בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
איפה הזוהר? 

איפה הזוהר?

 
 
אביגיל אדם

אביגיל משתפת בסיפורים אודות המאבקים, הפחדים, התחרויות והגלאם של עולם הדוגמנות. טור אישי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כבר יותר מחודש עבר מאז חזרתי מהטיול ה"גדול". חצי שנה גרתי ועבדתי ביפן בתור מארחת ובמהלך הזמן שביליתי בארץ המדהימה הזו הפך עולמי ליותר ויותר רדוד באשמת העיסוק בו בחרתי. בימים ההם התבססו חיי בעיקר על מחזרים עשירים, קניות והשתכרות לילה אחרי לילה במועדון בו עבדתי. לאחר שנזכרתי שיש בעולם הזה הרבה מעבר לכסף ופטרונים עשירים, הייתי זקוקה לחצי שנה נוספת של שיטוטים ברחבי המזרח על מנת לתקן את הנזק שנגרם להשקפת עולמי.

חזרתי לארץ בלבוש זרוק סטייל הודו ועם ידע נרחב בבודהיזם ויוגה. האמנתי בלב שלם כי תם עידן ההתעסקות בהבלי עולם כגון מראה, כסף ומעמד. אז עוד חשבתי כי מוטב שאקח לי שנה נוספת שתוקדש לסיבובים ברחבי העולם בשילוב עם עבודה. ההצעות באו בשטף: בחור אחד משוודיה הציעה לי לבוא לאירופה בקיץ לעזור לו במכירת בגדים בפסטיבלים; בחור אחר הציע לי לבוא באוקטובר לקליפורניה, לעזור לו לקטוף גראס שמיועד לתעשיית התרופות מהשדות שבבעלותו. בסופו של דבר החלטתי לחזור ארצה לשאוף מעט אוויר של בית, ודווקא כשבאמת לא חיפשתי, מצאתי לי חבר. אז החלטתי להישאר בארץ עוד טיפה וכך התגלגלתי לאפיזודה ההיא עם ציידת הדוגמניות ששלפה אותי מן הים.
 
 
לפני כשבוע, בזמן מלחמת כריות לוהטת ביני לבין מ' אהובי, הוא תפס אותי והצמיד אותי לגופו. כבר הרחתי רגע רומנטי מתקרב, רק שאז במחווה שהתחילה בתור ליטוף ענוג, הוא תפס לי את שומני המותניים בידו האחת, ואת השנייה העביר על גבי בטני הרכה.

"אתה בודק אם רזיתי כבר?" שאלתי במבט חשדני.
"אפילו השמנת טיפה, לא?" ענה בכנות גברית אופיינית.

לא נותר לי אלא להסכים איתו. כן. זו התוצאה הבלתי נמנעת של דיאטת כסאח. כמה נפלא, חשבתי לעצמי, כאילו הגוף החליט לשמור לעצמו את השומנים. או אולי הנקודה היא שנורא נוח לגוף במשקל הבריא שלו. האמת? אפשר להבין אותו, הרי כל דיאטנית הייתה פוסקת ללא היסוס שאין לי מה להוריד, וכי המשקל בסדר גמור ביחס לגובה. אבל מה לעשות שבשביל לעבוד בתור דוגמנית, משקל בריא פשוט מאוד לא תופס? זאת ועוד, תחת צילם של הכסף, הזוהר והתהילה גם שיקול הדעת הבריא ביותר עלול להשתבש? קחו את שלי לדוגמה...

לא נותרה לי ברירה חוץ מלהכניס לפעולה את תוכנית ב' במסע המזורז אל עבר השלת הקילוגרמים המיותרים. זה התחיל מזה שהחלטתי באופן לגמרי מטורף ולא שקול על יום אכילה מבוקרת ויום צום לסירוגין. הדיאטה שכפיתי על עצמי כללה שתיית מים מוגברת שסותמת את הפה ואת הקיבה כמו גם מנקה את הגוף. בכל מקרה, המחשבה הרציונאלית שעמדה מאחורי השיטה, הייתה שזה לא יימשך לאורך זמן וכי עליי לנקוט באמצעים קיצוניים, אחרת כל מאמציי לשווא הם. תוכנית ב' נכנסה לפעולה כבר לפני מספר ימים, ויש להודות שאכן רואים תוצאות מיידיות.

