בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
עד גיל שלוש 
האח יש לי אח 

האח יש לי אח

 
עד גיל שלוש |
 
יפית בן-נון, Red

גיליתם שעומד להיוולד לכם ילד שני. מזל טוב. עכשיו איך מספרים את הבשורה השמחה לבכור? מתי כדאי לשתף אותו בחדשות הטובות? ומה עושים כשהתינוק החדש מגיע הביתה?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מזל טוב, אתם בהיריון. אתם שמחים ומתרגשים. אבל הפעם, בשונה מהפעם שעברה, אתם כבר לא לבד. יש לכם שותף קטן, שעוקב אחר המתרחש בסקרנות שלא הייתה מביישת פולניה מנוסה. הוא רוצה לדעת מה קורה, למה הבטן של אימא גדלה, איך התינוק נכנס לשם, ומה זה בעצם אומר שיהיה לו אח.

כיצד מסבירים לילד שהוא עומד לקבל אח קטן, כזה שיתחרה איתו על תשומת הלב של ההורים, ומתי באה החסידה.
 

מתי לספר

ספרו לילד רק לאחר סקירת המערכות (צילום:photos.com)
 ספרו לילד רק לאחר סקירת המערכות (צילום:photos.com)   
דר' רחל פסטרנק, סוציולוגית של החינוך, בחוג למדעי ההתנהגות, המסלול האקדמי המכללה למנהל, אומרת, "לדעתי צריך לספר לילד בחודש רביעי, לאחר סריקת המערכות, כאשר מקבלים אישור כי הכול בסדר, וחלק אף יודעים אם זה בן או בת. זה השלב שבו שצריך לספר, לא לפני.

אני חושבת שילדים צריכים לדעת שיש לאימא תינוק. הם צריכים להתרגל לרעיון, ולחיות איתו, לא מספיקים להם חודשיים שלושה. בנוסף, אני חושבת שכדאי שהוא ידע את המין, כדי שלא יתעסק יותר מידי עם השאלה הזו. הוא צריך להיות פחות מודאג".

הדר קוגל, יועצת משפחתית במכון אדלר, מוסיפה: "ההכנה צריכה להתבצע כמה שיותר מהר. כמו שלנו הריון זה אקט של הסתגלות, אנחנו תשעה חודשים סוחבים תינוק, וכך אנו מתרגלים לנוכחות שלו, כך זה גם לילדים. לכן, יש להכין ילד בכל גיל, גם את הקטנים יותר, שיותר מבינים דרך תחושות. זה אומר להצמיד אותם לבטן, גם ילד בן שנתיים, להשכיב אותו על הבטן ולתת לו להרגיש. אפילו אם הוא לא יודע מה הוא מרגיש, יש איזו שותפות בחוויה ובהכנה הזאת.
 

מה לספר

 
דר' פסטרנק גורסת כי "יש לספר שלאימא יש תינוק בבטן, ויהיה לך אח או אחות, וכיף גדול. זאת שמחה גדולה. אני הייתי עושה מהבשורה הפתעה טובה, זה דבר משמח. יש מיליון ספרים של הדרכה שאפשר להיעזר בהם. לדעתי עד גיל שש, יש לספר במילים שהם מצליחים להבין: מאהבה של אבא ואימא יצא תינוק. אין צורך להסביר את כל התהליך.

הילד ינסה לברר במונחים שלנו מה יהיו הרווחים וההפסדים שלו. צריך להביא אותו למצב בו הוא יבין שההפסדים שלו נמוכים והרווחים שלו גבוהים. לדוגמא, להגיד לילד - יהיה לך אח קטן איתך בחדר, תהיו שניים, ויהיה לך כיף. להראות לו בדיבורים ששום דבר לא ישתנה. אתה תלך לאותו גן. מעבר לכך, לשמוע את המצוקות שלהם, את השאלות שלהם, ולענות. ילד בן חמש יכול לשאול, למשל, אם יהיה לי אח, האם תהיי יותר איתו? יש להסביר בכל דרך אפשרית שהתועלת תהיה גדולה ממה שהוא יפסיד".

