בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
חדשות התיירות 
שואה שלנו 

שואה שלנו

 
חדשות התיירות |
 
גליה סיון

50,000 קורבנות, אנדרטה אחת, 0 טקסי זיכרון: מאבקה של הקהילה ההומו-לסבית להכרה בנספים, מזכירה לכולנו שיש מלחמות שאף פעם לא נגמרות. ההיסטוריה השחורה של הטלאי הורוד

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתייחד עם זכרם. ההומו-מונומנט, אמסטרדם (תמונה: האתר הרשמי)
 מתייחד עם זכרם. ההומו-מונומנט, אמסטרדם (תמונה: האתר הרשמי)   
בין 1933, שנת עלייתו של היטלר לשלטון ו-1945, שנת סיום המלחמה, נשפטו 50,000 הומוסקסואלים למאסר בבתי כלא. בין 5,000 ל-15,000 מתוכם נשלחו למחנות השמדה, אם כי מספר הנספים המדויק לא ידוע עד היום. העוולות לא נגמרו עם המלחמה: מספר לא ידוע של גברים נעצר גם לאחר מכן בגרמניה, באשמת הפרת החוקים האנטי-גייז של הנאצים, והם נשפטו על היותם הומוסקסואלים. 54 שנים לקח לממשלה הגרמנית להתנצל רשמית בפני הקהילה ההומו-לסבית על רדיפתם בשואה. בלחץ פולני לא הוזמנו נציגי הנספים לטקס 60 השנים לשחרור אושוויץ: עדות נוספת לכך שההומופוביה מנצחת, עדיין, את הזיכרון.
 

במקום שבו שורפים ספרים

זיכרון חי וקיים. תערוכה ביד ושם (רויטרס)
 זיכרון חי וקיים. תערוכה ביד ושם (רויטרס)   
במאי 1933 פרצו חברים בנוער היטלר ל"מכון לחקר המיניות" בברלין, והרסו את המקום. עשרות אלפי ספרים וירחונים נשרפו, ורשימות וכתובות של חברי הקהילה הועברו לשלטונות. ב-1936 עלו הנאצים שלב נוסף בסולם הרדיפה כשהימלר הקים את "המשרד הראשי של הרייך למאבק בהומוסקסואליות והפלות". מיליון גברים גרמנים הושמו כמטרה ל"חינוך מחדש", מהם נעצרו 100,000, הורשעו 50,000 ונרצחו, במחנות השמדה, בין 5,000 ל-15,000. לסביות זכו לגורל מעט טוב יותר, בעיקר בשל הקלות היחסית להכריח אותן לציית להתנהגות חברתית "הולמת".

גורלם של ההומואים במחנות הריכוז היה אכזרי במיוחד: הם סבלו מרדיפה כפולה, גם מהחיילים וגם מאסירים אחרים, ורבים מהם הוכו למוות. חלקם נשלחו לניסויים רפואיים אצל הד"ר הנאצי קארל ורנט לאיתור "הגן ההומוסקסואלי", חלקם שימשו כמטרות אימון לצלפים במחנות, וחלקם הוצאו להורג מול המחנה כולו, תוך כדי הפשטה, הכאה, הצלפה או קריעה לגזרים בין שיני כלבי השמירה.
 

מעט מדי, מאוחר מדי

לכאן הנאצים לא הגיעו. אנדרטת הזיכרון לנספים ההומוסקסואלים בסידני (תמונה:  האתר הרשמי)
 לכאן הנאצים לא הגיעו. אנדרטת הזיכרון לנספים ההומוסקסואלים בסידני (תמונה: האתר הרשמי)   
שיעור המוות בקרב הומואים במחנות היה גבוה במידה ניכרת (60 אחוזים) משיעור המוות בקרב קבוצות אחרות שהוגדרו על-ידי הנאצים כאנטי-סוציאליות, כגון אסירים פוליטיים או עדי יהווה.
סיור באנדרטאות לזכר הנספים בעלי הטלאי הורוד מזכיר לכולנו את מה שאנחנו מעדיפים להדחיק: האפליה בין זיכרון לזיכרון קיימת, הרדיפה ההומופובית ממשיכה.

