בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סיפורים מהקופסא 

סיפורים מהקופסא

 
 
יפית בן-נון, Red

קופסת הפלא ששואבת את מבטי הגדולים והקטניםבמיוחד בחופשים. למה וכמה מומלץ לצרוך טלוויזיה בגיל הרך? ואיזה תכנית מומלצת בחום לקטנטנים. מדריך לצופה המתחיל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כהורים לתינוק צעיר הרגשות שלנו כלפי הקופסא המשוכללת מעורבים, מין יחסי אהבה שנאה שכאלה. מצד אחד לא פעם אנו מייחלים שהילד ישב מול הטלוויזיה ולו לשעה קלה, על מנת שנוכל לזכות בקצת שקט, להתפנות לערמות הכביסה אשר מאיימות להשתלט על הבית, לכלים בכיור שמאיימים למצוא בית חם אצל השכנים, ועוד אי אילו מטלות שאף פעם אנחנו לא מוצאים להם ממש זמן. מצד שני, אנו מודעים לכך שצפייה ממושכת בטלוויזיה אינה מטיבה עם ילדינו, ובוודאי שאיננו מעוניינים לעשות דבר שיפגע בהם. האם בכלל כדאי שתינוקות יצפו בטלוויזיה? כיצד לברור משפע הקלטות והתכניות את התכנים המתאימים לילדנו? ולמה "הטלאטביז" עברה את המבחן?
 

הגיל שאפשר להתחיל

צילום: photos.com
 צילום: photos.com   
כולנו יודעים ממתי מותר לילד לאכול ביצה, לשתות חלב, לנעול נעליים, אך מהו הגיל בו מותר לצפות בטלוויזיה? פרופסור דפנה למיש, החוג לתקשורת אוניברסיטת ת"א, חוקרת טלוויזיה וילדים, מחברת הספר: "לגדול עם טלוויזיה – המסך הקטן בחיי ילדים ונוער" בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עושה סדר בבלגן ומספקת לנו את כל התשובות.

איגוד הפסיכולוגים האמריקאים (APA), יצא לפני כמה שנים בהמלצה גורפת לא לאפשר לפעוטות עד גיל שנתיים לצפות בטלוויזיה. הצהרה זו יש לציין אינה מבוססת על מחקרים רבים אלא על השערות.

ההשערה שלהם הייתה כי צפייה בטלוויזיה פוגעת בהתפתחות המוח של התינוק, בשל עומס גירויים שהוא אינו יכול להתמודד איתם. מעבר לכך, רצוי שבגיל זה יעסקו הפעוטות בפעילויות התואמות את גילם, יפתחו את ההתפתחות המוטורית, התפתחות הלשון ויחסים אנושיים, ולא יצפו בצורה פסיבית בטלוויזיה. הסכנה על פי האיגוד הינה לפגיעה בהתפתחות השכלית, הלשונית, החברתית, הפיזית והמוטורית של הילד.

לעומתם פרופ' למיש סבורה שההמלצה הגורפת אינה נכונה משתי סיבות עיקריות: הציבור אינו יכול לעמוד בהמלצה, כי בלתי אפשרי בבית מודרני שיש בו טלוויזיה, למנוע מתינוק עד גיל שנתיים לצפות בה. סיבה נוספת היא שקיימים הרבה תכנים מצוינים לגיל הרך בטלוויזיה, שיכולים לפתח ולהעשיר את עולמו של התינוק.

בחודשים הראשונים רצוי לא להעמיס על תינוקות עודפי גירויים, ובכל מקרה בשלב זה הדבר אינו תורם, מוטב שנפתח בהדרגה את המוח בחודשים האלה. ההמלצה הגורפת הינה לא להתחיל לצפות בטלוויזיה לפני גיל חצי שנה, וגם אז בהדרגה, כמה דקות פה ושם, כאשר ההורה נוכח ומתייחס לדברים הנראים על המסך. מגיל שנה פלוס מינוס קיים פוטנציאל חיובי לחשיפה לטלוויזיה.
 

