו והוריו, וקיבל מיד כל שרצה. תביעה זו לגמילה קשה גם להורים, שלא תמיד מתמודדים בקלות עם תסכולם של יורשיהם.

הרי הגמילה היא תהליך של אימון, בו על הקטן ללמוד תחושה גופנית הקשורה בהתאפקות ובשחרור. דורית מפרשת את הצד ההורי: "למידה זו דורשת זמן. הפעוט ילמד ויצליח, ייכשל, ייסוג ויתקדם, עד אשר ישיג שליטה מלאה על הפרשותיו.

חשוב שההורים יציבו דרישה זו בפני הפעוט בנועם, אך באסרטיביות. יעמדו על דרישתם בעקביות, אך לא יכעסו כשינסה לחזור לדפוס ההתנהגות המוכר לו- עשיית צרכיו במקום ובזמן הנוחים לו. לא יכעסו כשייכשל, ולא ישכחו לשבחו כשיצליח לשלוט בהפרשותיו, ויסתגל לנורמה החברתית הדורשת זו. מדובר ב"הליכה על חבל דק", בין דרישה לא מתפשרת אך ללא כעס, יחד עם הבנה ואהדה לתהליך הקשה אותו עובר הפעוט, עד לגאווה על השגת ההצלחה בסוף התהליך."

לא תמיד ההורים מעריכים נכונה את המאמץ שהפעוט משקיע כדי להשיג שליטה על הפרשותיו. צריך לנסות לזכור שהמתמודד הרך מוכן לעבור את מסלול "הייסורים" הזה, עקב רצונו לא לאבד את אהבת ההורים ואהדתם. כן, כבר עכשיו הוא מתאמץ בכדי לא לאכזבם.

לעיתים ההורים זקוקים לתמיכה, סיוע והדרכה, כדי שיוכלו לעבור את התהליך בנחת.

ומה תפקידה של המטפלת בתהליך?

"כשהמטפלת תומכת בהורים, יותר קל להם לתמוך בפעוט. במקרים אחרים, יש צורך בבירור והבנת המשמעות של תסכול ואכזבה עבור ההורים, כדי שיוכלו לתמוך בפעוט העובר חוויות כאלה בתהליך הגמילה.

אם תסכול, אכזבה, או היכולת לנקוט עמדה אסרטיבית כלפי ילדם האהוב, הם נושאים רגישים עבור ההורים, הם מתקשים בסיוע לפעוט, ובעמידה איתנה ועקבית על דרישתם. במצבים אלה ואחרים, ההורים זקוקים לסיוע, כדי שהגמילה מחיתולים לא תהפוך למאבק על שליטה בין הפעוט להוריו, ולא תפגע בקשר הטוב שהיה בין ההורים לפעוט עד לשלב זה בו נדרשו לחנכו לנורמות חברתיות מקובלות."
 

פיפי (במיטה) ולישון

צילום: photos.com
 צילום: photos.com   
כיום מצופה שעד גיל 4 שנים ישיג הפעוט שליטה מלאה על הפרשותיו, בדרך כלל שתן, גם בלילה. אם שליטה זו אינה מושגת, יש לפנות לרופא לבדיקת סיבה גופנית. באם זו נשללה, יש לברר את הפן הרגשי של הבעיה.

להשגת שליטה על הרטבה בלילה, נדרשת התפתחות מתאימה של המערכת ההורמונאלית, המפרישה הורמון אשר מעכב את יצירת השתן בלילה. בירור מקיף של תפקוד הילד במשך היום במסגרות חייו השונות, והבנת דפוס הקשר שלו עם הוריו וסגנונו, עשויים לשפוך אור על שורשי הבעיה.

איך מדובבים ילד לגבי הנעשה עמו במשך היום כולו?