מאז הביקור המיתולוגי בסוכנות הדוגמנות, בה התבקשתי להצר היקפים ומהר אם ברצוני לעבוד בתחום, החלטתי לקפוץ לבקר בעוד מספר סוכנויות על מנת לקבל חוות דעת נוספת. מתוך שלוש התקבלתי לשתיים. לשתיהן הייתה דרישה זהה: להצר היקפים.

וכך, בעוד המרוץ למשקל האידיאלי נמשך, התחלתי לתזז רגלי בין אודישנים שונים אליהם נשלחתי על תקן הבחורה הצעירה והמושכת, אם שינויי תפקיד וניואנסים קלים. באחד לדוגמה, הייתי אמורה להיות בחורה סנובית ומתנשאת שמעבירה ביקורת על ריהוט. באחר הייתי אמורה להיות בחורה שמסתכלת על בחור לא מרשים במבט מזלזל, שהופך לפתע לחתיך הורס, ואיתו גם הגישה שלי אליו. משחק התפקידים עדיין זר ומשונה לי, במיוחד כשהליהוק כל כך מרוחק ולא נגיש. אבל יחד עם זאת, שמחתי כי לפחות אי אילו תפקידים, גם אם בפוטנציה, מגיעים אליי.

אחת הסוכנויות התקשרה להודיע שעליי להגיע ליום צילומים על מנת להפיק לי בוק רציני, אותו אוכל להגיש בגאווה לכל האודישנים הבאים. מסתבר שהדרישה הכי רצינית שלהם ליום המיוחל היה להצטייד בבגדים פשוטים, משהו בסגנון גופיית סבא וג'ינס, ולנסות להיות כמה שיותר טבעית.

"סובבי קצת את הפנים. יופי... הפרופיל שלך מדהים!" פסק הצלם. רק בתחום הזה ניתן להגדיר את הפרופיל שלי בתור מדהים, לאחר ששברתי את אפי פעמיים לאורך השנים. לפחות הוא נשבר בצורה סימטרית.
לעת עתה אני ממשיכה לתזז את עצמי מאודישן לאודישן תוך כדי הקפדה על דיאטת רצח. אין לדעת לאן כל זה יוביל. בינתיים אני נושבת עם הרוח, תוהה לאן בדיוק היא לוקחת אותי ומקווה שאהיה קלילה יותר על מנת שהיא תיקח אותי כמה שיותר קדימה.

התיזוזים קשים ומעייפים ומדי פעם מתעורר בי הצורך לעזוב הכל ולצעוד אל עבר סוכנות הנסיעות הקרובה ולקנות כרטיס, לא משנה לאן. העיקר למקום שיוציא אותי מתוך הבוץ הקיומי לתוכו אני מרגישה שאני שוקעת, תוך התבססות על דברים שאני יודעת שהם לא באמת חשובים בעולם האמיתי, ויותר ספציפית, שאינם חשובים לעולמי הפרטי. אבל היי, מי אני שאקבע מה נחשב "העולם האמיתי"? שהרי אם רוב האנשים חושבים שמראה, כסף ומעמד זה דבר חשוב, אז כנראה שיש דברים בגו. הרוב קובע, לא?

מתוך ההתחבטויות הנפשיות והבלבול הקיומי הזה, אני לא שוכחת שגם פה קיימת תוכנית ב'.
מי יודע, במקרה הכי גרוע אולי אמצא עצמי בעוד מספר חודשים באמצע שדה ענק של גראס, עובדת בקטיף לתעשיית התרופות בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אלא מה?!
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by