בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
זהב של שותים 

זהב של שותים

 
 
יואב כהן

לירושלמים נמאס שכולם יורדים לתל אביב, אז הם מציעים אלטרנטיבה. ירושלים של הלילה, של האוכל, של ההופעות ושל הגייז: סטודנטים ממליצים מהשטח. ומי שלא קופץ אדום

 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיי לילה ערים ושונים מהתל אביביים (FLICKR, filip)
 חיי לילה ערים ושונים מהתל אביביים (FLICKR, filip)   
הדבר היחיד אולי שמדחיק מהאוניברסיטה העברית סטודנטים לעתיד, היא העובדה שהיא שוכנת בירושלים, העיר שלא חוברה לה יחדיו עם אופי סטודנטיאלי של זהב, אלא של נחושת. הבעיה בקביעה הזו היא שהיא מבוססת על תפיסת עולם של תל אביבים. תחשבו מתי בפעם האחרונה חשבתם להגיע לבלות(?) בירושלים, חשבתם ללמוד ולגור בה, חשבתם לספר לחברים שלכם שזו עיר שמנפצת סטיגמות, שמקורן בבתי הקפה המנותקים של גוש דן.

אבל יש כאלו שעשו את הסוויץ' המחשבתי, ופנו להתחיל את חיי האזרחות והזהות הישראלית-יהודית שלהם, וללמוד דווקא בירושלים. אז מסתבר שהם בחיים, ומוכנים לספר לנו את הסיפור שלהם.
 

מי אמר בראסרי ולא קיבל

אכול ושתה כי מחר כולנו בתל אביב? פאב ירושלמי, כולל השוודיות (FLICKR, creap)
 אכול ושתה כי מחר כולנו בתל אביב? פאב ירושלמי, כולל השוודיות (FLICKR, creap)   
עמית לב, סטודנט בן 25 ליחסים בינ"ל, עבר מפתח תקווה למרכז ירושלים לפני שנה וחצי. לפני שרגלו דרכה בירושלים, הוא החליט כי בהשוואה לתל אביב, אין כל כך מה לעשות בעיר הבירה שלו. אבל שנה וחצי עשו את שלהן, והקסם הירושלמי שבה אותו. לדעתו יותר נחמד לבלות בירושלים, והוא נוהג להגיע רבות לעיר העתיקה בגלל האווירה והאוכל.

עמית מנפץ את הסטיגמה של חבריו מהמרכז, ומוכיח להם כי הוא לא התפוצץ ("עדיין"), וכי יש בעיר אוניברסיטה טובה, חיים סטודנטיאלים מעניינים וטובים יותר בהשוואה לאלו שבעיר החטאים, והוא קורא לכולם: "תבואו, מגניב פה, ויש אוויר טוב".

מקום מומלץ מבחינתו הוא ה"זוּני"- בראסרי חדש שפתוח 24 שעות, מקום רגוע ושקט עם אוכל מצוין, מוסיקה נעימה, הנחות לסטודנטים, ומלצריות בלי פוזה. נשמע טוב? בואו לשכונת נחלת שבעה, רח' יואל משה סלומון 15.
 
 

הומו סנוב, לירושלים כבר עלית?

מודל בית שני במוזיאון ירושלים. עיר של תרבות (FLICKR, Whistling in the Dark)
 מודל בית שני במוזיאון ירושלים. עיר של תרבות (FLICKR, Whistling in the Dark)   
ירושלים היא עיר קיצונית מבחינות רבות. על הגל הקיצוני הזה חיה גם ענת אבישר, סטודנטית בת 26 לספרות באוניברסיטה העברית. במקור היא תושבת צור הדסה, מטר מירושלים, ובגיל 18 היא עברה לת"א והתגוררה בה שבע שנים. לירושלים היא חזרה בעקבות האהבה ונשארה שם בעקבות ה"גוועלד"- ליין הדראג המפורסם של העיר, כל יום שני ב- 23:30, בדאנס בר "שושן", שברח' שושן 4. כן, ענת היא לסבית ודראגיסטית מהשורה.

