בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ילד לא לא 

ילד לא לא

 
 
יפית בן נון

גיל שנתיים האיום. הילד מסרב לאכול, ממאן להקשיב, ואוצר המילים שלו משתכלל לכדי מילה אחת בלבד: "לא". כיצד עוברים את המשוכה? המדריך להורה הנבוך

 
 
 
 
 
 
 
 
 
התפרצויות זעם, התעקשות ותוקפנות עשויים להיות חלק מהתפריט היומיומי של בני שנתיים. מאבקי כוח, ובמיוחד מול הפעוט הפרטי המתעקש, מתישים את כל הצדדים. לפני שנכנסים לקונפליקט, כדאי לברר האם מדובר בעניין עקרוני. הכל על התופעה ושורשיה, ושלל עצות בנושא התמודדות עם 'משבר ההתבגרות הראשון'.
 

אני יכול הכל

תסכול. לא נעים לילד ולהורה (צילום: Stephanie Costa, flickr.com)
 תסכול. לא נעים לילד ולהורה (צילום: Stephanie Costa, flickr.com)   
התינוק החמוד, שעד לא מזמן היה תלוי בכם, כבר מסוגל ללכת בעצמו, ולהביע את רצונותיו. הוא סקרן, רוצה לעשות הכל בעצמו, אך עדיין אינו מסוגל.

"ילדנו חווה קונפליקט מאוד גדול, רגע לפני שהוא הופך לעצמאי", מסבירה ד"ר דגנית בן ניסן, פסיכולוגית ראשית במכון להתפתחות הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים. "מצד אחד הוא מרגיש שהוא יכול לעשות הכל, ומצד שני היכולת שלו עדיין מאוד מוגבלת. הוא מרגיש חוסר אונים ותסכול. הקונפליקט בין הרצון ללמוד ולהתנסות לתחושת חוסר האונים, יוצר התקפי הזעם וצורך להתעקש".

"הילד לא פועל נגדנו, לא בודק את הגבולות שלנו, ולא עושה 'דווקא'. הוא פשוט רוצה להרגיש גדול", מסבירה רננה צימבליסטה, מנחת קבוצות הורים, ויועצת משפחתית ב'דיאדה'. "הילד בונה את הזהות העצמית שלו ומתחיל בתהליך ההפרדות מההורה. ההורים צריכים לאפשר לילד לצמצם את התלות שלו בהם ולגלות את עצמאותו".

עידן עמיאל, פסיכולוג, מנהל היחידה להדרכת הורים בשניידר, מציע להורים להתייעץ עם מומחים אך להיות קשובים לעצמם בפעולה: "כהורים אנו מכירים הכי טוב את ילדינו, לכן כדאי שנפעל על פי מה שנראה לנו נכון. התרבות הפסיכולוגית שמעודדת מתן עצות להורים, מבלבלת את ההורה ולכן אני ממליץ להתייעץ, להקשיב, אך לפעול על פי האינסטינקטים שלך כהורה, היודע מה נכון עבור ילדו".
 

סתם כך פתאום

 
אחד מגילויי התסכול של הפעוט יתבטא בהתפרצות זעם לא מוסברת. הילד משחק, כולו קורן מאושר, ופתאום, ללא התראה, הוא הופך פקעת עצבים. הוא כועס, זורק חפצים ובוכה. אתם רוצים לעזור ולחבק, אך גם החיבוק נהדף. אתם חסרי אונים.

"הורים יגלו אמפטיה וסובלנות כשהילד חולה וסובל. אולם, כשאין סיבה נראית לעין, יש להם נטייה להתעצבן בשל תגובות לא צפויות. במקרים כאלו, עלינו להבין שהילד נבהל, נתקל בקושי, ועלינו להיות שם בשבילו, להשתדל להישאר רגועים, ולהבהיר לו שאנו מבינים אותו ורוצים לעזור. כשהילד מרחיק אותנו מעליו, אני מייעצת להניח לו ולומר: 'אני פה אם תזדקק'.

לאחר שהילד נרגע, אפשר לדבר על מה שעבר עליו, להיות הורה מכיל, ולתת לו תחושה שמה שעובר עליו לא מבהיל אותנו. ככל שניצור פחות מאבקי כוח, ונהיה מוכנים יותר לוויתור, הילד יהיה פחות עקשן".
 
