בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כנרת ואהובתי 

כנרת ואהובתי

 
 
איתי בן אליעזר

זוג תל אביבי נסע לנפוש בכנרת וחזר מאוהב: על הדרך, על הרומנטיקה, ומעט על החוצפה של מפעילי החופים. המסקנות, סך הכל, פסטורליות למדי. המלצות אישיות בהחלט לטיול בצפון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אורות הצפון ומים שחורים. הכינרת בלילה (FLICKR, maxim303)
 אורות הצפון ומים שחורים. הכינרת בלילה (FLICKR, maxim303)   
ערב יום רביעי. בת זוגתי, אז והיום בהריון מתקדם, החליטה כי היא חפצה בנסיעה לצפון בסופשבוע הקרב ובא, עם עדיפות ברורה לכנרת, כי היא רוצה לנצל את קרני השמש ולרבוץ בקרבת גוף מים גדול. הבטתי בה כלא מאמין: בסופשבוע הקרוב? ודווקא לצפון? איך נשיג צימר בהתראה כה קצרה? אך היא רק נשכה שפתיה בעקשנות והטילה עלי את ביצוע המשימה.
 
תהיה בנאדם, תוציא את הטבעת. חופשה רומנטית ברקע האגם (FLICKR, maxim303)
 תהיה בנאדם, תוציא את הטבעת. חופשה רומנטית ברקע האגם (FLICKR, maxim303)   
אבל אני לא מתלונן: אמא שלי לימדה אותי לא להתווכח עם נשים בהריון, אולי כי הן בדרך כלל צודקות גם כשהן לא בהריון. דווקא די שמחתי שלפחות אחד מאתנו ניחן במידה ראויה של תושייה. זה זמן מה שאני מפנטז על חופשה, וגם אני ערגתי אל מי הכנרת המענגים של זיכרונותיי הקדומים, אם כי עמומים, כילד וכנער.

טיפ קטן עבור הנופשים הספונטאניים: חיפוש מהיר באינטרנט מגלה כי לא מסובך להשיג רשימה של עשרות צימרים הפועלים בסביבת הכנרת, וכמה שיחות טלפון מבהירות כי לא קשה להשיג חדר בצימר בהתראה של יום וקצת, במידה ומחליטים לוותר על אותם "צימרי על" יקרים ומושקעים במיוחד. אתם מכירים את זה: כל זוג שלישי שאתם מכירים ממליץ עליהם כי כשנפשו שם, ממש שם, הם ראו סופסוף את האור והבינו שנועדו לחיות ביחד לנצח (והוא, ככל הנראה, הציע לה טבעת נישואין בג'קוזי בחדר, אחרת זה לא היה נגמר טוב). אנחנו החלטנו על צימר לא יקר הממוקם במועצה המקומית יבניאל שבגליל התחתון, שש דקות נסיעה מהכנרת.
 

יבניאל על המפה

מערכת אקולוגית ייחודית. נוף צפוני וכינרת (FLICKR, goldberg)
 מערכת אקולוגית ייחודית. נוף צפוני וכינרת (FLICKR, goldberg)   
הגענו ליבניאל ביום שישי בצהרים. האזנו באוטו למיקס אקלקטי שלדעתי ייצג את הצפון נאמנה: מאיר אריאל (למרות שהוא מקיבוץ משמרות ולא מאזור הכנרת - מילא), והביטלס (צפון אנגליה, אבל לא נורא). שזפנו עינינו בנופים, כה מתוקים לעיניים המורגלות בבטון עירוני מנוכר. משפטים ספורים נזרקו בחלל האוטו, כולם מפנתיאון "הזוג שאינו מטייל מספיק בצפון הארץ":
אני: "וואו, כמה ירוק פה".
היא: "ממש כמו חו"ל פה".
אני: "אני כבר מרגיש את ההבדל באוויר. אני אומר לך, מזל שנסענו לצפון". ויש סיכוי סביר שמשפט זה נאמר לראשונה בצומת כפר שמריהו.

הצימר ביבניאל היה כל מה שציפינו שיהיה. החדר לא היה מהמושקעים ומהמפנקים שחווינו, אך היה מאובזר כראוי. יחסית לצימרים אחרים בהם נפשנו בעבר שילמנו הפעם משמעותית פחות, וקיבלנו תמורה מלאה למדי עבור כספינו. החדרים מוקמו לפני רכס ירוק יפיפה שנשקף מהמרפסת, ובחדר עמד לו הג'קוזי הנכסף וגם טלוויזיה עם כבלים ודי.וי.די. זהו המקום לגילוי נאות: לנו אין טלוויזיה בבית, ולכן עבורנו חופשה בצפון כוללת גמיעה חסרת פשרות של תכניות טלוויזיה, בעודנו במצב מאונך וחיוך מסומם על פנינו המהופנטות.
 