כיום היא בעלת ותק של שנה פלוס בשכונת נחלאות. לאחר נתק של 7 שנות אור, ענת מתארת ירושלים אחרת לגמרי, סוג של מיסקונספציה - לטענתה יש בעיר חיי גייז טובים מבתל אביב, בעיקר בשל הרגשת המשפחתיות שבקהילה המקומית. לדעתה אין בתל אביב באמת קהילה, ויש שם פחות נפח וכבוד לדראג. היא ממליצה לסטודנטיות לסביות ("ולחברימות"- סלנג ירושלמי) להגיע לערב הנשים בשושן בימי ראשון.
ענת מחוץ לארון, ולא מסתירה זאת אף מהמרצים שלה שאוהדים אותה, חושבים שזה "מדליק", ואף מופתעים לגלות דרכה שיש דראג ירושלמי. היא טוענת שהסטיגמה על העיר כמאוד סגורה ומסוגרת אינה נכונה, וממליצה למצוא על כך נקודה למחשבה בבית הקפה הגיי פרנדלי "ריף רף", שנמצא בסמטת דרום.

לסיום היא מספרת על "העשירון האחר"- כל שלישי באוניברסיטה - הרצאות, מסיבות וטיולים לסטודנטים מהקהילה, ולא רק.
 

תיירים בקמפוס

עיר של כ-ל הדתות (FLICKR, beggs)
 עיר של כ-ל הדתות (FLICKR, beggs)   
מניו-יורק, המקום הכי מנוגד לירושלים, הגיעה אסתר, בת 23. אסתר, דתייה לאומית, עלתה לארץ לפני חמש שנים, כשעוד בתיכון הניו-יורקי שלה היא ביקשה מהיועצת ללמוד באוניברסיטה העברית, למרות שחשבה שהחלום שלה לא מציאותי. כיום היא לומדת כאן רפואה, זו השנה הרביעית. אסתר הכירה את ירושלים עוד מהיותה תיירת, מהטיולים עם משפחתה שהשתכנה בבית סביה שבעיר. באותם טיולים היא התאהבה ונקשרה לעיר, בנוסף לסיפורי התנ"ך שהתחוללו בעיר וחיזקו את קדושתה.

אסתר רואה את העיר דרך משקפיים ורודים לרוב, ומדמיינת אותה נקייה הרבה יותר ממה שהיא רואה ומריחה. לקח לה זמן להתרגל למנטאליות הישראלית, ולהבין שתרבות הטרמפים פה לא נובעת מהעובדה שאנחנו מטורפים שמשחקים עם המוות. היא נהנית מאוד מהרב-תרבותיות של האנשים, הדתות והשפות, שניתן לפגוש בבית החולים ובשוק מחנה יהודה. היא קצת כועסת ולא מבינה איך ירושלים לא מצליחה לשמור ולקרב לליבה את רוב הסטודנטים שרואים בעיר מקום קר, זר וזמני בלבד.

בשל היותה דתייה, אך לא רק, היא מבלה בעיקר בבתי הקפה, ומציינת לטובה את עמק רפאים, למרות באסת המרחק ממרכז העיר.
 

חומר להשוואה

אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית תורמת את חלקה בעידוד סטודנטים וצעירים אחרים לבוא, לראות, להישאר וליהנות. אחת מהם היא שלומית עצבה, ראש מחלקת ההסברה של האגודה, בת 22 ולומדת תולדות האמנות בשביל התואר, ומפיקה אירועים באוניברסיטה הפתוחה בשביל הנשמה.

שלומית פורסת מספר תוכניות רב שנתיות עבור ציבור הסטודנטים בעיר: יום הסטודנט האחרון מוקם בכוונה במרכז העיר ולא בקמפוסים המרוחקים של האוניברסיטה, כדי לנצל לטובה את הסטודנטים והאווירה הצעירה שלהם, ולהחיות איתם את האזור. בנוסף, מתקיימים "ערבי שוטטות" בהם ניתנים לסטודנטים הנחות שונות בפאבים על אלכוהול. בימי שישי מתקיימים סיורים תיירותיים ברבעים, בחומות, ב"יד ושם" ועוד. האזור הפופולארי אצל הסטודנטים הירושלמים הוא "חצר פיינגולד", בה שוכנים פאבים, מסעדות ובתי קפה, כגון "ריבלין", "אדום", גוּלה" ו"גונג".

ענת טוענת שאין להשוות את ירושלים לת"א, אלא לירושלים עצמה של לפני חמש שנים לפחות. לא מעט מהפריחה הסטודנטיאלית הירושלמית היא בעידוד ודחיפה של העירייה, המממנת כ-50% מפעילות האגודה לטובת הסטודנטים. לכו תמצאו את זה בעיר דתית אחרת בעולם, וכעת באמת אין ספק: זוהי ירושלים של זהב ושל סטודנטים.

לעוד כתבות על ירושלים:
כך בונים חומה - סיור בחומות
מאאתיים סיבבות לבוא - ירושלים של הלילה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by