מלבד העובדה שחלק מהגברים ששרדו את מחנות הריכוז נעצרו לאחר המלחמה על היותם הומוסקסואלים, הניצולים לא קיבלו פיצויים או שילומים, בדומה לקבוצות אחרות. חקר שואת ההומוסקסואלים תפס תאוצה רק בשנות ה-80, ואנדרטאות לזכר הנספים הועמדו במעט מאוד ערים, כאשר על כמה מהן הנאצים אפילו לא שמעו כשפנטזו על השתלטות עולמית: אמסטרדם, פרנקפורט, סן פרנסיסקו וסידני.
 
 

אמסטרדם גאה

גאווה באמסטרדם. עצרת זיכרון ליד האנדרטה (תמונה: האתר הרשמי)
 גאווה באמסטרדם. עצרת זיכרון ליד האנדרטה (תמונה: האתר הרשמי)   
האנדרטה המפוארת והחשובה מכולן היא ה"הומו-מונומנט" באמסטרדם. האנדרטה בנויה משלושה משולשים ורודים גדולים העשויים גרניט, והמעוצבים כך שייצרו משולש גדול אחד. ההולנדים אמנם עשו הרבה, גם להם לקח זמן: בשנות ה-70 נעצרו פעילים על כך שהניחו זר של לבנדר באנדרטת המלחמה בעיר לזכרם של ההומואים, כאשר הניסיון הוגדר על-ידי ההולנדים כ"בזיון הזיכרון". לקח לקהילת הגייז ההולנדית שמונה שנים תמימות כדי לאסוף את הכסף הדרוש להרמת ההומו-מונומנט, והיום הוא מהווה סמל לא רק לרדיפת ההומואים בשואה, אלא לרדיפתם של גייז גם בהווה.

סידור המשולשים סימבולי: האחד פונה לכיוון אנדרטת הזיכרון למלחמה בכיכר דאם, השני מצביע על ביתה של אנה פראנק, והשלישי – למשרד הראשי של ה-COC, ארגון זכויות האדם הגאה באמסטרדם. על המשולש הפונה לביתה של אנה פרנק כתוב "כזו תשוקה בלתי נגמרת לידידות", שורה מפרי עטו של המשורר ההומוסקסואל ג'ייקוב יזראל דה האן.

גרסה מוקטנת של ההומו-מונומנט נמצאת בעיר המיניאטורית מדורודאם שבהאג.
 

ברלין ברכבת, פרנקפורט במרכז העיר

המלאך הפצוע. יוזמה פרטית, ואתר מפואר (תמונה: האתר הרשמי)
 המלאך הפצוע. יוזמה פרטית, ואתר מפואר (תמונה: האתר הרשמי)   
ב-1989 החליטה ברלין להתאפס על עצמה, ותלתה שלט זיכרון בתחנת הרכבת התחתית ב- Nollendorfplatz. זוהי מצבת הזיכרון הראשונה לגייז שהוצבה במקום ציבורי על אדמת גרמניה. האנדרטה הרצינית יותר הועמדה בפרנקפורט מיין, יוזמה של ששה גברים, אשר לחצו ואספו מספיק תרומות בכדי להקים את "אנג'ל", פסל של מלאך פצוע, אנדרוגיני, אשר ראשו הוסר והודבק שוב בכוונת תחילה, על מנת לשקף את צלקות הטראומה והזמן.

ערים נוספות בהן הוקמו אנדרטאות, מצבות זיכרון או פסלים לזכר הנספים ההומוסקסואלים הנן: אנקורג' באלסקה, סן פרנסיסקו, סידני האוסטרלית, ומונטבידאו שבאורוגוואי. מוזיאונים לשואה ברחבי גרמניה, ארה"ב וצרפת מזכירים אף הם את שואת ההומוסקסואלים שאינם יהודים. ביניהם ניתן למנות גם את "יד ושם" בירושלים.
 

סיור הזיכרון במחנות

מעט מאוד מחנות מזכירים באופן רשמי את הנספים הגאים, כאשר אושוויץ-בירקנאו בולט בהיעדרו המרגיז:
מאוטהאוזן: מצבת הזיכרון הראשונה לזכר נספים הומוסקסואלים הוקמה כאן ב-1984. הכיתוב: "הושתקו, נרצחו".
דכאו: קבוצות הניצולים התנגדו במשך שנים למצבת זיכרון דומה במחנה זה. לאחר הפגנות ולחץ ציבורי, הורשתה קהילת הגייז בגרמניה להרים מצבת זיכרון ב-1985. מצבה דומה הונחה במחנה ההשמדה ניונוגם שליד המבורג, באותה שנה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by