בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גאווה אימהית 

גאווה אימהית

 
 
רוני להב

לגלי יש שתי אמהות ומשפחה מאושרת. לאמהות של גלי יש אהבה, סיפוק, ילדה מקסימה, קשיים מצד המדינה והרבה תקווה. סיפורה של משפחה קצת אחרת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ידענו שאנחנו רוצות ילד (צילום: coffee monster-flickr)
 ידענו שאנחנו רוצות ילד (צילום: coffee monster-flickr)   
התסריט הבא מוכר לרבים מאיתנו, נפגשים, מתאהבים, מחליטים לבלות את שארית החיים ביחד ולגדל ילדים, ומתחתנים. גם לרותם ויעל זה קרה ואחרי שנתיים של זוגיות מאושרת הן התחייבו זו לזו בטקס מרגש ובמסיבה בהשתתפות המשפחות והחברים. אחרי החתונה הן החליטו שהן רוצות ילד והתלבטו: מי משתיהן תלד אותו ומי יהיה האבא?

תא משפחתי רגיל

הפתרון לשאלה הראשונה היה פשוט יותר מהפתרון לשאלת האבהות. רותם: "יעל לא רצתה להרות וללדת ואני התנדבתי בשמחה. לגבי השאלה מי יהיה האבא, ניסינו להכריע מה יותר חשוב לנו: שהילד יידע את זהות האבא שלו, או שנבנה תא משפחתי רגיל שבו רק שתינו מחליטות לגבי גידול הילד. די מהר הסכמנו שלא מתאימה לנו הורות משותפת ושקלנו לחפש תורם שזהותו ידועה אבל שלא יהיה מעורב בכלום. כשהבנו שיהיה מאוד קשה לצפות ממישהו שאנחנו מכירות לשמור על 'סטריליות' עם הילד, החלטנו שהפתרון הטוב ביותר עבורנו הוא תרומת זרע אנונימית מבנק הזרע. מהרגע הזה לא היו לנו בקשות מיוחדות לגבי זהות האבא, מלבד הרצון שהנתונים הפיזיים שלו יהיו דומים ככל האפשר לאלו של יעל".
 

אמא ואמא

 
אחרי שהזרע הנחשק היה בידיהן של רותם ויעל הגיע הזמן להפרות אותו בטיפולי הזרעה. בתהליך זה מזריקים את הזרע (שעבר השבחה) לתוך הרחם בזמן הביוץ. רותם: "נכנסתי להריון בהזרעה הרביעית, לאחר שקיבלתי טיפול הורמונלי כדי שהשחלה תייצר יותר מביצית אחת והסיכוי להרות יגדל.

בסך הכל עבר ההריון בקלות, מבחינה פיזית וגם מבחינת ההתמודדות מול הגופים הרפואיים השונים. פה ושם היה קשה לכמה אנשים לקבל אותנו כזוג, למשל הרופא בקופ"ח פנה רק אליי והתעלם לגמרי מיעל. זה עניין של חשיפה, אנשי הצוות הרפואי שמתעסק בהזרעות התייחסו אלינו בטבעיות כי הם רגילים לזוג חד-מיני.

אחרי שגלי נולדה, האחות בטיפת חלב התייחסה לשתינו כאל אמהות שלה, תרגלה עם שתינו הכל והייתה נהדרת. אולי זה קשור לעובדה שאנחנו גרות בגבעתיים וזה קצת בועה, כמו תל אביב. האמת, המטפלת הראשונה של גלי לא התרגלה מעולם לעובדה ששתינו אמא, והיא התעקשה לקרוא לי אמא וליעל יעל", מספרת רותם.
 

כל אחד והמשפחה שלו

כשגלי גדלה, התעוררה שאלה חדשה: לאיזה גן לשלוח אותה? רותם: "לא רצינו שהיא תלך לגן של הקהילה ההומו-לסבית כי זה כמו גטו. זה רק היה גורם לה להרגיש יותר חריגה, רצינו שהיא תכיר את מגוון סוגי המשפחות. היום היא הולכת לגן רגיל ומאוד מאושרת בו.

