בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
חדשות התיירות 
מיומנה של דיילת: סטוץ תוצרת חוץ 

מיומנה של דיילת: סטוץ תוצרת חוץ

 
חדשות התיירות |
 
ריקי בלוז

ריבועים בבטן, מסאז' אחרי סקס, ודלתות שנפתחות מאליהן: הדיילת ברומן קסום עם גבר חוץ. אחרי שנה של בייסבול, היא שלחה אותו להתגייס לגבעתי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
נשוי, לא נשוי, העיקר הריבועים (ASAP)
 נשוי, לא נשוי, העיקר הריבועים (ASAP)   
הוא לא היה כל מה שחלמתי עליו, כי גם לעולם החלומות יש את הגבולות שלו. הוא היה מעבר לכל דמיון או תת מודע שמוחי הפעיל יכול היה לייצר. הוא היה מושלם. מה זה מושלם, אתם שואלים? דמיינו לכם בטן שמחולקת לשישה ריבועים ועיניים כחולות שאפשר לצלול בהן. עכשיו דמיינו שהבטן והעיניים מאוד אוהבות להעניק לכם מסאז' מפנק אחרי כל סקס. ואם כבר נגענו בסקס, דמיינו כוכב פורנו שמכיר את כל הטריקים הנכונים, אבל ששוכב רק אתכן: על הרומן שלי עם גבר אמריקאי, ולמה בסוף חזרתי הביתה.
 
ניו יורק, קצת אהבה, ולא מעט פנטזיה. רומן דיילת (FLICKR, kara)
 ניו יורק, קצת אהבה, ולא מעט פנטזיה. רומן דיילת (FLICKR, kara)   
לכל בחורה ישראלית שאני מכירה יש פנטזיה על רומן עם גבר שמביא איתו ניחוחות של חו"ל. במקרה שלי הוא גם היה יהודי, כך שלא היו לי נקיפות מצפון דתיות. אבל למרות ששמו הנוסף בתעודת הזהות הוא יצחק, הוא היה קודם כל אמריקאי. וזה חברים, אומר המון. עבור ג'ק (תזרמו איתי בעניין השם) המילה ג'נטלמן לא היתה רק מושג באבן שושן. בכל סוף פגישה הוא טרח להודות לי על הזמן שבילינו יחד. אם נסענו יחד לחופשה הוא תמיד סחב את מזוודתי ומיותר לציין שבאותה תקופה ארנקי, העשוי דמוי עור, לא ראה את אור השמש או את אורה החיוור של הלבנה.

עברו כמעט שלוש שנים מאז, אבל הזיכרונות עדיין כה בהירים במוחי, כמו שומר מסך של פלזמה חדשה ויקרה. פגשתי אותו במהלך עבודתי כדיילת אוויר. מנהטן, חורף, שלג והרבה רומנטיקה. בהתחלה לא חשבתי שמשהו רציני יכול לצאת מכל העסק הזה. אני נחתתי בניו יורק בממוצע אחת לשבועיים, הוא אומנם גר בה, אבל כמעט שלא נמצא בעיר המדהימה הזו בשל נסיעות העסקים המרובות שלו. מה הסיכוי שהזרעים הללו יצמיחו צמח מטפס?
 
דרינקים, מסעדות, מסאז' אחרי הסקס. חג מולד כל השנה (ASAP)
 דרינקים, מסעדות, מסאז' אחרי הסקס. חג מולד כל השנה (ASAP)   
לזכותם של הגברים האמריקאים יאמר שגם סטוץ הם יודעים לעשות בסטייל. ג'ק דאג תמיד לאסוף אותי מפתח המלון בו התאכסנתי בקבריולט הכסופה שלו, לקחת אותי למסעדה נאה ויקרה במנהטן, אחר כך לדרינק נאה ורק בסוף כל הסצנה הזו התפנינו לדברים החשובים באמת. רגע, את זרי הוורדים כבר ציינתי? ואת זה שהוא תמיד רץ לפתוח לי את הדלת?

כעבור מספר חודשים כאלה הקשר הלך והתהדק והשהיות במחיצתו הפכו ארוכות יותר ויותר. ניו יורק מעולם לא הייתה יפה ומעניינת כל כך בעיני. הוא אף הגדיל לעשות והצטרף אלי לשהייה במזרח ואפילו זיכה אותי בביקור בארץ הקודש.

