בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
הורים וילדים 
לא רוצה להיות אמא 

לא רוצה להיות אמא

 
הורים וילדים |
 
רוני להב

בימי בייבי-בום אלה, שבהם טרנד ההריוניות משתלט על ארצנו ומנשא לתינוקות הוא אקססורי נחשק מאי פעם, יש נשים רבות שיודעות שהן לא רוצות ילדים. יש לכם בעיה עם זה? כנראה שהבעיה היא שלכם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא מחבבת ילדים ולא מתחברת אליהם (צילום: sxc)
 לא מחבבת ילדים ולא מתחברת אליהם (צילום: sxc)   
חשבתם שוויתור על אמהוּת הוא נחלתן של קרייריסטיות קשוחות בלבד? תשכחו מזה. מדי יום "יוצאים מהארון" עוד ועוד נשים וגברים שאינם מעוניינים בילדים. לא קל להודות בזה, במיוחד בארץ שלנו, ואת התמיכה הם מוצאים בסביבה הקרובה ובפורומים באינטרנט. אל תטעו, זו אינה קבוצה הומוגנית והסיבות להחלטה הזו שונות ומגוונות: חוסר רצון לעבור הריון ולידה, פחד מאיבוד החופש או מגרימת נזק לזוגיות, סירוב לקחת אחריות על חייו של מישהו אחר, התנגדות להבאת ילדים לעולם הזה, חוסר רצון "להתבגר", חוסר חיבה לילדים ועוד. לפניכם שלוש נשים אשר מסבירות למה.

משעבדים את ההורים

שלי בת 30 רווקה בזוגיות, אומרת שהיא מעולם לא רצתה ילדים. "אני לא מחבבת אותם ולא מתחברת אליהם בשום צורה. פעם חשבתי שזה ישתנה בגיל שלושים, אחרי שאני אעשה וי על כמה חלומות וכשתהיה לי זוגיות רצינית. עכשיו, כשאני בנקודה הזו, שום דבר לא השתנה. לשמחתי, החבר שלי מרגיש בדיוק כמוני. כשאנחנו מסתכלים על ילדים של חברים אנחנו לא רואים כמה הם יפים, חכמים ושובי לב, אלא כמה שהם תובעניים ומתישים, משעבדים את ההורים שלהם ומשנים את חייהם לחלוטין.

אין פה אשמים, בטח שלא הילדים עצמם. בשביל ההורים המחיר הזה שווה את 'האושר המדהים' של ההורות, בעיניי המחיר כבד מדי. לא רוצה שהחיים שלי יכללו חיתולים, בכי, חוסר שינה תמידי, דאגות וחרדות אינסופיות וויתור עצמי גדול. וזה לא נגמר אף פעם. כשהם לא תינוקות אז הם ילדי גן מפונקים, טינאייג'רים מורדים, או בני עשרים שמחפשים את עצמם על חשבון אבא ואמא.

אולי אם הייתי חיה בחו"ל, הייתי פחות אנטי. בארץ מעמידים את הצאצאים במרכז העולם, ומגדלים דור של ילדים מפונקים, חסרי גבולות ומשמעת. אני לא רוצה להיות חלק מזה, ולא מאמינה שאפשר לגדל ילדים בבועה. טוב לי בחיים שלי עם השקט, הרוגע והחופש לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה.

מבחינתי, כשהורה תשוש ממלמל לעברי: 'זה שווה כל רגע. את מפסידה משהו שאין לתאר במילים' זה בדיוק כמו שהוא יסביר לי איך החיים שלו השתנו, מאז שהוא גילה את האשראם בהודו. אולי אני עצלנית, אולי אני אגואיסטית, אבל זו זכותי. אם אני מכבדת את הבחירה שלכם להביא ילדים, תכבדו אתם את הבחירה שלי. אין צורך שתראו לי את האור, אני מספיק מוארת".
 

מעולם לא חשתי כמיהה לילד

 
נועה בת 39, גרושה, טוענת כי התפיסה שהאושר האישי תלוי בילד, לא מקובלת עליה "ילדים זה לא אושר, זו אהבה. אני אוהבת אותם, אבל מעולם לא חשתי כמיהה או רצון לילד משלי. לפני עשר שנים התגרשתי אחרי חמש שנות נישואים, הבעל תמיד רצה ילדים ואני הבנתי שאם אני נשואה זה יגיע מתישהו. התגרשנו בלי שזה קרה ואין לי תחושת חרטה או החמצה.

להיות אם חד-הורית זה לא בא בחשבון מבחינתי, גם ככה לגדל ילדים זה עניין קשה מבחינה כלכלית, נפשית ופיזית. ההורים שלי הציעו לי בזמנו עזרה כלכלית בגידול ילד, אבל אני לא מוכנה לחיות על חשבונם, זה מגוחך. אני מניחה שאם אי פעם אני ארצה ילד, הנטל בגידול שלו לבד כבר יראה לי פחות מפחיד ואז אני אאמץ.

