בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
פוריות וטיפולים 
נשים בהפריה 

נשים בהפריה

 
פוריות וטיפולים |
 
רוני להב

תרופות דיכוי וגירוי, פרוטוקול, שאיבה והחזרה הם מושגים יומיומיים עבור אורנה, קרן, שירה ונשים רבות נוספות. שלוש נשים שעוברות טיפולי הפריה משתפות אתכם בשגרת יומן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
רוצה להיות אמא (maessive's photos-flicker)
 רוצה להיות אמא (maessive's photos-flicker)   
בזמן שאלפי נשים בארץ משתמשות בשלל טכניקות כדי לא להיכנס להריון, רבות אחרות עושות את אותו הדבר בשביל המטרה ההפוכה. המלצת הרופאים היא לנסות להרות באופן טבעי במשך שנה לפני בדיקת פוריות. כשמדובר באישה בגיל מעל 36 עם מחזור לא סדיר, כדאי להיבדק כבר אחרי ארבעה חודשים.

הפריה חוץ גופית (IVF) שבה תאי זרע מפרים ביציות מחוץ לגוף האישה, היא השיטה הקיצונית והתובענית ביותר להרות. היא מתאימה לנשים עם ליקוי מכני במערכת הרבייה, לנשים שהביציות שלהן באיכות ירודה, לגברים עם בעיות זרע קשות, לזוגות הסובלים מליקוי גנטי תורשתי, לזוגות שלא הצליחו להרות באמצעים אחרים ולזוגות השואפים להריון מתרומת ביצית או זרע. ההפריה מאפשרת מעקב מדויק אחר המתרחש בתוך גוף האישה, ומקנה לגורמים חיצוניים שליטה מוחלטת עליו. זוהי פרוצדורה יקרה הכרוכה בשחיקה ובסבל של המטופלת, היא מולעטת בהורמונים, מתרוצצת מבדיקה לבדיקה, סובלת ממצבי רוח קיצוניים ונעה בין תקווה לייאוש.
 

מה קורה לי בגוף?

 
לכל חלק בתהליך המורכב של ההפריה יש תרופות משלו, תרופות דיכוי לנטרול מנגנון הביוץ הטבעי ולתזמון אידיאלי של הביוץ, תרופות סטימולציה לגירוי השחלות ולהבשלתם של זקיקים מרובים, תרופות מבייץ ליצירת ביוץ מתוזמן, תרופות תמיכה להתאמתה של רירית הרחם להשתרשות הריון ועוד.

התהליך מתחיל בבדיקת פרופיל הורמונלי של המטופלת ובבדיקות נוספות, ובהתאם לתוצאות היא מקבלת את ה"פרוטוקול" המגדיר את מינונו ואת אופיו של הטיפול. המטופלת מקבלת זריקות להגברת ייצור הזקיקים בשחלות ולעיבוי הרירית, ובמקביל מתרחש מעקב אולטרה-סאונד אחר גודל הזקיקים ונערכות בדיקות דם לבירור מצב ההורמונים. לאחר שהזקיקים מגיעים לגודל מתאים, מקבלת המטופלת זריקה שגורמת לביוץ ו-36 שעות אחריה היא מתייצבת בביה"ח לשאיבת ביציות. כל התהליך הזה אורך בין עשרה ימים לשבועיים, תלוי בהשפעת הטיפול על כל אישה.

השאיבה נמשכת כעשרים דקות, בערות מוחלטת או תחת הרדמה כללית. את הביציות מפרים עם זרעים שעברו השבחה וכעבור יומיים שלושה מחזירים לגוף את הביציות המופרות. כעבור 12 יום מבצעים בדיקת דם לבדיקת השתרשות וקליטת העובר ברחם, ובמקביל מעניקים לגוף תמיכה הורמונלית להעלאת הסיכויים להשרשה מוצלחת. כאמור, מדובר בתהליך פיזי ורגשי מתיש מאוד.
 

הרגשתי שהגוף בוגד בי

לאורנה יש ילדה בת שלוש כתוצאה מטיפולי הפריה. היא התחתנה בגיל 38 ולאחר חצי שנה של ניסיון להרות באופן טבעי החליטו היא ובעלה שאין זמן לבזבז והלכו להיבדק. צילום הרחם הראה שאחת החצוצרות של אורנה חסומה כליל והשנייה חסומה חלקית, מה שאומר שמדובר בבעיה מכנית. "יצאתי לרחוב אחרי הבדיקה, אומללה והרוסה מתחושת בגידת הגוף", נזכרת אורנה "הלכתי לעוד כמה רופאים כדי לקבל דעה שנייה, וכולם המליצו על הפריה חוץ-גופית". בתחילת התהליך היא התייצבה אצל האחות מדי יום כדי לקבל זריקה אחת של הורמונים וזריקה שנייה של חומר לנטרול הפעילות השחלתית.

