בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אוגר גנוב 

אוגר גנוב

 
 
איילה פפירני-יניב

ספר הילדים החדש "אוגי" מאת נרי אלומה בהוצאת ספריית הפועלים, מעט פשטני אבל מלא בדרמה, ומלמד את הילדים פרק בהלכות המוסר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שתי חברות ילדוּת מקבוץ הזורע כתבו את הספר "אוגי" בהוצאת ספריית הפועלים. הסיפור נע על ציר בין פשטות לפשטנות. מיטיבה להוכיח זאת בחירת השם. לקרוא לאוגר "אוגי", זה קצת כמו לקרוא לחתולה "מיצי". מצד אחד פשוט ומחובב על ילדים, מצד שני ממוצה ולעוס. אך אל תטעו, לא מדובר במעלליו של אוגר מסוים, שהנו רק סימפטום. ילדה בת 7 עומדת במרכז הדרמה, ואכן דרמה היא.
 

הסיפור

צילום: יח"צ
 צילום: יח"צ   
בגן של נגה יש כלוב ובו אוגר, שאף אחד לא מתייחס אליו ברצינות רבה מדי. מלבד ניבי, אחותה הגדולה של נגה. בבואה עם אמא לאסוף את אחותה הקטנה, היא מביטה נערצות באוגר, מכנה אותו בשם שהעניקה, לו ומפתחת אמפתיה גדולה לחייו הבודדים. יום אחד נותר האוגר בכף ידה, שבאופן עצמאי מכניסה את אוגי לכיס. מעתה ואילך מתוארת הסיטואציה של הפחד מהגילוי מול יסורי הנפש, שמסתיימים בהחלטה אמיצה של הילדה.

המילה

נרי אלומה, שכל חייה סבבו סביב הפרוזה וסיפור, אם בהוראה או כתיבה, כותבת בשפה בנאלית ומעט מאכזבת. נכון שילדים מתחברים לדיבור בגובה העיניים (או האוזניים), אבל חלק ממטרת האוריינות היא הרחבת האוצר הלשוני. הדיאלוג שנוצר כשההורה משתמש במילה חדשה, בהקשר שמסקרן את הילד ומגרה אותו להבין, כמעט ואינו מתקיים בספר. יש רק עלילה עם ביטויים שגורים, ומשפטי ילדים עם הרבה "ווווים".

המראה

ספר בגדול בינוני, בפונט שאינו מעורר חיבה. זהר טל ענבר, גרפיקאית ומאיירת, שרטטה ציורים רפויים. יש קולאז' חלקי המצרף תמונת אוגר על רקע ציור של היתר, אבל הציורים עצמם שגרתיים, לא מעניינים או צבעוניים. גם פשטות זקוקה לתוספת שלא תגרע מהטבעיות שבה, אלא תעניק לה נופך אחר.
 

המסר

 
זהו סיפור על התמודדות מוסרית ראשונה עם הרצון לקחת דברים לא שלי, על הפיתוי לשקר, ועל מחירו של השקר. תגובות ההבנה של הגננת והאמא, מחזקות את ידי ניבי ואת ידי טפינו שהאמת משתלמת.

התהליך שניבי עוברת, מרגע ההתאוות, דרך הגניבה בפועל, רגשות האשם על הסוד הנורא, ועד ההודאה, מובא בצורה ברורה ביותר, וגורר הזדהות והפנמה. בין השורות אנחנו נחשפים לחיבה לחיות, ולתשוקות כמוסות שמסתתרות בנפש כל ילד. תוך כדי, אנו גם מתוודעים לאהבת אם אבסולוטית לילדתה. אהבה שאינה תלויה בדבר, והיא מקור בטחון ולמידה.

התגובות

את הילדים הגדולים בני ה-6 ריתקה העלילה, שבנויה למעשה כעלילת מתח לטף. הקונפליקטים שמתרוצצים במוחם בין אמת לשקר לבן, באו לידי ביטוי על הדף, ואפשר היה לראות כיצד הם נדהמים כשניבי גונבת, וכיצד הם מזדהים איתה בהתחבטויותיה.

בני ה-3 אוהבים את האוגר, אך מעט מאבדים סבלנות באמצע, כי המלל לא מועט. הם גם מבינים את המושג "מכונית מתרוצצת בראש" פשוטו כמשמעו, ועל כן מתקשים בהבנת המטאפורה.

שורה תחתונה

רק אם חשוב להעביר מסר ספציפי על אמון. מעבר לכך, הסיפור טוב, אך עטיפתו בינונית ביותר, ובתור השקעה אינו כדאי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by