בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
להיות אתך באגדות 

להיות אתך באגדות

 
 
איילה פפירני-יניב

ספר הילדים "אליס הפיה" של דייוויד שנון מלא דמיון וקסם. הפליגו ביחד עם ילדיכם אל סיפור שכולו אגדה וחלום על ילדה קטנה שמאמינה שהיא פיה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ילדה מהאגדות (צילום: יח"צ)
 ילדה מהאגדות (צילום: יח"צ)   
יש שובבות מתוקה בילדה הזו, אליס, גיבורת ספר הילדים החדש "אליס הפיה", בהוצאת זמורה-ביתן דביר. כבר על הכריכה, כמו שאתם רואים, היא נראית רודפת בעליצות אחר צפרדע, ללא כוונה זדונית. סתם בגלל שהיא ילדה. רוח הנאה זו מהחיים שורה בין השורות והספר תוכו כברו.

הסיפור

אליס היא ילדה מלאת דימיון שמספרת לילדכם, כמו היה חברה לספסל הגן, על יכולתיה כפיה. היא מעגנת את הפנטזיה בריאליה, כשהיא מכריזה מראש שהיא פיה זמנית, ולכן כוחותיה מוגבלים.

כל דבר ביומיום הופך לקסום, כמו נשירת עלי השלכת שמתרחשת אגב שמוש במטה קסמים, והיעלמות מפתיעה בחסות מתג החשמל, החושך והשמיכה. התייחסות למרות ההורים הבלתי חביבה על הטף, והצרות שבהן היא מסתבכת, מקבלת העמדה של אגדה. הדוכס והדוכסית, מנסים להרעיל את הפיה בהגשת ברוקולי, ושמלה הפכה מלבנה לאדומה בגלל קסם שהסתבך. יש דברים שהפיה אינה יכולה לעשות, כמו לגרום לבגדים להסתדר לבד בארון, תקדים של מרי פופינס, אבל זה לא נורא, כי כמו שהיא כבר הסבירה: היא פיה זמנית.

המילה

הספר המתורגם נכתב על ידי דיוויד שנון ותורגם ע"י אירית ארב. מי שמעוניין בעושר לשוני, לא ימצאהו. יש פה העברה של סיפור פשוט וחייכני דרך שפת הדיבור של ילדה. מילות קסם שהיא מנסה, שהן גיבוב אותיות "לומפה, גומפה, רושלי, פומפה!" הוא חסר משמעות, אבל מותאם לחוש ההומור של הקטנים.

במעבר לעברית יש בעיתיות עם מושגי תרבות שילדי המולדת לא חשופים אליהם. יש לי תחושה שהם היו מתחברים יותר לתיעוב סלט ירקות ישראלי, מאשר לשנאה לברוקולי, או חיבה לאמבט שוקולד במקום לאמבט ג'לי תות. טוב, זה המחיר של ספרות מתורגמת.
 

המראה

 
ספר מאורך וגדול, נוח לאחיזה. פונט שזורם עם רוח השטות, קצת כמו תרגום של הפונט Comic sans MS לעברית. הפונט גדול משמעותית עד כדי קריאה קלה לבעלי מספר משקפיים שלוש. איורים בהירים מותאמים לאווירה הצחקקנית ולרוב מאד מציאותיים, כך שהקסם מופיע בעיקר בתוכן. כתר הדוכס שהכינה לו אליס, נראה כמו כתר שהכין לכם ילדכם בפורים שעבר בגן – מעוטר נצנצים, פסטה יבשה ועוד כמה עצמים עגולים שאין לדעת איפה היו קודם.

ההורים נטולי פנים, והם רק כלי בעולם הדמיון של הילדה-פיה, משום שהיא החשובה, לפחות כאן. הילדה אוירה במראה תמים וחביב – לא יפה מדי, לא מושלמת, אפילו בפה מלא מרווחי שיניים. אולי קצת יותר מדי לא מושלמת, משום שהפה, צבוע בשחור מאיים מעט, וגורם לה להראות ההיפך מפיה. קצת כמו מכשפה קטנה. את הפה הייתי משפצת.

המסר

הילדים לומדים כיצד האפשרות להביט על המציאות, שאינה תמיד נוחה, דרך עיני הדימיון, הופכת דברים של מה בכך למדהימים. היות והקסמים לא תמיד מצליחים, התחושה של האני הקטן היכול כביכול לעשות הרבה, הולכת בד בבד עם אי-היכולת.

המסר שעובר הוא שאי הצלחה מותרת, קיימת, ואינה מהווה מכשול. יש דברים שאפשר ויש דברים שלא, וזה הכל. ההורים יכולים להפנים שהשובבות היא טבע האדם משחר ילדותו, לא שזה יעזור להם או לנו.
 

התגובות

נטול שיפוטיות והטפה, ויוצר עולם נמוך של ילדים, מדבר הספר אל לבם של ילדים מכל קשת הגילאים. ירדן בן ה-6 וחברתו עדן הזדהו עם מעשי השובבות המקבלים לגיטימציה, כמו אכילת העוגיות המיועדות לאבא. הם הבינו את הלבשת המציאות. רומי בן ה-3 התחבר להבעות פניה של הילדה ולפעילות הענפה שהיא עושה ומעוררת, ואפילו לירון, בן שנה וחצי, צחק כשראה את אליס רודפת אחר הצפרדע.

שורה תחתונה

ספר קליל ומומלץ לא כהעשרה אלא כהנאה נטו. רבע שעה של אופטימיות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by