 

סגרו את הים

חלק מהחופים דורשים תשלום מופרז. כל קשר בין החוף בתמונה למציאות הכאובה, מקרי (FLICKR, maxim303)
 חלק מהחופים דורשים תשלום מופרז. כל קשר בין החוף בתמונה למציאות הכאובה, מקרי (FLICKR, maxim303)   
בשבת השכמנו קום ושמנו רגלינו אל הכנרת. אותה כנרת שמאז ילדותינו כולנו סוגדים לקו המפלס העליון שלה כמו הייתה בחורה בביקיני, ופוחדים פחד מוות להשאיר ברז מטפטף ולו לכמה רגעים פן תתרוקן וכולם יאשימו אותנו ברצח עם. יחסיי עם הכנרת נעו תמיד על ציר האדישות: זיכרונותיי מלאים ביופי פסטורלי מחד, ומאידך בראשי מנקרים המאבקים המשפטיים עליהם שמעתי בשנים האחרונות, שלל גידורים לא חוקיים, וגביית תשלומים לשימוש בחופים שלא כחוק. כך, הכנרת תמיד אצלי ברקע, אבל לא ממש בפרונט התודעה. לא התרגשתי מהמחשבה לבלות את היום מול האגם הגדול. שיהיה.

אפשר לומר שהופתענו. ירדנו מכביש 767 אל הכנרת, ומה שהתחיל כחיפוש תמים אחר חלקת חוף נעימה הפך עבורנו לסוג של מסע גילוי. בעוד גלי בריזה מכים בנחירינו ואנחנו שיכורים מהאוויר הצלול, המשכנו לנסוע בחיפוש אחר החוף האידיאלי. מי הכנרת קרצו לנו מבעד לצמרות העצים. אך לאחר נסיעה ממושכת הגענו כמעט עד לקיבוץ עין גב, מבלי להבין מדוע איננו מוצאים חוף ללא תשלום. בכל חוף אקראי בו בחרנו לעצור, ולמרות ההיצע הרחב של חופים מוסדרים ומוכרזים, דרשו מאיתנו תשלום, שלעיתים הגיע עד 55 שקלים לאדם. החלטנו להמשיך לחפש חוף בתולי, בו נוכל להשתזף בנועם. לאחר הפצרותיה של בת זוגתי, ביצעתי סיבוב פרסה וחזרתי כמעט אל נקודת ההתחלה. לבסוף מצאנו חניה בקרבת קיבוץ דגניה, ומשם עשינו דרכינו ברגל, בהמלצתם של כמה מטיילים, אל חוף לא מגודר.

כשהגענו אל החוף, הנחנו את חפצינו על פיסת דשא לא גדולה המוקפת בחול. למרות שלא יכולנו לקבוע בוודאות את רמת הזיהום, מי החוף נראו לנו עכורים למדי. בכל זאת החלטנו להישאר בחוף, לרבוץ בחוסר מעש מתחת לעץ גדול ומסוכך, וליהנות מהאוויר, מהשקט, ומהנוף הקסום של ים כנרת.
 

כנרת אהובתי או: מסקנות לתייר הצפוני

בשעות הצהרים המאוחרות חזרנו לצימר, נחנו קצת, אמרנו יפה שלום ליבניאל ולגליל התחתון ונסענו הביתה. אך תחושה אחרת, שונה מכל תחושת סיום סופשבוע בצפון שהכרנו עד כה, אפפה אותנו הפעם. שאלנו את עצמנו: האם כך אמורה הכנרת להיראות? מלאה בגדרות, מנוקדת בחופים הגובים מחירים מופקעים, עם מי חוף שיתכן ויכולים להיות נקיים הרבה יותר? אך במקביל הרגשנו בתחושה נוספת, מרוממת, של התאהבות אמיתית. אולי לא ראינו את כל מה שיש לכנרת להציע, אך הטיול המעגלי שלנו על כבישיה, בין שיחיה ועציה הירוקים, כאשר מימיה ונופיה משתקפים מולנו בכל רגע, בהחלט עשו את שלהם. מהר מאד הבנו שמקום נדיר כמו הכנרת והאזורים שמסביבה הטילו עלינו סוג של כישוף מרגיע ששום חוסר איזון אקולוגי לא יכול להפר.

בסופו של דבר, במידה והחלטתם לצאת מהיום למחר לטיול או לנופש ספונטאני לצפון או לכל מקום אחר, עלולות להזדמן לכם גם חוויות מסוג אחר. גם אם לא תזמינו חדר שבועיים מראש, לא תטיילו באתרים סטריליים ולא תוסיפו עוד בולי עץ לאח, ולא תשתו תה צמחים על "דק הולנדי" מול "מצפה חד פעמי", יתכן ורק תצאו נשכרים. אנחנו הוספנו רובד נוסף אל חוויית הצפון שלנו, בואכה איזור הכנרת, והבנו שלא תמיד מקבלים תמונה מהאגדות, גם לא בגליל התחתון הפסטורלי. הכנרת אולי אינה מושלמת אבל יש רק אחת כמותה, ושווה לשמור עליה. כי מספיק לבלות חצי יום בקרבתה, היסטוריה, אקולוגיה, הזנחה ומחלוקות משפטיות בצד, ואתה חוזר הביתה מאוהב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by