העתיד נראה מבטיח מתמיד. לא עוד חופשות באילת עם סטודנט מיוזע אחרי שהוא זכה בלילה במלון שלושה כוכבים, כי אסף עשרה גביעים של יוגורט. די לנסיעות המאובקות בקטנועים מקרטעים, כשכל רמזור שהם מצליחים לעבור הוא בבחינת נס כל פעם מחדש. הסוף לאותם גברברים פוחזים שחושבים ששליחת הודעת טקסט באחת עשרה בלילה בנוסח -" את שמה מים לקפה?" היא פסגת הרומנטיקה. מספיק עם "סקס שקט", כדי שהשותף לדירה שישן מעברו השני של הקיר לא יתעורר. בקיצור, ויוה אמריקה!
 
 
חננות שאוהבות בייסבול, וגעגועים לגבריות הישראלית. והפרחים לצה"ל (FLICKR, confusedvision)
 חננות שאוהבות בייסבול, וגעגועים לגבריות הישראלית. והפרחים לצה"ל (FLICKR, confusedvision)   
אבל כמו בכל דבר בחיים, אין טוב בלי רע וגם בתוך הבועה המושלמת שלי התחילו להתגלות סדקים. אחרי כמה חודשים טקס פתיחת הדלת עבורי איבד מקסמו והתחיל להראות מגוחך בעיניי. לא הבנתי למה הוא חייב לרוץ לדלת שלי במכונית, גם אם הגעתי אליה לפניו. בנוסף, מצאתי שפשוט קשה לנו לנהל ריב נורמאלי. והרי בכל זוגיות, ובעיקר אם היא בריאה, מתעצבנים מדי פעם. רק שאצל האמריקאים צריך למצוא ניסוח הולם לעצבים, אחרת הם נעלבים. וזוהי, רבותיי, משימה קשה במיוחד, בפרט לאור העובדה שהוריי הגיעו ארצה מקזבלן.

אז גיליתי שלהיות עדינה ופוליטקלי קורקט במהלך קרב תרנגולות פשוט הורס את כל הכיף. עניין נוסף שהרגיז אותי היה מעגל החברים שלו. כבר קרה לי לא אחת שיצאתי עם בחור ישראלי כי היו לו אחלה חבר'ה. הוא בפני עצמו לא היווה אטרקציה, אבל החבר'ה היו שנונים ותמיד הייתה אווירה נעימה ביציאות, אז נשארתי חודש או חודשיים נוספים אחרי שהיה ברור לשנינו שלא מדובר כאן באותה אהבה של סנדי ודני מגריז. ועכשיו לכי תקרעי מצחוק עם חבורת חננות אמריקאיות שעובדות בוול סטריט וגומרות ממשחק בייסבול משעמם. הכי קשה היה לגלות שאני משועממת, מאחר שלא היה לנו הרבה נושאי שיחה משותפים. לא יכולתי לשאול אותו איך היה בגבעתי והוא לא יכול היה להתעניין בבית האחווה אליו הייתי שייכת בקולג'. נמנעתי מלתת לו צ'פחות על הגב והוא לא העז מעולם לשחרר גזים לידי. נכון, מדובר באקט מזעזע בכל קנה מידה, גם עבור ישראלים, ובכל זאת, לפעמים זה בורח ואז יש לפאדיחה את הקסם שלה. בקיצור, התעייפתי.
 
שלג יורד על מנהטן (FLICKR, drdemento)
 שלג יורד על מנהטן (FLICKR, drdemento)   
פתאום מצאתי את עצמי מתגעגעת לחבק מותניים של בחור שמגיע אליי עם ה-50 סמ"ק שלו וזורק לי קסדה מסריחה בדיוק אחרי שחפפתי עם פנטן. אני והוא בדרך לחוף גורדון. מטקות, אבטיח, מוסף שבעה לילות. אני מבקשת ממנו בירה, הוא עונה לי – "ממי, אני גמור, אולי תביאי לשנינו?" התגעגעתי ללשון העברית, בן יהודה בטח היה נורא גאה בי. התגעגעתי לצפות עם החבר'ה במשחק כדורגל. אל תקיאו ממני, אבל רציתי הביתה.

עם הפרידה הכואבת, כי בכל זאת העברנו יחד שנה קסומה, התגבשו להן כמה תובנות במוחי. הקשר הזה היה בנוי על אטרקציות. בשבילו אני הייתי הדיילת הישראלית האקזוטית, בשבילי הוא היה "ברליץ", כי באותם ימים האנגלית שלי השתפרה פלאים. ועכשיו ברצינות, הוא היה הגבר הזר האולטימטיבי שלבוש תמיד גו'צי, שמבין ביין ובנשים, מעין גרסה צעירה של קלארק גייבל או פול ניומן. עד היום לא ברור לי אם הייתה זו אהבה, אבל מה שבטוח, כמאמר השיר –"הו רומיאו, זאת הייתה פנטזיה נהדרת".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by