הדר מייעצת: "תלוי בגיל. בגיל שנתיים שלוש אנחנו מספרים דרך זה שאנחנו מקרבים, בגיל חמש הם כבר באים בעצמם, חלק מהם כבר בגיל ארבע אומר אני רוצה אח. אפשר לספר בעזרת ספרים וקלטות, אבל לא להיכנס להצפה, כי היא מכניסה חרדה.

כאשר מביאים חמישה ספרים ושלוש בובות, וכל הזמן טוחנים את הנושא, ילדים שם אלופי האנטנות, מבינים שמשהו הולך לאיים על חייהם באופן סופי. זו הכנה מוגזמת, וגם לזה לשים לב. ההכנה הנכונה היא הכנה של התחשבות. למשל אם אמא עשתה בדיקת מי שפיר או אסור לה להרים משאות כבדים, כן להסביר, לשתף ולדבר, זה מאוד חשוב.

דבר שני, לא להבטיח מה שנקרא הבטחות בלי שחר. הורים אומרים לילדים הגדולים – "איזה כיף, יהיה לך אח. אתה תיתן לו את הצעצועים, והוא ישחק איתך." אנחנו יודעים שזה בולשיט, מכיוון שלוקח זמן עד שהוא באמת משחק איתו, וקודם כל הוא גוזל לו את ההורים ואת תשומת הלב, אז נכון יותר לדבר על שינוי. יש להסביר כי הולך להיות פה משהו משמח ומרגש".
 
 

מזל טוב

חשוב להקדיש תשומת לב לשני הילדים (צילום:photos.com)
 חשוב להקדיש תשומת לב לשני הילדים (צילום:photos.com)   
ילדנו במזל טוב, והדר מייעצת לנו כיצד לנהוג עוד בבית החולים: "אני בעד להביא את הילד לבקר בבית החולים. מעבר להכנת הילד, אני רוצה להכין את ההורים לכך שיכול להיות שהילד יהיה מסויג. הרבה אימהות נעלבות מזה, גם בשל ההורמונים, ונכנסות לחרדה גדולה. זה בסדר גמור לקבל את הילד כאשר הוא בא לבקר. לא לפחד לתת לו נשיקה חיבוק, ואם הוא לא רוצה ועושה דרמה, אז לא צריך. יש להניח לו להיות במקום שלו, כי הוא מתחיל לקלוט את זה. לא כדאי להיעלב ממנו, כי אז מתחיל איזה מעגל מכביד עם רגשות אשם משני הצדדים.

חוץ מזה, גם אין צורך להביא מתנות כביכול מהתינוק. עדיף לקנות לילד יופי של מתנה מההורים. אל תזלזלו באינטליגנציה שלו, אפילו הוא כבר מבין שהאח הקטן לא נסע לקניון והביא לו מתנה. כבדו אותו כמו גדול. זו בדיוק הנקודה שבה אנחנו מכשילים את עצמנו, ואין צורך. אפשר בכיף לקנות לו מתנה כי אנחנו שמחים עקב מאורע משמח, וכך אנחנו נוהגים כשיש מאורעות משמחים. אבל אין שום צורך להגדיר את המתנה, כמתנה מהתינוק".

"בשבועות הראשונים, תשומת לב המרבית צריכה להיות לאח הבכור", מציינת דר' פסטרנק. "אלה הם השבועות הקריטיים, כי שם הוא מתחיל להרגיש שמשהו קרה. הנה כולם שם, אף אחד לא איתי. השבועות הראשונים יוצרים סיטואציות, שיוצרות את הנורמה."

אנחנו משפחה צוהלת ושמחה

"כאשר מגיע האח הקטן הביתה", אומרת הדר, "יש לצרף את הבכור לכל פעילות אפשרית של טיפול בתינוק. לתת לו באמת זכות של גדול, על ידי זה שלא מזיזים אותו הצידה, אלא נותנים לו להשתלב ולעזור. ההורים מנסים בדרך כלל לעשות משהו מאוד מלאכותי, לשמור על המקום של הבכור, שתמיד ניגשו אליו ותמיד שמו לב אליו, להמשיך באותה צורה.