"הבירור נעשה עם הילד בשיתוף ההורים. לעיתים יש לילד "מטרה" לא מודעת ב"שימור" הבעיה כמו למשל – הבעת כעס, השגת תשומת לב מיוחדת מן ההורים לאחר היעדרותם, או בעקבות לידת אח. או לאותת שקשה לו בתחומים אחרים, למשל בגן. לעיתים התנהגות הילד היא מודעת: הוא פשוט מתעצל לקום מן המיטה וללכת לשירותים בלילה, או שהוא פוחד להסתובב בבית לבדו כשכולם ישנים".

הטיפול הפסיכותרפי משלב את ההבנות העולות מן הבירור, עם הדרכת ההורים ותרגול הילד להכרת תחושות גופניות שונות. בהן, גם הרגשות הנלווים להתאפקות ולהתרוקנות, תוך העברת אחריות אל הילד. זו שיטה התנהגותית ייחודית, שאינה נעזרת באמצעים כמו פעמון או מזרון מיוחד.
 

קו הגבול

ברגע בו התינוק מגלה ניצני עצמאות, יש צורך להגביל לעתים את רצונותיו ומעשיו, כדי לשמור עליו. תינוק אינו נולד עם אבחנה בין אסור למותר, ואם לא נלמדו, לא יידע. בשלב זה מתעורר הצורך להשתמש במילים "לא" ו"אסור".

טוב, זה טבעי להגיד לא, בכדי להרחיק, לא?

"אלו הן מלים בעייתיות לרבים מאיתנו ההורים. חלקנו "גוררים" איתנו חוויות מה"לא" וה"אסור" ששמענו מהורינו בילדותנו. הבעיה שלנו היא כיצד לומר "לא" בלי להרגיש אשמים. יש הורים אשר מרגישים כ"הורים רעים" אם עליהם לומר "לא" לפעוט, אשר מוחה מצידו על המגבלה שהוצבה בפניו.

הוא מתוסכל, כועס ובוכה. לעיתים, נעלב. ניתן להבין את התסכול שהוא חווה. כפי שנאמר קודם לכן, עד עתה, היה רגיל לקבל את רוב הדברים שרצה. אך מה לעשות? הגיעה העת ללמוד שלא תמיד ניתן לקבל את מה שרוצים. "שיעור" זה ילווה אותו גם בעתיד, עד אשר יעמוד ברשות עצמו. עד אז הוא אמור להפנים את המגבלות ולהתנהג על פיהן."

מה עושים בכדי להקל על ההורים להתמודד עם תפקיד הנוגש?

"מיידעים כי מחקרים מצאו שילדים אשר הוריהם מציבים להם גבולות, הם ילדים יותר מאורגנים, משום שהמסגרת בה הם חיים יותר ברורה להם. הם ממושמעים ומרוכזים יותר, בטוחים בעצמם, ומצליחים בלימודיהם. מעבר לכך, כשהורים אינם מציבים גבולות, הפעוט עלול לדאוג שמא "ילך לאיבוד", כי אין מי שדואג לו ושומר עליו. הוא עלול לפרש זאת כאילו לא אכפת להורים ממנו, ואולי הם אינם אוהבים אותו. הצבת גבולות, אם כך, היא תפקיד הורי בלתי נמנע.

איננו עושים לילד טובה כשאנו נותנים לו כל מה שהוא רוצה בזמן שהוא רוצה. כי בהמשך לילד יהיה קשה להתמודד עם הדרישות שהחיים יציבו בפניו. אם נבין זאת, יהיה לנו יותר קל להציב גבולות."

דורית מטעימה כי חשוב לעשות זאת בנחת, לא בכעס (לעתים אנו כועסים כשהפעוט מאלץ אותנו להיות "הורים רעים" ולומר "לא"), ובעקביות רבה. חשוב לומר לילד גם מה מותר, במקום הדבר שאנו אוסרים. רצוי להסביר מדוע לא, אך במשפט קצר וברור המתאים לגיל הפעוט. אין לומר "לא" על דבר שעשוי להפוך ל"כן", אם הפעוט יתעקש וימחה מספיק בתוקף. לכן צריך לבחור מתי ועל מה לומר "לא", ולהקדיש לכך מחשבה מבעוד מועד.
 