 

אמרתי לא

אתם אומרים לא בפעם הראשונה והשנייה, ואין תגובה. אתם חוזרים על עצמכם כמו תקליט שרוט, אך הילד בשלו. מה כבר ביקשתם? שלא יצייר על הקירות?! שלא יבדוק את יכולת השחייה של הפלאפון באמבטיה?! שלא יבדוק מה קורה שדוחפים את המפתח לשטקר?! המומחים מרימים את הכפפה.

השתמשו באיסורים בקמצנות ובעקביות

ד"ר רחל פסטרנק, סוציולוגית של החינוך, החוג למדעי ההתנהגות, המסלול האקדמי המכללה למנהל, מציעה לשקול לפני שאומרים 'לא': "כדי לא לתסכל את הילד, הורים צריכים לבחור בכל פעם את הדברים המפריעים, ולהתעקש עליהם".

"עקביות היא הדבר החשוב ביותר", היא מוסיפה. "באמצעותה הילד למד. משמעותה של הצבת הגבולות בגיל הזה, היא למידה. הילד לומד נורמות של מותר ואסור, ולהקשיב להוריו. רק כך אפשר יהיה בגיל ארבע להציב את הגבול בנושא משמעת ובנושאים אחרים. קל לומר 'לא', על דברים הנוגעים לשאלות בטיחות שבהם אנו שלמים עם עצמנו. היו ברורים, סמכותיים, וחד משמעיים עם הילד, והוא יבין שכאתם אומרים 'לא', אתם מתכוונים לכך".

פעולת הסחה ממוקדת

"לאחר שאמרנו לילד 'לא' ונימקנו את הסירוב, יש מיד להסיח את דעתו, ולספק לו תחליף", מסבירה ד"ר פסטרנק. "כדאי לחבק ולנשק אותו. לא לכעוס עליו".
 

סוף מעשה במחשבה תחילה

זריקת אוכל מהשולחן, בשעת האוכל, שהופכת את המטבח לדמוי שדה קרב, הינה שלב התפתחותי שהילד חייב לעבור", מסבירה ד"ר בן ניסן. "זהו שלב של חקר, של סקרנות, של בדיקת חומרים, איך הם נופלים, איך הם נשפכים. יש לברך על השלב הזה, המבטיח שהילד מתפתח כראוי. עם זאת, צריך ללמד אותו שיש תוצאות למעשיו ובסוף הארוחה אפשר לנקות יחד איתו".

"ככלל", היא מוסיפה, "אני ממליצה להורים ללמוד מה אופייני לכל שלב התפתחותי ולהגיב בהתאם. להסביר למשל: "אם אתה לא אוסף את הצעצועים יחד איתי, אנחנו לא מסדרים היום את החדר, אז מחר תתעורר לחדר לא מסודר ולא תוכל למצוא את מה שאתה מחפש".

שגרה

"אחד העקרונות הבסיסיים בגבולות, הוא סדר יום. כשיש עוגן בעולם של הילד, הדבר מפתח אצלו תחושת ביטחון. אם לא יהיה לילד סדר יום קבוע עם זמני אכילה ושינה, הוא לא ידע למה לצפות, ותהיה לו תחושת חוסר שליטה".

שיתוף בתהליכים

"אחת הדרכים היעילות להצבת גבול, היא להרגיל את הילד להיות שותף בתהליכים ולהודות לו על עזרתו", אומרת דגנית. למשל, כשרוצים לצאת והילד מתעקש ורוצה להישאר, עלינו לקחת אותו, אבל, להגיד לו 'סליחה שאני חייב לקחת אותך. אני יודע שאתה בוכה בגלל זה, אבל תודה שאתה עוזר ובא איתי, כי אני ממש מאחר'.

בגובה העיניים

אתם בקניון, הילד מתעקש לרכוש צעצוע ואתם מסרבים. בתגובה הוא משתטח על הרצפה, ורוקע ברגליו. ד"ר בן ניסן: "הכי חשוב זה לרדת ולדבר אל הילד בגובה העיניים. לחבק, לגלות אמפטיה, ולהגיד: 'אני מבין שזה מעצבן אותך, אתה נורא כועס. אני לא מסכים לזה, אני מצטער'. המסר הוא 'אני קשוב לך אני מבין מה אתה אומר, אני עדיין לא נענה לזה'. אם נורא ממהרים, יש להרים ולקחת אותו. בתגובה כזו, נתנו לגיטימציה לרגשותיו, ואפשרנו לו לתמלל את החוויה. יחד עם זאת, נשארנו בגבול מאוד ברור".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by