טלוויזיה כמו ספר

 
טוב, אז החלטנו לאפשר לילדנו לצפות בטלוויזיה, אך מהו אם כן המינון הנכון? וכיצד נוכל לדעת כי אכן התכנים תואמים את גילו? פרופ' למיש מייעצת כיצד לצאת מהפלונטר: "קיימים היום תכנים חיוביים לגיל הרך, תכניות שמעשירות את העולם של הפעוט על ידי אסתטיקה שהיא מאוד נעימה, יפה ומעוררת. ריבוי של צבעים וצורות ומוזיקה, אלמנטים שמרחיבים את העולם של התינוק בדיוק כמו ספר. בעיניי הטלוויזיה יכולה להיות כלי עבור הורים כמו ספר. הספר הוא משאב ללמד צורות, צבעים, סיפורים, אוצר מילים וכו' כך גם הטלוויזיה היא גם ספר מדבר.

כהורה עליי לבחור את אותם תכנים בטלוויזיה שמעשירים את הפעוט שלי ולהשתמש בהם בדיוק כפי שאני משתמש בספר. אני יכול לומר: "הנה כלב" בספר , ואני יכול לומר: "הנה כלב" בטלוויזיה".

מחקרים מראים שפעוטות לומדים מהטלוויזיה בתנאי שהם נחשפים לתכנים חיוביים שמיועדים לגיל שלהם, ועם חיזוק ותיווך של ההורים. קיימות עדויות לכך שפעוטות בגיל שנה, שנה וחצי שצפו ברחוב סומסום, למדו לקרוא מילים.

נקודות חשובות

אמנם קיימים תכנים מתאימים גם עבור פעוטות, אך יחד עם זאת הצפייה בטלוויזיה צריכה להיות תלויה במס' גורמים:

1. מה הילד רואה?

כהורים אנו יודעים כי לילד הקטן שלנו, קיימות העדפות מאוד ברורות לגבי התכניות שמועדפות עליו, אך כיצד נדע האם הן מתאימות לו? פרופ' למיש שופכת אור. תכנים מסוימים אינם מתאימים לפעוטות, לדוגמא: סרטים מצוירים ברובם לא מיועדים לגיל הרך, כי יש בהם עודף של גירויים. המולה, רעש, תנועה. תינוק לא יכול להפיק מהם שום דבר.

הם מפגיזים אותו בעודפים של גירויים שהוא לא יכול להתמודד איתם, אין בהם ערך חינוכי, והם לא בנויים מבחינת שפה לעולם הפעוטות. הבחירה צריכה להיות בתכנים שמיועדים לגיל הרך, מבחינת אוצר המילים, מבחינת קצב התנועה, מבחינת הריכוז שזה דורש מהפעוט, ומבחינת הערכים החיוביים שמועברים המתאימים לגיל.

קיימים היום ערוצים ייעודים לתינוקות. אבל גם אז, אומרת פרופ' למיש, זה לא אומר שכל מה שבערוץ מתאים ותורם לילד. הדבר תלוי בילד, בגילו, ובתפיסה של ההורה.

הורה צריך לוודא כי המסרים שהתכנית מעבירה מתאימים למסרים שהוא רוצה שהתינוק שלו ילמד, מפני שמגיל אפס תינוקות לומדים. הם יכולים ללמוד מכל תוכן בטלוויזיה, בין אם זו פרסומת, או חדשות שאינן רלוונטיות להם בכלל. כל חשיפה משאירה את רישומיה.

הורה צריך לחפש תכנית שהקצב שלה מתאים לפעוטות, שפה שמתאימה להם שאינה מסובכת מידי. השפה צריכה להיות זו שבה אני הייתי מדבר לתינוק, אם אני לא הייתי מדבר כך לתינוק, זו לא שפה מתאימה.

במידה והמהירות שבה הדברים רצים ומשתוללים על המסך הם גירויים קשים מידי אינטנסיביים מידי, אלימים לא מתאימים וההורה אינו רוצה את המהומה ואת ההיפראקטיביות הזאת בבית עליו לבחור משהו שנראה לו שקט ורגוע יותר שתואם לתפיסה שלו.

כמו כן יש לוודא כי, אוצר המילים מתאים להתפתחות של התינוק. אם הוא מחבר שתי מילים ומעמיסים עליו משפטים של עשרים מילים אז זה לא מתאים. ההתאמה צריכה להיות: לילד, לגילו של הילד, לתפיסה שלי ההורית וכמובן לתגובות של התינוק הפעוט שאנו רואים כי הוא מתחבר ונהנה.
 
