בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
חתך, ועוד חתך 

חתך, ועוד חתך

 
 
Lost inside Me בת 15

כשהיא לא יכולה לשמוע את הויכוחים בתוך ראשה, אם להקיא או לא, אם לאכול או לא, היא לוקחת סכין ונרגעת רק כשידה כבר רטובה מדם. בלוג

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ימין. שמאל. קדימה. אחורה, לא פספסת שום פינה. להיות בטוחה שראית כל פגם וכל הצלחה. לא שהצלחות יש הרבה...

מודדת עם סרט, מקיפה עם היד, בודקת עם בגדים ישנים. כן, שוב נכנסת ב-ד-י-ו-ק לבגדים שלך מכיתה ה' ו-ו'. אבל אז מה? זה לא אומר שרזית. זה בכלל לא אומר שאת רזה. לא, את לא מרוצה. בעצם אולי את כן ?

אבל ה-היא, זאת שיושבת לך שם בראש, עוד לא מרוצה. היא לא. ואת שוב משקרת שאכלת כשאמא מסתובבת וזורקת את הארוחת בוקר שלך לפח. ובצהריים כשכבר אין תרוץ את אוכלת, למרות שהבטחת לעצמך. למרות שאמרת כבר 1000 פעם שיותר את לא.

את לא תקיאי יותר אף פעם! את שוב פעם מקיאה. ואז מה אם כל המכנסיים כבר נופלות ממך ? ואז מה אם החזייה שלך כבר די ריקה? את לא רזה. עדיין לא מספיק רזה. ואת שמחה, ואת כועסת, ואת שקטה, ואת צוחקת. ואז את נשברת. ולמרות שאת הכי שונאת את זה בעולם את בוכה, הו כן.

בת אנוש מסכנה, את לא יותר טובה מאחרים. "אבל אני רוצה"! אז תרצי, את לא. והדמעות זולגות חרש חרש, אסור לאף אחד לגלות שאת נשברת. מושיטה את ידך אל המגירה ומוציאה משם את הסכין החדה.

וחתך. ועוד אחד. למעלה, למטה, רגל, יד, הכי עמוק שאפשר. ואת בוכה בחושך, את לא רואה שום דבר. ורק כשאת מרגישה את התחושה של ההקלה, שכל היד כבר רטובה מדם , את נרגעת. זורקת את הסכין לצידך ועוזבת בשקט את גופך.

מבחוץ את שומעת קולות של דיבורים, צחוק, פיטפוט, אנשים עליזים. ואת רוצה לחיות, אך את רוצה למות. את רוצה להפסיק, ובכל זאת את רוצה להמשיך. את לא יודעת מה את רוצה. רק דבר אחד את כן יודעת - שאת רוצה להיות רזה. ואת תעשי כל דבר בעולם כדי להשיג את זה.
 

20 ק"ג של כאב, עצב, שמחה ובושה

 
הקילוגרמים התעופפו עם הרוח בקלות מסחררת. אחרי פחות מחודשיים הייתי 10 ק"ג פחות. המשכתי. תוך 4 חודשים נדפו ממני 20 ק"ג. 20 ק"ג של כאב, עצב, שמחה ובושה בו בזמן.
הבנתי שהמצב לא טוב, נשר לי השיער, הייתי צהובה, הפסיק לי המחזור. ירדתי בחודשיים עוד 7 ק"ג.

ואז התחילה הבולימיה. הבנתי שאני לא יכולה להמשיך להרעיב את עצמי, אז התחלתי להקיא. זה לא עזר, הרי עולים במשקל. אז התחלתי לקחת להורים שלי כדורים, לחתוך את עצמי.

והיום אני סתם תקועה, בין התהום לעולם שבחוץ. באמת רוצה לצאת מזה, אחת ולתמיד. מוכנה לוותר על הרזון הזה למען שפיות וחיים נורמליים. רוצה לחזור למה שהייתי, לשמחת חיים הזאת.

לכתבה המלאה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by