הרבה אנשים עושים ילד כי הם מפחדים שלא יאהבו ושלא יהיו נאהבים, וילד זה אהבה טהורה ובטוחה. בן-זוג יכול לעזוב אותך, ילד לא. בישראל, מדינה שבה הכל סובב סביב הילדים, אנשים חושבים שאם אין לי ילדים כנראה שיש לי בעיות פוריות, הרי לא יכול להיות שאני פשוט לא מעוניינת. וכמובן יש את אלה שמנפנפות באמהוּת שלהן וחושבות שהן טובות יותר ממני, רק כי יש להן ילד.

העיקר שבסביבה הקרובה שלי מפרגנים לבחירה שלי, ההורים לא מציקים ונותנים את החופש, וכל החברות האמהות נשארו בקשר קרוב, וכיף לי להקשיב לסיפורים שלהן על הילדים. כל אחת מאתנו שלמה עם ההחלטה שקיבלה בחיים. אם יהיה לי בן-זוג שירצה ילדים, אני כנראה אשקול את זה בחיוב כי יהיה פרטנר אמיתי, אבל אם אני לא אכנס להריון באופן טבעי והאופציה תהיה הפריות אני אטיל וטו מוחלט. מה שצריך לקרות יקרה, ואם החיים לא יזמנו לי ילד, אז לא. הכול באיזי, זה המוטו בחיים שלי".
 

סוג של נטל

דנה בת 36, נשואה ארבע שנים, אומרת שגם היא וגם בעלה ראו בילדים סוג של נטל "היה לשנינו ברור שהאופציה שנחיה בלעדיהם קיימת, אפילו הכנו את המשפחה ואת החברים לזה. לאחרונה משהו השתנה אצל בעלי, הוא אמנם לא לוחץ עלי, אבל ברור לי שהוא מודאג מהפער שנוצר בינינו. גם אני מודאגת כי מבחינת הגיל, הזמן שלי אוזל ואני עדיין לא מצליחה להחליט: מצד אחד אחרי כל מפגש משופע בילדים אני אסירת תודה לחזור לחיים השלווים שלי, מצד שני אני מפחדת מהטוטאליות של ההחלטה לחיות בלי ילדים, ולא בטוחה שלא אתחרט עליה בעתיד.

המציאות זה עניין הפכפך, וכל מה שאני מרגישה עכשיו עלול להשתנות. כן, אפשר להגיד את אותו הדבר גם על ההחלטה לעשות ילד, אבל שם הסיכוי לחרטה הרבה יותר נמוך. לפעמים מבליח בי הרצון למראה ילד חמדמד וברור לי שאם יהיה לי ילד אני אוהב אותו מאוד, אבל אני חרדה לחופש שלי. הרי האמא היא זו שבדרך כלל החופש 'נלקח' ממנה. תמיד פחדנו שילדים יפגעו בשגרה שלנו, אבל היא נפגעת במילא מאז שלחברים שלנו יש ילדים, הבילויים הספונטנים נעלמים, תחומי העניין משתנים וכולם חווים משהו משמעותי שרק אנחנו מחמיצים.

הבעיה שלי היא שבין כל המשתנים האלה, אני לא מצליחה לזהות את תחושת הבטן האמיתית שלי. אני מקנאה באלו שיודעות בוודאות שהן לא רוצות ילד. זה יעזור להן מאוד להתמודד עם המחיר שהן ישלמו על הבחירה שלהן, והרי כולן ישלמו מחיר גם אלו שיעשו ילד וגם אלו שלא.

אני שומעת מחברות על התרומה של ההורות לחיים שלהן, כבן אדם ולא רק כאמא, ואז נזכרת בחברה שלי שלא רצתה ילדים בדיוק כמוני, ובזה לאמהות שהפכו את הילד למרכז עולמן. בסוף היא נכנסה להריון כי 'הבעל רצה' ומאותו רגע נהייתה מישהי זרה לי לחלוטין. כבר שנתיים אי אפשר לדבר אתה על שום נושא מלבד הילד המושלם שלה. היא לוחצת עלי לעשות ילד, איך אני אגיד לה שהפחד הכי גדול שלי הוא להיות כמוה?".
 
 

תנו לחיות

ההחלטה לחיות ללא ילדים אינה פשוטה. לא כולם צריכים להיות הורים וזכותו של כל אדם להחליט על גורלו. הלוואי שכל אחד מאתנו יהיה שלם עם הבחירה שלו ויכבד את הבחירה של רעהו. חייה ותן לחיות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by