בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אוף, שוב חו"ל  

אוף, שוב חו"ל

 
 
ריקי בלוז

לדיילת היה הכל: שופינג בלונדון, סופ"ש בטוקיו, ג'ינס מעצבים זול מסין. מה שלא היה לה זה שעות שינה, שפיות ובן זוג. והיא לא התכוונה לקטר, אבל באמת שכבר התחשק לה חבר. מיומנה של דיילת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כרטיסים למדונה, או יותר שעות שינה? (רויטרס)
 כרטיסים למדונה, או יותר שעות שינה? (רויטרס)   
אני זוכרת היטב את הטיסה הראשונה שלי לחו"ל. משהו כמו חמישים דקות, ישראל - יוון. לעולם לא אשכח אותן, את יפות הקוקו והתואר – דיילות האוויר. הן היו גבוהות, נאות ואלגנטיות, ואני ממרומי החצ'קונים של גיל 18 חלמתי להיות אחת מהן. עברו כמה שנים, השתחררתי מהצבא, טיילתי קצת בעולם, עשיתי תואר, אבל לא שכחתי את החלום. יום אחד זה קרה- קיבלתי זימון למבחנים. מיד אחר כך התחיל הקורס והנה מגיעה הטיסה הראשונה שלי לניו יורק. חלום ורוד? לא בדיוק: כל מה שרציתם לדעת על מאחורי הקלעים של עולם הזוהר.

כמעט שלוש שנים העברתי בתפקיד דיילת אוויר. האמת, מאוד נהניתי. איך אפשר לסבול משהייה כל חודש בהונג קונג, ניו יורק ופריז. אם נותר זמן קופצים לוויקאנד קצר בציריך או ללילה בלונדון. כאן עורכים מסע קניות בחנויות מעצבים, פה קונים כרטיסים להופעה של מדונה וחייבים, אבל ממש חייבים מסאז' מפנק לכפות הרגליים בבנגקוק. זה אכן נשמע טוב, ואם היה כל כך טוב, למה לעזוב? מהקיא במעבר ועד הג'ט לג התמידי: כל הסיבות לקטר, גם אם אתה טס לחו"ל בחינם.
 

קוויקי במוסקבה, וקיא במעבר

מועדון לילה בבנגקוק. אולי תאילנד בחינם, אבל לבד (FLICKR, zalzadore)
 מועדון לילה בבנגקוק. אולי תאילנד בחינם, אבל לבד (FLICKR, zalzadore)   
23:00 בלילה. אני מתהפכת מצד לצד. חצות. אני חסרת מנוחה, לא מצליחה להירדם. אני קמה לשירותים, חוזרת לחדר ובודקת שהשעון המעורר מכוון ל-02:30 לפנות בוקר. עכשיו 02:00 בבוקר. אני מתייאשת וקמה להתארגן לפיק אפ. עוד שעתיים אני ממריאה למוסקבה. קוויקי, בקטנה.

אני מגהצת את המדים, מתאפרת ושותה קפה. נהג המונית מחכה לי למטה, בדרך לעוד טיסה מהנה. אחרי תדרוך קטן אני במטוס, מוודאת שיש מספיק מנות בשר ועוף לכל הנוסעים, מחממת את הלחמניות בתנורים, בודקת את המושבים, מציידת את השירותים, גוררת עגלות, מרימה קונטיינרים כבדים. המראה. הנוסעים מלאי בקשות כרימון. אני משתדלת למלא אחריהן, ואפילו לחייך חיוך של מלכת יופי. כעבור תשע שעות ושני ורידים חדשים ברגליים, אני במונית חזרה הביתה.

לאחר יומיים אוספים אותי לטיסה להונג קונג. המראה באחת בלילה. כשכל הנוסעים כבר נוחרים עמוק, הלילה שלי רק מתחיל. החצאית הצמודה שלי ואני עוברות בקבינה, מוזגות מים, מוודאות שכל עם ישראל בסדר ומכינות את המטבח לקראת ארוחת הבוקר. 04:00 בבוקר ואני עדיין ערה, יוצאת לסיבוב נוסף של ניקיון שירותים. לקראת השעה 05:00 ילד דתי קטן וחמוד מחליט שזה זמן מצוין להקיא, אבל לאמא שלו זה לא מפריע, היא נוחרת. אני מטפלת בו ומנקה את ארוחת הערב שלו מהמעבר.
 