 
2. למשך כמה זמן?

הילד יושב מהופנט לטלוויזיה, האם לאפשר זאת? פרופ' למיש קוטעת את החגיגה באיבה:
"מחקרים מראים כי עד גיל שנתיים אין לאפשר לילד לצפות בטלוויזיה למשך יותר מחצי שעה ביום.

יחד עם זאת יש להתאים את הצפייה לילד: ישנם ילדים שבגיל שנתיים בשמחה ישבו שעה על הכיסא בלי להוריד את העיניים מהמסך, ויש כאלה שלא אוהבים ולא רוצים לצפות למשך יותר מחמש דקות.

במידה והילד רוצה, התכניות נבחרו על ידי ההורים, ההורים מרגישים שהם טובות ומפתחות והם רואים שהן עושות טוב לילד, הוא לומד מהם ומפיק מהם, ועולמו של הילד עשיר בדברים נוספים אז זה לחלוטין בסדר".

כשתינוק צופה בתכנית שמתאימה לו למשך רבע שעה, הדבר נפלא. אך אותה תכנית, אם הוא יצפה בה למשך שלוש שעות, זה יהיה רע מאוד, כי אז הצפייה תבוא על חשבון דברים אחרים: משחק בקוביות בארגז החול, או משחק עם תינוקות אחרים.

3. באילו הקשרים?

כולנו היינו שם, בסך הכול רצינו לתלות את הכביסה, הושבנו את הילד על הספה מול הטלוויזיה, עוגייה ביד אחת, בקבוק שוקו ביד השנייה, וניגשנו למלאכה (לא בלי נקיפות מצפון כמובן). פרופ' למיש מזהירה כי מדובר בפתרון פסול: "זה פשוט פתרון ללחץ ההורות. ההורים אינם מודעים למה שהפעוט צופה בו, והם אינם מעורבים".

4. מה מידת התיווך של ההורים?

פרופ' למיש ממליצה שבזמן הצפייה בטלוויזיה נשב עם ילדינו, ננחה אותם, ונצביע על נקודות מעניינות. "אפילו אם ההורה עושה בזמן הצפייה דבר אחר, אם הוא עדיין מאזין למתרחש, ומדי פעם מעיר הערות, ומפנה את תשומת ליבו של הילד למתרחש על המסך, הדבר שונה".
 

טלאטאביז מואי כיף

טלטאביז מומלצים מאוד לצפיה (תמונה: יח"צ)
 טלטאביז מומלצים מאוד לצפיה (תמונה: יח"צ)   
היצורים החמודים והצבעוניים שמתארחים באופן קבוע אצלנו בסלון, גורמים לכל ילד להעלות חיוך על שפתיו. מה יש בה בתכנית הזאת? והאם היא בכלל ראויה לצפייה על ידי ילדינו?

פרופ' למיש מאשרת: "הטלאטביז הינה דוגמא נהדרת לתכנית שהעדויות מכל העולם ומחקרים שונים, כולל בארץ, מראים שהתינוקות והפעוטות נהנים ממנה. היא גורמת להם לאושר, לחדווה, הפנים שלהם זורחות כשהם רואים את ההתחלה של התכנית".

הטלאטביז מכילה את כל אמצעי ההפקה שמתאימים לגיל הרך:

שמש עם פני תינוק - מחקרים רבים מעידים על כך שתינוקות ופעוטות נמשכים לפרצופים של תינוקות על המסך, כמו שהם נמשכים לראות את הפרצוף של עצמם בראי. יש פה מעין הקרנה של עצמם, והם מאוד אוהבים את זה.

שפת תינוקות - אוצר המילים בתכנית מאוד מצומצם ומחקה את השפה של התינוקות. מילים שהם בעצם לא מילים, אלא קולות בעיקר.

עולם משלהם - יש פה ניסיון ליצור עולם שהוא כאילו העולם של התינוקות עצמם. אין בתכנית בכלל מבוגרים.

