בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
0-150 קלוריות ביום 

0-150 קלוריות ביום

 
 
a-b

a-b עולה שלוש פעמים ביום על המשקל, וכל ק"ג שיורד מעלה על פניה חיוך, אבל גם דמעות. היא חושבת שבתת מודע היא לא רוצה להבריא כדי שישימו לב שהיא שבורה. בלוג

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בתור ילדה הייתי שמנמונת, ובמעבר לחטיבה עשיתי דיאטה מסודרת עם דיאטנית והורדתי את רוב הקילוגרמים העודפים. אני לא יודעת אם להגיד שנהייתי רזה או לא אבל ככה לפחות ראו אותי. אבל עדיין, אחרי הדיאטה הזאת ועד היום, אני עדיין רואה את עצמי כילדה השמנה הזאת.
 
 
במשך שנים ניסיתי להפחית במשקל עוד קצת, ולהוריד את הקילוגרמים האחרונים, אבל אף פעם לא באמת הצלחתי. כל כך הרבה פעמים ניסיתי להיות אנורקסית, להגיד לעצמי שמהיום אני לא אוכלת יותר, או לפחות אוכלת מעט, אבל אף פעם לא הצלחתי להתמיד בזה לאורך יותר מיום יומיים. קראתי הרבה על כל הנושא ושמעתי את הסיפורים, אבל אף פעם לא הזדהיתי באמת עם התחושות של הבנות האלה. החולות,האומללות,האנורקסיות.

לפני בערך חודש, אולי קצת פחות, באיזה יום ממש דכאוני, הסתכלתי במראה ופשוט נגעלתי מעצמי - מכל קפלון , מכל פגם. התחלתי לאבד את התיאבון, להיכנס לדיכאון, הרגשתי שמנה למרות שבמודע ידעתי שאני לא. הרגשתי שמנה ומגעילה ברמות שמעולם לא הרגשתי, פתאום הבנתי כמה באמת, עד אותו רגע, לא הצלחתי להזדהות עם הבנות מהסיפורים שקראתי, ועכשיו אני כן.

החלטתי לא לאכול. אבל האמנתי באמת ובתמים שאני בחיים לא אגיע לרמות של לחשוב ברצינות על להקיא או לקחת חומרים משלשלים, הבטחתי לעצמי שלשם אני לא אגיע. תוך יומיים מצאתי את עצמי מתייפחת על זה שהבטחתי לעצמי את זה - הדבר שהכי רציתי לעשות היה לדחוף אצבע ולהקיא את כל מה שלא אכלתי. הבנתי פתאום - אני באמת חולה.

מאז כבר כמה שבועות שאני סופרת קלוריות, ומשתדלת לאכול בין 0-150 קלוריות ביום. ומעבר לזה - רע לי, רע לי בפנים. אני יודעת שאני חולה, ואני לא יודעת לאן זה יגרור אותי.

אני יודעת שאני צריכה להבריא, אבל אני לא רוצה, כי זה אומר להשאר ככה. וחוץ מזה, אני חושבת שבתת מודע אני לא רוצה להבריא, פשוט כי אני רוצה שמישהו ישים לב שמשהו לא בסדר מאחורי החזות החזקה שאני משדרת כלפי חוץ. שמישהו ישים לב שאני לא חזקה כמו שכולם חושבים, שאני שבירה, או אולי כבר שבורה.

אני כותבת את זה עם דמעות בעיניים, משתדלת להחזיק אותן בפנים. אני רק כמה שבועות במחלה הזאת ואני כל כך סובלת, מתייסרת ממש. התחלתי את ה'דיאטה' הזאת במשקל 55 על גובה 166, בתוך שבועיים שלושה הגעתי לפלוס מינוס 50. אני עולה על המשקל לפחות 3 פעמים ביום, וכל קילו שאני מורידה מלווה בחיוך, ויחד איתו - כמה דמעות.

אני לא ממש יודעת למה אני כותבת את זה או למה אני רוצה שזה יפורסם באינטרנט. אני לא יודעת אם אני מחפשת עזרה או מבקשת לדחות אותה. אני רק יודעת שאני חולה.
 

הדיאטה הרצחנית שלי

יום אחד יצאנו למסיבה ורקדתי, נהנתי, השתחררתי, שכחתי מהמראה שלי לגמרי. עד שאיזה ילד מגעיל זרק עלי כוס קולה וצעק "איכס!! שמנה!! אל תרקדי, אני עוד אקיא". יצאתי משם, בוכה, בחיים שלי לא בכיתי ככה. אף חברה לא הייתה לצידי, כולם עמדו שם וצחקו.

באותו רגע החלטתי! במשך שבוע לא הכנסתי כלום לפה חוץ ממים וחסה, זה כל מה שאכלתי. בהתחלה הייתי אוכלת המון חסה, וזה בכלל לא מילא אותי. הייתי חייבת עוד, אבל הגיע לי המחשבה לראש "אל תאכלי כל כך הרבה חסה! זה ישמין אותך! תוכלי קצת". התחלתי לאכול הרבה פחות, כמעט ולא, הגעתי למצב של 3 עלים ביום, בוקר, צהריים, וערב.

לכתבה המלאה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by