 

בדידותי במיטה היא שוחקת

אז יש טוקיו בסופ"ש, אבל איפה האהבה? הדיילת כמהה (FLICKR, pedrosimoes7)
 אז יש טוקיו בסופ"ש, אבל איפה האהבה? הדיילת כמהה (FLICKR, pedrosimoes7)   
אבל הטיסה היא עוד החלק הקל של כל העסק. כבר במטוס אני מבינה ששלושת הימים הקרובים בהונג קונג לא עומדים להיות אושר צרוף. לבעיה הבאה שלי קוראים צוות. מבדיקה מקיפה שאני עורכת עוד בשלב ההמראה עולה שעומר בא עם בן הזוג שלו, דקלה הביאה את אמא שלה, ליעל יש סמינריון להגיש מיד עם הנחיתה בארץ, ושי בכלל שונא בארים. אני מניחה שאני יכולה לצאת לבלות עם גברת שיוביץ, מנהלת השירות בטיסה, רק לא נראה לי שנתלהב מאותם מקומות. קוראים לזה בדידות, חברים, בדידות. ואיתה, ים של תסכול. אני באחת הערים המדליקות בעולם, מנהטן של המזרח הרחוק, רק תצאי, תבלי, תהני, אבל עם מי? ארוחת בוקר לבד, קניות לבד, בית קפה לבד, באר בערב לבד. כי חברים כן בוחרים,אבל צוות לא.

אני נוחתת מהמזרח חזרה בתל אביב. בהונג קונג השעה 05:00 בבוקר. בארץ בדיוק חצות של הלילה שלפני. כולם ישנים ואני מלאת אנרגיה. כשכולם יקומו, אז אלך לישון וכשאתעורר אזדקק ליומיים נוספים כדי להתאושש, רק שאין לי אותם. מחר בבוקר כבר אוספים אותי לניו יורק. שבע שעות הפרש. בחשבון פשוט, הגוף שלי נמצא איפה שהוא בין אוסטרליה לדובאי, המוח בישראל, וקשה ככה לתפקד במלוא המרץ, שלא לדבר על הנפיחות בכפות הרגליים כתוצאה מהעמידה הממושכת בטיסות.

החיסרון הבא עלול להישמע כמו תירוץ עלוב, אבל אין ספק שקשה לבנות מערכת יחסים נורמאלית כשאת נמצאת כל שבוע בנקודה אחרת על פני כדור הארץ. את מכירה בחור נחמד בחתונה של חברה או בפאב בפלורנטין, אבל בדיוק למחרת את טסה לחמישה ימים לניו יורק. כשאת חוזרת מחכה לך הודעה ממנו בתא הקולי, רק שבדיוק באותו הערב ההורים שלו חוגגים את חתונת הזהב. למחרת את בסטנד ביי, כך שיש עוד סיכוי שתיפגשו, בהנחה שלא תוקפצי לטיסה. ההנחה הזו מתבררת כשגויה בדיוק בחצות, כשמודיעים לך שצריך אותך לקוויקי לונדון. לכי תבני ככה קשר.
 
זמננו תם, אבל לפני שניפרד חשוב לי להבהיר שמטרת הכתבה לא היתה לקטר, חלילה וחס. כמו שציינתי בהתחלה זאת בהחלט היתה תקופה נהדרת. עולמי טרם הדיילות, שהיה הצר כעולמה של נמלה, התרחב פלאים, ובאמת שאין על הקניות בסין. ג'ינס של אמברקומבי במאה שקל! לא מכירים את המותג? איפה אתם חיים?!

חבל שאחרי שהקסם הראשוני פג, תחושת הבדידות והתלישות מתעצמת. זמן המנוחה בין השהיות מיועד בעיקר להתאוששות, ואילו הפיק-אפ לקוויקי בשתיים בלילה פשוט הורס את הבריאות. אז פרשתי, ובהחלט בשיא. המסקנה: מומלץ לכל, במינונים הנכונים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by