תקריא לי שוב - בגיל זה החזרה על הדברים מאוד חשובה לילדים, בדיוק כפי שהם אוהבים לשמוע את אותו הסיפור מליון פעם. החזרה על הדברים מאפשרת להם לפתח מיומנות של למידת שפה. מעבר לכך האלמנטים שחוזרים על עצמם, מבנה התכנית שחוזר על עצמו, מביאים לכך שהפעוט יודע למה לצפות. הדבר נותן לו תחושה של העצמה אישית, תחושה של שליטה במה שקורה. הדבר בונה את הביטחון העצמי שלו, כי הוא מזהה, מכיר, ויכול לנחש מראש את העומד להתרחש, הוא מעורב ומזדהה עם התכנית.

בדיוק כמוני - אלמנט נוסף, ומאוד בולט, הוא שארבעת הדמויות בעצם מייצגות את הפעוטות עצמם. מעבר למתיקות שלהם, הדמויות נראות כמו פעוטות עם חיתול, עם טוסיק גדול ושמנמן הם הולכים כמו שפעוטות הולכים. הם מדדים כמו בני שנה וחצי-שנתיים. הם נראים כמו אחד מאיתנו, מנקודת מבט של הפעוטות. הם מבצעים הרבה מאוד דברים נורא בסיסיים בעולמו של תינוק בגיל הזה.
 

אז מה לומדים מכל זה?

חווית צפיה משפחתית (צילום: photos.com)
 חווית צפיה משפחתית (צילום: photos.com)   
שפה - קהל היעד של הסדרה: תינוקות מגיל שנה עד גיל שנתיים. זהו גיל של משמעותי למידת שפה. התינוקות לומדים מילים, הם אינם לומדים אוצר מילים ספציפי, הם לומדים את המהות של השפה, כלומר דרך לתקשר עם אנשים אחרים, וללמוד אוצר מילים. קולות שמושמעים בתכנית ללא משמעות, וחזרה עליהם שמעודדת את הפעוט להשמיע קולות. זוהי התחלה של לימוד שפה, גם אם הוא מגרגר בהתחלה, אומר דברים ומשמיע קולות, שאין להם משמעות מבחינתנו כמבוגרי,ם הוא לומד מה זו שפה, ומה זו תקשורת. הוא למד שהקולות מיועדים ליצור תקשורת והבנה.

צבעים - התינוקות לומדים לזהות צבעים: ארבעת הצבעים המאוד מזוהים עם התכנית: צהוב, אדום, כחול, ירוק.

טכנולוגיה מתקדמת - התכנית מתאימה את עצמה לעולם המודרני. מצד אחד יש בה את הטבע והשלווה ההרמוניים, אפילו באופן נאיבי וקיטשי, ומצד שני יש פה את העולם הטכנולוגי. היא מנסה להתאים את עצמה לעולם המודרני, שבו הילדים חיים בעולם טכנולוגי, ולא להציג רק עולם אידיאלי של ארנבות, דשא ירוק, ושמש וכו'. המטרה היא לתת תחושה של סביבה שהיא בטוחה וכייפית בה הטכנולוגיה, וכל האביזרים הכי בסיסיים בבית כמו השואב אבק, הם משהו שאפשר ליהנות ממנו ולבנות סביבו עולם דמיון.

למידה פורמאלית - בכל תכנית יש באמצע קטע מצולם, מחיי היום יום של הילדים, בקטע זה נעשית הלמידה הפורמאלית. הילדים המצולמים בקטע הם בוגרים יותר מקהל היעד בכוונה, הם משמשים כמודלים לחיקוי, או משהו לצפות לו כשיהיו יותר גדולים. הקטע הזה יותר מאתגר, ויותר קשה. הקטנטנים הרבה פעמים מתעלמים ממנו לחלוטין, או משתעממים בו. חלקם רואים, לא מבינים, ולא קולטים את כל המרכיבים שלו. הוא מיועד להיות החלק המאתגר שברמות שונות ובגילאים שונים, מפיקים ממנו דברים שונים.

פשוט כיף - מה יותר חשוב מלגרום לילדינו הנאה. הם מחייכים ומאושרים שהם צופים בתכנית. אני בעד שלילדים יהיה כיף, אומרת פרופ' למיש, ליבם מתרחב מאושר, ומה יכול להיות יותר טוב מזה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by