בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מי רוצה להיות מושלם? 

מי רוצה להיות מושלם?

 
 
איילה פפירני-יניב

הספר "משפחה ממש מושלמת" מאת אלינוער קלר, מתאר בהומור ובחן מצבים שכל הורה וילדיו מכירים טוב טוב מהבית. ביקורת ספר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
משפחה ממש מושלמת (צילום: יח"צ)
 משפחה ממש מושלמת (צילום: יח"צ)   
תענוג של ספר. זה מה שיש לי להגיד. רגע, צריך לפרט יותר? טוב, אז נתחיל בכך שהמסר הכפול בכותרת "משפחה ממש מושלמת", בהוצאת כנרת, מעלה חיוך על פני מבוגר באשר הוא, בין אם סצינת ההצחקות שלו כללה את "שמש" או "של מי השורה הזו בכלל".

הנוער המוקטן, זה שבגיל 4 כבר מחליט שחולצת בטן עם פאייטים מחייבת ג'ינס נמוך לגן, יופתע לדעת שריח ההטפה התנדף מכאן והלאה, אל מקורותיו, ושורשיהם הנעוצים בבית הספר. אלינוער קלר לא מנסה להגדיר, היא פשוט מנסה להיות מראה שובבנית למציאות יומיומית.

הסיפור

אחת משאיפות הלב המובעת בקול רם היא הכנסת בעל חיים כלשהו הביתה. קונצנזוס העבר היה כלב. עם הטכנולוגיה המודרנית, "זובומפו" ותוכניות המדע האחרות לילדים, התרחבה קשת האפשרויות והדרישות הבלתי הגיונית, כמו למשל איגואנה.

בגיל 5 הם עדיין לא נשלטים במאה אחוז בידי ניסיונותינו לדכא כל זיכרון השתייכות לטבע. אי לכך הם רוצים. בספר הזה חוזרים לבסיס הישן והטוב, ידידו ורעו של האדם, הזאב המתורבת ומכושכש הזנב.

הילד ממש רוצה כלב, רק כך לדעתו המשפחה תהיה מושלמת. ההורים ממש לא רוצים. כך הם עוברים תלאות, תוך מאמצי שכנוע הדדים הכוללים הכנסת חיות אחרות ופחות מלכלכות הביתה, שמתגלות כלא פחות בעייתיות. מה קורה ומי מנצח? אתם באמת רוצים לדעת?

המילה

הילד המספר גורם לשפה להיראות בדיוק כפי שהינה מדוברת בפי הטף. עברית פשוטה, המחליפה את "מאד רציתי" ב"נורא רציתי", שמוסיפה ביטויים לועזיים כמו "זה לא פייר!" השגור בשפת הזאטוטים. השפה אמנם לא תזכה כאן להעשרה, אך בגלל הזווית הסוביקטיבית, ההומור בכל דף, והסיטואציות המוכרות, עדיין אינה יוצרת תחושה של רדידות.
 

המראה

 
ספר גדול ומלבני, פונט נעים ובולט על רקע דפים צבעוניים מאד אך לא עמוסים, ציורים של נעמה פלג-סגל שמצליחים להיות שילוב בין ציור אמיתי לטון ילדותי מבודח. בכל דף זווית שונה וחדשה: תקריבים, מבט מלמטה, מלמעלה, חלקי תמונה. מגוון ועדכני.

המסר

קודם כל, זה קורה במשפחות הכי טובות. אנו לומדים איך לנהל משא ומתן במשפחה שהיא רגילה לחלוטין. איך לנסות לקבל פתרונות אחרים, איך לדעת לתת, מתי מוותרים, ומתי משלימים עם המציאות. היות והספר כולו אופטימי, למרות שכעס שני הצדדים ובכי לפרקים לא נפקד ממנו, הערך המוסף של להביט על הדברים ולמצוא בהם את הצחוק וההומור נפלא בעיניי. וחוץ מזה, אהבת החיות, כמובן.

התגובות

ילדים בגיל חובה ומעלה יתחברו לספר, בגלל המצב המוכר, בו הם רוצים דבר מה שנאסר עליהם. הנחישות של הילד וודאי תדבר אל לב כל אחד, משום שאיני מכירה זאטוט שהוריו אינם מכינים אותו "עקשן". הספר הצחיק את ירדן בן ה-6 וגם אותי, כשאמא עברה ליד הכלוב של התוכי המדבר והוא קרא לעברה :"כלב". והיו עוד רגעים הומוריסטים שגם אבא יחייך לעומתם.

השורה התחתונה

זהה לעליונה. הספר שמח, יפה, קליל ושובה לב. מבוגר וילד כאחד.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by