ביום המשפחה, שנחשב ביג-דיל בגן, הבאנו במתנה את הספר 'כל אחד והמשפחה שלו' של יהודה אטלס. הספר מפרט על כל סוגי המשפחות שיש, ביניהן גם משפחות חד-מיניות. בגן מתייחסים לגלי בשיא הטבעיות, אחד הילדים אפילו מקנא בה כי יש לה שתי אמהות. אנחנו יודעות שכשהיא תגדל היא תשאל שאלות שיהיה קשה לענות עליהן.

בניגוד למה שמדאיג הרבה אנשים, יש גברים רבים בסביבתה של גלי (סבא, דודים קרובים, חברים) והיא מחבקת ומחבבת אותם באותה המידה כמו את הנשים. אנחנו מאמינות שלהביא ילדים לעולם צריך להיות מותנה ביכולת לאהוב אותם ולדאוג לכל מחסורם, ואת זה אנחנו יכולות לעשות לא פחות טוב מזוג סטרייט. הרי לא חסרות דוגמאות לילדים שגדלו עם אבא ואמא ובכל זאת לא הרגישו בבית אהבה, יציבות ושמחה".
 
 

המדינה ואנחנו

למרות ההכרה כמשפחה שמקבלות הבנות מהסביבה הקרובה, מבחינת המדינה גלי מוכרת כבתה של רותם בלבד. דווקא במקום העבודה הממשלתי של יעל היא זוכה לכל ההטבות שמקבלות אמהות, כמו השתתפות בדמי החינוך ובקייטנות. בשאר המסגרות, כיוון שהמדינה לא מכירה ברותם וביעל כזוג (למשל עבור משכנתא), יותר משתלם לרותם לקבל הטבות כאם חד הורית.

רותם: "לא אכפת לנו אם ניחשב כזוג או לא, אכפת לנו שיכירו ביעל כאמא מבחינת אפוטרופסות. יש תקדימים משפטיים לזה ויש אפשרות של אימוץ, אבל מדובר בתהליכים בירוקרטים מתישים שעלולים להימשך שנים. אנחנו פשוט מתעצלות לשכור עו"ד ולהתחיל. בינתיים הכנו צוואות אפוטרופסות למקרה של פרידה או מוות. הן אפקטיביות רק אם אף אחד לא יערער עליהן, אחרת הולכים לביהמ"ש".
 

רוצות עוד ילד

רותם ויעל לא מודאגות מכך שעדיין לא יודעים בוודאות איך משפיעה ילדות במשפחה חד-מינית על הילדים. רותם: "אנחנו דווקא מכירות כמה מחקרים שנעשו בנושא והעלו שלא הייתה שום השפעה בנושא הנטייה המינית של הילד, ילדים גדלים עם נטיות שונות ואופי שונה בכל משפחה.

מבחינתנו שתינו אמא ושתינו הורה. הגדרת האמהוּת או האבהוּת לא תלויה במבנה המשפחתי אלא באישיות של הבן אדם. אין הבדל באופן שבו שתינו מרגישות כלפי גלי, ואנחנו מעורבות במידה זהה בחיים שלה מהרגע שהיא נולדה. שתינו קמנו אליה בלילה כשהיא בכתה, שתינו מאכילות, מרדימות ורוחצות אותה, ושתינו דואגות לה. מהבחינה הזו אפילו הרווחנו, כי אנחנו לא נשאבות באופן אוטומטי לתפקידים המסורתיים במשפחה של 'אמא' ו'אבא'.

בינתיים גלי קוראת לשתינו 'אמא', אני מקווה שבבוא היום היא תמצא דרך מקורית משלה לכנות אותנו. עכשיו אנחנו מתכננות עוד הריון, הפעם אני רוצה בן, שיאזן את ההורמונים הנשיים בבית. גם ככה גלי לגמרי בעניין של שמלות ודברים של בנות, אני רוצה בן שישחק אתי כדורסל".

זהו סיפורה של משפחה קטנה, מאושרת ואחרת. לרגל מצעד הגאווה תפתחו את הלב, תהיו קשובים לאחרים, כמו שהייתם רוצים שיהיו קשובים אליכם.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by