שיטת הטיפול

צילום: photos.com
 צילום: photos.com   
השיטה עוסקת בהבנת תהליכים מודעים ולא מודעים, המשפיעים על הקשר בין התינוק להוריו. השיטה אינה מטפלת בהורים בלבד או בתינוק בלבד: ההתערבות הטיפולית היא בקשר ביניהם, תוך כדי הבנת הגורמים המשפיעים עליו.

הטיפול מתקיים בפגישות שבועיות עם הפעוט, ולפחות אחד ההורים. כמובן שנוכחות שניהם רצויה יותר. מקום ההתרחשות הוא חדר המנעים לתינוק או לפעוט את המפגש, ומכיל משחקים המתאימים לגילאים השונים.

ההורים והמטפלת יושבים על שטיח, ומשחקים עם הפעוט/ התינוק בגובה עיניו, תוך כדי היענות ליוזמותיו. אם אינו יוזם, ההורים יתבקשו לנסות לעניין אותו בצעצועים השונים. השיחה עם ההורים, ומדי פעם עם הפעוט/ תינוק, מתקיימת תוך כדי המשחק.

המטפלת עוצרת מדי פעם את השיחה, תוהה יחד עם ההורים על ההתרחשות בחדר, ושואלת: "איך לדעתכם ניתן להבין את מה שקרה עכשיו?" או – מדוע לדעתכם התינוק בוכה/ זורק חפץ/ הורס מגדל שבנה/ מסובב את ראשו מאיתנו והלאה/ נצמד לאחד ההורים/ פונה למטפלת/ מביא משחק כלשהו וכד', מה הוא אומר לנו בהתנהגותו? האם אפשר לפרש את התנהגותו, או להבין אותה בדרך נוספת?

המטפלת נדרשת לפעול בו זמנית בכמה ערוצים מקבילים. יחסי הגומלין בין התינוק להורים תוך כדי משחק, מאפשרת למטפלת ולהורים להבין את התהליכים הרגשיים הנמצאים בבסיס הקושי אשר בגינו הגיעו לטיפול.

מחקרים מן השנים האחרונות מצאו, כי הסביבה בה התינוק/ הפעוט מתפתח, עשויה להשפיע על התפתחות מערכת העצבים, ועל מעבר הגירויים אשר נקלטים במערכת העצבים, בין תאי העצב שבמערכת. מכאן שלא רק משפיעה על מערכת העצבים אלא גם על התנהגותו והתפתחותו. לכן מאוד חשוב ליצור עבור התינוק סביבה אופטימאלית, אשר תסייע להתפתחותו התקינה. לעתים קרובות, ייעוץ והדרכה מוקדמים, עשויים לסייע להורים, וללמדם כיצד ליצור סביבה כזו, וכיצד להימנע מהשפעות סביבתיות שליליות על התינוק.

כל פגישה נמשכת כשעה. הטיפול משלב הבנת תהליכים רגשיים, הן אצל ההורים, והן אצל הפעוט, עם ייעוץ מעשי, טיפים להורות יעילה, והדרכת ההורים לגבי הנושא הנדון. יש אפשרות לביקור בבית או בגן, לפי הצורך ובהסכמת ההורים.

לא ניתן לדעת מראש מהו מספר הפגישות הנדרש לטיפול בבעיה או בקושי. הדבר תלוי בסוג הבעיה, ברמת שיתוף הפעולה של הפעוט ושל ההורים, ובקצב ההתקדמות שלהם. ובכל זאת, טיפול נמשך בין 5 ל-15 מפגשים בממוצע, גם אם לא ניתן להתחייב על כך. לעתים, המרווח בין הפגישות גדל עם התקדמות הטיפול: מפעם בשבוע לפעם בשבועיים ולפעם בחודש.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by