בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דברים שצריך 

דברים שצריך

 
 
ניר פרח, Red

ניר פרח, קופירייטר ותיק ואב טרי, סוקר פרסומות מהארץ ומחו"ל שמיועדות לקהל ההורים. בכתבה הראשונה בסדרה הוא לוקח לנסיעת מבחן את הפרסומת של פמפרס, שאמנם פורטת על מיתרי הדאגה ההוריים, אבל גם מצליחה לקלוע בול

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
"צריך להשכיב אותו על הבטן קצת, שחגורת הכתפיים תתחזק. צריך לתמוך לו את הראש, שלא יישמט אחורה. צריך לתת לו אובייקט להתרכז בו (עדיף בצבעי שחור-לבן-אדום) כדי לפתח את הראיה. צריך לקנות לו מובייל התפתחותי, לתלות על העריסה. צריך לתת לכלבה לרחרח אותו, שלא תיבהל ממנו. צריך להשמיע לו מוזיקה, המוח צריך את זה."

זו עובדה שלא מדברים עליה הרבה, ולא תמצאו לה עדויות בקורסי הכנה ללידה או בספרים בנושא הזה. בזמן הלידה, זמן קצר אחרי שהילד והשיליה יוצאים לאוויר הסטרילי של חדר הלידה, נורית אחריהם בקול פיצוץ חרישי שורה אינסופית של חוקים ודאגות.

שימו לרגע בצד את כל הדאגות לבריאות המיידית של הרך הנולד, אני מתכוון לדאגות שמשותפות לכל הורה בעולם – מהפרבר הכי נידח בפיירבנקס אלאסקה, ועד לדאון-טאון טוקיו – כל האבא'ים והאמא'ים לא ממש סגורים על זה שהם עושים את הדבר הנכון להתפתחות השכלית, חברתית, חינוכית של הטמגוצ'י הנושם הזה. אגב, לא תמיד זה קורה אחרי הלידה. לפעמים זה אפילו קורה כמה חודשים לפני כן.

מי שלא ראה את אשתי שוכבת עם אוזניות על הבטן בחודש השישי להריון, לא ראה אמא שדואגת להתפתחות הילד שלה מעולם. אני זוכר את שנינו עוברים על ספריית הדיסקים שלנו, שולפים משם קלאסיקות של פינק פלויד, הכבש ה-16, ברי סחרוף, דייר סטרייטס ורדיוהד, מתווכחים על איזה שיר רועש מדי (Karma Police), באיזה הסולו של הגיטרה עלול להפחיד את ה-66.6% בנאדם הזה (Stairway To Heaven) ועל איזה שיר פשוט אי-אפשר לוותר (ברקים ורעמים). אח"כ דגמתי הכל על ה-mp3 שלי, קנינו אוזניות ויאללה – לאקדמיה: כל שישי אחה"צ, פק"ל מוזיקה קבוע לתוך הרחם.

ועכשיו יונתן כבר בן שבועיים. והאבא המתלהב שלו שם ביד רועדת את הדיסק עם אותה אסופה מוזרה של שירים במערכת, עם רמקולים נורמליים, לוחץ Play ומתיישב מולו.

יונתן מכווץ גבות, ואני מוצא את עצמי חוקר ובוחן את הפרצוף שלו, מנסה בכל הכוח לדלות מתוך המבט הזגוגי שהוא תולה בקיר שמאחורי איזושהי עדות, איזשהו רמז דק לכך שהוא מזהה את השירים האלה מהעבר הרחוק שלו בתור דגיג ברחם. "יונתן, תן לי משהו, תבכה, תצחק, תגיד שהסולו של ברי ב"ניצוצות" עושה לך משהו!". אני אחסוך לכם את המתח. הוא לא.

ובדיוק על העצבים ההוריים האלה מתלבשת כמו כפפה הפרסומת של "פמפרס". היא מצליחה לדגדג את חוסר הבטחון של כל ההורים, ולהמחיז את מה שרובנו רק מדמיינים – את ההשלכות העתידיות של הפעולות העכשוויות שלנו: "מה יקרה אם?".

"פמפרס" מעצימים את החשש מפני הטעות שלנו, כהורים, אבל עושים את זה בצורה כל-כך חביבה ומצחיקה, שאתה זורם איתם ועם ההומור שלהם. אני לא יודע כמה חיתולים הפרסומת הזאת העיפה להם מהמדפים, אבל מה שבטוח הוא שמבחינה מותגית, "פמפרס" רוצים שאני, כהורה, אתפוש אותם בתור מי שמבינים אותי, והאמפתיה הזו זוקפת להם (בתת-מודע, לפחות) כמה נקודות זכות, בתור מותג שנמצא "בצד שלי" ולא נגדי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by