יש בזה משהו לא טבעי, כי כשתינוק קטן בוכה, צריך לגשת אליו כי הוא לא מסוגל לטפל בעצמו. אז יש דברים שצריך תוך כדי פעילות וצרוף הילד הגדול, לעזור לו להבין. אפשר להסביר לו שאנחנו ניגשים מיד לתינוק שבוכה, כי הוא לא יכול כמוך לקחת לבד דברים.

חשוב מאוד לשתף, ולומר למשל: "בוא נבדוק למה הוא בוכה, מה אתה חושב?" אפשר לגרום גם לילדים קטנים להשתלב בטיפול באח הנולד, ואפילו לפתח את הרגישות שלהם. ילד קטן יכול להביא מוצץ לאח שלו, ולתפקד עם זה מאוד יפה. יש להראות לו את המציאות, ילד בן שלושה ימים לא יכול לשרת את עצמו, ולכן צריך לגשת אליו מהר. לא להכחיש את זה".
 

קשה כשאול קנאה

"רגשות הקנאה לאו דווקא מתפתחים בהתחלה", משתפת הדר, "יכול להיות שהם יתפתחו כאשר התינוק יתחיל להיות יותר חינני, לצחוק, להיות מקסים, לזחול ולתפוס מרחבי מחיה של הגדול. מה שעשוי לקרות אז זה שהגדול יגיב ברגרסיה. הוא ירצה פתאום לינוק, הוא ישכב לו עם מוצץ. אין מה להיבהל מזה, כי מה שהוא בעצם אומר לנו זה: "אני מבין כמה שווה להיות קטן. כשאתה קטן ניגשים אליך, מניקים אותך, אין לך חובות, ולא מצפים ממך."לכן זה בסדר לשחק תינוק. אבל בד בבד חשוב לבדוק איך משלבים אותו בזכויות של גדולים.

לנסות לשתף אותו בפעילויות שקודם לא היו, למשל שהאימא והילד ילכו לסופר פארם ביחד, שהתינוק יישאר עם אבא, או הפוך. זאת אומרת לעשות איתו משהו שאומר לו "אתה במחלקת הגדולים, וזה שווה לך". להשתדל ליצור פעילות שווה לגדול, אבל לא פעילות שהיא לא מציאותית. כלומר לא הייתי רוצה שהורים יבינו מזה שצריך מהבוקר עד הערב לקחת אותו לסרטים והצגות. במקום, מומלץ לשתף בדברים קטנים, כולל בתוך הבית. למשל להכין ביחד בקבוקים. ילד בן שלוש יכול למזוג פורמולות לתוך בקבוקים. חשוב מאוד לשלב אותו ולא לדחות אותו, לתת לו תחושה של חשיבות ומשמעות.

דבר נוסף שכדאי לדעת: רגשות הקנאה מתבטאים לפעמים בזה שהגדולים מכפכפים את הקטנים, וההורים פוחדים לשים גבול, שלא ליצור קינאה. אז קודם כל - תפקיד ההורים להגן. כלומר זה בסדר גמור להגן על הראש של הרך הנולד, אבל מותר להגן גם דרך זה שמחבקים את הגדול. זאת אומרת להגיד שאסור לגעת בראש, אבל אפשר לגעת ברגל ובגוף, זו אמירה נחוצה.

דבר שני - להסביר זה חשוב, אבל יש הבדל בין להסביר לבין לחנך - להסביר לא מסייע. אני לא אומרת לא להסביר, אבל אם בפעם החמישית כשהוא ניגש לראש התינוק, שוב מעירים לו, זה ממש לא זה. יש להגדיר באופן ברור איפה כן אפשר לגעת, ולעזור לילד לעדן את התנועה. הכי כדאי לגשת ביחד איתו. בכלל, כל מקום בו תוכלו להצטרף אליו זה מקום טוב".

דר' פסטרנק מוסיפה: "אם הילד מגלה רגשות קנאה, ומכה את התינוק, זה תמרור אזהרה להורים, שהם עשו פה איזון לא נכון. באופן טבעי הילד לא צריך להרגיש כלפי התינוק רגשות רעים. אם הילד מכה אותו, זה תמרור להורים - תסיתו את תשומת הלב קצת לילד הגדול, ולא רק כדי לגעור בו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by