בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סיפורי פיות 

סיפורי פיות

 
 
איילה פפירני-יניב

מה משותף לפיות אמיתיות, ילדה ג'ינג'ית ומנהל קרקס מרושע? הספר 'לשחרר את הפיות' מאת יהודית קציר, בהוצאת ספריית הפועלים. חומרים טובים אך ביצוע רחוק מאופטימלי. ביקורת ספר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לשחרר את הפיות (צילום: יח"צ)
 לשחרר את הפיות (צילום: יח"צ)   
אל תוך המגמה השוצפת של כתיבת ספרי ילדים, נסחפים גם סופרי מבוגרים. דויד גרוסמן ומאיר שלו הצליחו להנפיק כבר מזמן ספרים מלאי קסם, שכל השוואה בינם לבין ספר ילדים רדוד אחר, נועדה לכישלון מראש. אבל לא תמיד ניתן לחצות את הקו, העבה מאד, בין רומן טוב לילידי הגיל הקמוט, לבין ספר ילדים מדוייק לגיל החלק והרך.

הסיפור

נועה, חובבת הפיות, מגיעה עם אמה למופע של קרקס נודד המצוייד בגימיק הורס. פיות אמיתיות. למרות ספקותיה, נועה ושאר קהל הילדים, נוכחים לדעת שאכן פיות של ממש הינן, המגשימות משאלות של ילדים שהצביעו חזק מספיק. ילדה ג'ינג'ית הופכת יפיפייה, לבקשתה, ילד חלוש מתעצב שרירית, וכלבלב נעלם, חוזר הביתה. אבל בסיום המופע נועה נוכחת שהפיות קשורות, ולמעשה הן נתינות למנהל המופע המרושע, רומפוס.

כליאת הפיות גוררת אי-התגשמות מאווים קטנים ברחבי העולם. נועה חוברת לשני חברים, ובעזרת אמצעים סודיים, מעניקה אומץ לפיות, לפרוץ לחופשי. בסך הכל חומר טוב לעלילה, עם רשע קלאסי, קרקס ודמות אגדתית, מפס הייצור שיסדו האחים גרים.
 

המילה

 
בסדר, זה ספר ילדים. אבל יהודית, את סופרת. איפה השפה? היכן הגיוון? איה העשרה? יותר מדי מלל עבור מילים פשוטות מדי. ניסיון פניה לא מוצלח, למוטיב המשפט החוזר שילדים אוהבים: "ציקי דיקי פיקי פוק, להשתחרר בלי שום פקפוק", הזהו לחש הקסמים שישחרר את הפיות? פשטני ובלתי מרשים. ישנה גם בעיה עם החזקת האצבעות הסודית, שאפילו אני לא הצלחתי לתרום להצלחתה. נראה אתכם מרימים את הקמיצה מעל הזרת. של הילד.
 

המראה

הספר מלבני, גדול ומאורך. פונט משעמם ורשמי. הצבעוניות הדהויה בציוריה של טלי מנשס. קווי המתאר, שרטוט הדמויות לא מרגש, לא משמח ולא מושך. כמה חבל, משום שקסם הפיות היה יכול להיות נוצץ להפליא עם הטאץ' הנכון.
 
 

המסר

השאיפה המקורית היא כנראה ללכת על הקו הדק שבין דמיון למציאות. מתאים לילדי שנות ה-2000 שנולדו מפוכחים יתר על המידה. הילדים מגיעים לקרקס סקפטיים, ונכנסים לעולם של פלא, כך שאולי לא כדאי לוותר על האמונה בקסמים. כל ילד יכול לסייע ולעשות מעשה טוב, באמצעות אומץ ושיתוף פעולה. וחוץ מזה, לפעמים חלומות מתגשמים.

התגובות

בני הגדול, ירדן, בן ה-6 ומחצה, נמצא בדיוק בגיל שבין חוסר האמונה בקסם, לשריד שנותר ולא כבה. הוא נהנה, היה מודאג כשהפיות סיפרו שלא יכלו להעניק מתנות לילד ששיני החלב שלו נשרו, משום שהיו כלואות, ועקב אחרי שחרורן מהכלא. אבל גם הוא לא יצא מגדרו ממתח, ואפילו קם באמצע בכדי לשתות מים עם קרח. מתחת לגיל זה מתאים הספר, סליחה על השוביניזם, בעיקר לבנות שכניי, שעקבו אחר העלילה, ובמקביל בדקו את שמלות הפיות המותאמות לכנפיים.

הרעיון המרכזי בספר הוא טוב ומבוסס על עקרונות האגדה הקלאסיים. אבל הביצוע חלש, משעמם ולוקה בחסר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by