אורנה: "הם בעצם 'מוחקים' את ההורמונים שלך ושמים את שלהם במקומם. במשך שבוע וחצי עברתי כל יום בדיקות אולטרה-סאונד ובדיקות דם לבדיקת מועד הביוץ ומוכנות הזקיקים לשאיבה. כשמגיעים לביה"ח לשלב השאיבה, הבעל נשלח לחדר עם חוברות פורנו כדי לנפק את תוצרתו ואת נשלחת להכנות. האחות מתחילה להשביח את הזרע הטרי ואותך מכניסים לחדר הניתוח ופשוט עוקדים אותך. פעם אחת עברתי את התהליך בלי הרדמה והרגשתי כמו בסרט אימה: מחט מפלחת את השחלה שלך ושואבת ממנה את הביציות ואת מסתכלת על הרופא מנווט בתוכך כמו עם ג'ויסטיק במשחק מחשב. אחרי יומיים שלושה את חוזרת לחדר ניתוח, הפעם להחזרת הביצית המופרה. החלק הזה כולל אשפוז לחצי יום ואז שולחים אותך לנוח בבית".

בזה לא מסתיים התהליך המתיש. אחרי ההחזרה מצפים למטופלת 12 יום עם נרות וגינליים או נוזל, או זריקות המעניקים תמיכה הורמונלית לגוף. אורנה: "זו התקופה הכי קשה, בגלל ההמתנה הארוכה לתשובה. בכל פעם שההליך הסתיים במפח נפש התרסקתי כמו חיה פצועה ומדממת. אחרי יום אספתי את השברים והמשכתי הלאה. גם כשההליך מצליח זה עדיין לא ערובה לכלום, אצלי זה הצליח בפעם השלישית, הרביעית והשישית. הפעמיים הראשונות הסתיימו בהפלות, והפעם השישית הסתיימה בלידתה של אלה הנפלאה שלנו. בהפלות הרגשתי שנפל לי העולם על הראש".

אורנה מודעת לעובדה שהסיפור שלה נשמע פסימי וממהרת לאזן: "נכון, את גדושה בהורמונים, עצבנית, רגשנית וחסרת מנוחה. כואב לך ואת מתזזת ממקום למקום, נוסף לכל זה גם עסק יקר- אמנם הטיפולים ממומנים על ידי קופות החולים (עד גיל 45, לילד ראשון ושני) והתרופות מסובסדות, אך עדיין מדובר בהוצאה של כאלף שקלים לטיפול. אין לי ספק שהתוצאה שווה כל זריקה, כל דמעה, כל דיכאון וכל דיבור עם אלוהים. היו לי רגעי שבירה אבל היה לי ברור שאני לא מוותרת, שאני הולכת לנצח את עצמי. עכשיו, בגיל 44 וחצי, אני מנסה שוב להיכנס להריון. זו הדקה התשעים מבחינת קופ"ח ונשארו לי שני טיפולים. מוזר, חצי מהחיים ביליתי בניסיון להימנע מהריון ואת החצי השני אני מבלה בניסיון להיכנס להריון".
 
 

בזכות הזוגיות

בסוף נצליח (צילום: flicker)
 בסוף נצליח (צילום: flicker)   
שנה אחרי שקרן ובעלה נישאו הם החליטו שהגיע הזמן להפסיק עם הגלולות. קרן הייתה בת 31 והניחה שכמו רוב חברותיה, היא תיכנס להריון אחרי חודשיים-שלושה. אחרי שמונה חודשים הלכו בני הזוג לבדיקות פוריות ובבדיקה הראשונה, בה בודקים את איכות הזרע, הסתבר שיש בעיה. קרן ובעלה הגיעו למומחה פוריות לבדיקה נוספת, ובה נקבע שיש אי תנועתיות בזרע ורק הפריה תוכל להוביל להריון. בבת אחת השתנו החיים. קרן: "בהתחלה היינו בהלם מוחלט, לא ידענו לאן ללכת ומה לעשות. בעלי לקח את זה מאוד קשה, זו הייתה פגיעה באגו. הוא אמר לי: תראי עם איזה בעל התחתנת. עניתי לו בדיוק מה שהרגשתי, שהתחתנתי עם הבעל הכי טוב שיש!"

בהפריה הראשונה שאבו מקרן ביציות ואז התגלתה בעיה נוספת, הורמון הפרוגסטרון שלה גבוה וזה פוגע באיכות הביציות וברירית ומקשה על השתרשות העוברים. קרן קיבלה סטרואידים לאיזון ההורמון והזרע של בעלה עבר מיקרו-מניפולציה (ICSI). ברירת המחדל היא שלצלוחית הביציות שנשאבו מוסיפים כמות מסוימת של תאי זרע ונותנים להם לשחות אל הביציות ולהפרות אותן בכוחות עצמם. כאשר התנועתיות נמוכה, צוות המעבדה מתערב ו"עושה את העבודה" במקום תאי הזרע. התהליך מתבצע על ידי הזרקת תא זרע ישירות לתוך הביצית.

