בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
קקי עקשן 

קקי עקשן

 
 
טל זייברט, Boxer

התקשרתי לאשתי בהתרגשות, בולע את המילים, בקושי מצליח לסיים משפט אחד שלם, אשתי שהצליחה להבין אותי דרך שברי המילים, פצחה אף היא בצווחות שמחה נרגשות. אתם בטח שואלים את עצמכם מה היתה הבשורה הנהדרת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
צא קקי, צא (צילום: steve webel-flicker)
 צא קקי, צא (צילום: steve webel-flicker)   
ובכן, אנסה לצטט את עצמי: "מאמי, הוא עשה קקי". כן, נראה לי שזה ציטוט די מדויק. שתי דקות קודם לכן, אני יושב בסלון כשבני בן ארבעת חודשיו משחק לו על המשטח הספוגי שלו ודוחף כל מיני חפצים לפה כשלפתע מתגנב לאפי ריח מוכר, הרגשתי שליבי מחסיר פעימה, הייתכן? האם הגיע הגשם המיוחל לשבור את הבצורת הרובצת בחתוליו כבר ארבע ימים קשים מנשוא? לפני איבוד עשתונות וכינוס מסיבת עיתונאים, אני מנסה לחשוב חזק חזק. אולי זה ממני, אולי ככה בלי לשים לב ברח לי אחד, האכזבה מלמצוא שוב את החיתול ריק מתוכן הופכת קשה מיום ליום, ולא רציתי שוב להיתפס לתקוות שווא שוברות לב.

לא, אני ממש לא זוכר שברח לי, לא שזה אומר משהו (לא כל אחד שבורח נרשם, אחרת לא היו קוראים לו בורח, זה לא שאני מנהל יומן) ואני ניגש אל הקטן שנראה מאושר מתמיד ומחייך אליי. בעודי מתקרב אליו הריח מתגבר, ביד רועדת אני מוריד לו את המכנס, ובאצבע רוטטת אני מותח את החיתול, אני רוצה לראות בעיניים, לא סומך רק על האף, ואז נגלה לעיניי המראה המלבב של קקי חום בהיר, מסריח בניחוח הדרים אביבי וחיוך נמרח לי על הפרצוף. אני מרים את בני ומחבק אותו כמו שרק אב גאה יכול לחבק, אני חושב שבחופה לא התרגשתי ככה, איזה אושר גדול.

(ברור לכם ולי, שאם נספר את זה למתבונן מהצד ובטח לאחד ללא ילדים: "למה אתה מחבק אותו"? "כי הוא עשה קקי" זה נשמע קצת שונה, אבל זה יקרה גם לכם, חכו ותראו)
 
 
עניין הבצורת הוא עניין אחד, ישנו גם המעקב אחר הטקסטורה. להלן חלק משיחה ביני לבין זוגתי:
"הי מאמי מה נשמע",
- "סבבה, עוד מעט אני יוצא הביתה, איך הוא?"
"מתוק, ישן חצי שעה מיקודם, עשה קקי".
- "איזה?"
"ירוק כהה, קצת דליל"
- "מה זה קצת דליל, נוזלי?"
"לא, אבל לא קשה"
- "שלשול?"
"לא נראה לי"
- "כמה כהה"
"כהה"
- "היה לו מרקם אחיד?"
"היו קצת גרגירים כמו פעם"

ואני עוצר את זה פה כי זה יכול להמשיך ולהמשיך, ובחיי שעורכי דין בחלוקת ירושה לא מתייחסים לעניין בכזו רצינות, והכי מדהים בכל העניין הזה, שזה ממש באמת באמת באמת חשוב לך.

ופה אני פונה דווקא אל אלו ביניכם שטרם זכו להגיע לחוויה הזו, של הורות בכלל וקקי בפרט. תתכוננו, לי כבר יש דיפלומה מהפקולטה למדעי התחת, ואני מבטיח לכם שכשתגיעו לרגע, גם לכם תהיה. כל אלה שיגידו לכם כל הזמן ש"כשזה הילד שלך זה לא מסריח", הם פשוט שקרנים, זה מסריח, וזה רק הולך ונהיה יותר מסריח, אבל מה שכן, את הסירחון הזה אתה אוהב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by