קרן עוברת הפריות כבר שנתיים. לפני חצי שנה, בטיפול ההפריה החמישי, נקלט הריון אך הוא הסתיים בהפלה. מאז היא עברה טיפול נוסף והיום היא נמצאת בעיצומו של הטיפול השביעי. "בהתחלה ההורמונים גורמים למצבי רוח, דיכאון ועצב, עצבנות ועייפות תמידית", היא נזכרת, "כל זוג מגיב לזה אחרת ואנחנו החלטנו שנעשה הכול כדי שהזוגיות שלנו לא תיפגע. היו לי רגעים שפשוט ישבתי ובכיתי, אבל לימדנו את עצמנו להיפתח ולדבר על זה, לעודד זה את זו ולתמוך. אני לקחתי על עצמי להירגע כי מטבעי אני בן אדם לחוץ. להריון ההוא נכנסתי בדיוק שהתחלתי לעשות רפלקסולוגיה ודיקור. הייתה לזה השפעה מיידית על מידת הרוגע שלי ומאז אני ממשיכה בזה. אני מרגישה מאוד אופטימית וחזקה, המילה ייאוש לא נמצאת בלקסיקון שלי. שנינו יודעים שבסוף נצליח, הרי פעם אחת נקלטתי ואין סיבה שזה לא יקרה שוב. יש לי שנתיים של ניסיון וחשוב לי לעזור לנשים אחרות.
 

הדקה ה-90

שירה בת הארבעים עוברת הפריות מסיבה אחרת. היא מעולם לא נישאה ולהחלטה לעשות ילד הגיעה רק לפני שנה: "קיבלתי את הבום כשאחותי הודיעה לי שהיא שוב בהריון. פתאום הבנתי שזו הדקה התשעים עבורי, הזדמנות אחרונה. חשבתי לקבל תרומה מבנק הזרע ואז קראתי על זה קצת ונבהלתי. כאישה דתייה מדובר בבעיה הלכתית עבורי, אבל בעיקר הבהילה אותי המחשבה על השאלות שהילד ישאל בעתיד על אבא שלו". שירה נכנסה לאינטרנט ומצאה שם פרטנר להורות משותפת.

להפריה קדמו ארבע הזרעות שהתבססו על ביוץ טבעי, וכשאלה נכשלו נעשו ארבע הזרעות נוספות שכללו, מלבד השבחת הזרע, גם קבלת הורמונים. כשהטיפולים לא נשאו פרי הגישה שירה בקשה להפריה חוץ גופית ובגלל הגיל שלה היא קיבלה אישור מיידי. לפני שלושה חודשים נעשתה ההפריה הראשונה, במהלכה שאבו משירה 11 ביציות ומתוכן הפרו שבע. שש ביציות מופרות החזיקו מעמד וכיוון שריבוי עוברים עלול להיות מסוכן, הוחלט להחזיר לתוכה רק שלוש. את השלוש הנותרות הקפיאו לעתיד.

אחרי שבועיים שירה נבדקה והתבשרה שאין הריון, אך הופתעה לגלות בבדיקה שנערכה יומיים אחר כך שרמת הורמון ההריון בגוף שלה לא התאפס. שירה: "למעשה קיבלתי תוצאה שאני כן בהריון, אבל הוא היה לא תקין בגלל בעיה כרומוזומלית. הרופא חיכה שההריון 'ייפול' לבד וזה קרה רק אחרי שבועות של בדיקות ושל ציפייה שההורמון יתאזן. מבחינה נפשית זה היה מתיש נורא, כל כך חיכיתי להיפטר מזה. בסוף בכיתי לרופא בטלפון שיפסיק את זה כבר מלאכותית. הגעתי לבדיקה באותו יום והאולטרה סאונד הראה שזהו, 'נפל' ההריון".

שירה עוברת את כל התהליך לבד. את השותף העתידי שלה להורות היא לא משתפת בכל מה שעובר עליה נפשית, ואת התסכול והלחץ היא מבטאת בדרך כלל בפורומים באינטרנט. בעבר הייתה קבוצת תמיכה לנשים שעוברות הפריה והיא מצאה שם חברות טובות שמלוות אותה גם היום. עכשיו היא לוקחת תרופות לקראת הטיפול הבא ומחכה שרירית הרחם שלה, ה"בית" שבתוכו אמורים העוברים להשתרש, תתעבה. השתרשות טובה חיונית להזנת העובר ולהתפתחותו, ולכך שההריון "יחזיק".

שירה נשמעת רגועה לקראת ההפריה הבאה. היא כבר יודעת שהגוף שלה מסוגל לקלוט הריון ובזכות שלושת העוברים המוקפאים שלה תיחסך ממנה בטיפול הקרוב אי הנעימות של שאיבת הביציות. המסר שלה לקוראות ברור: "תתעוררו עכשיו, אל תחכו כמוני עד גיל ארבעים. אני כבר יודעת שזו הייתה טעות".

שלושה סיפורים באותו הקול, קול האמהות. הידים שרוצות להרגיש, הלב שרוצה לפעום מהתרגשות, הבטן שרוצה להתעגל והאישה שרוצה לשמוע את הילד קורא לה: אמא.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by