בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
החיים, בייבי 

החיים, בייבי

 
 
רוי קסטנר

הם נפגשו, התאהבו, ויום אחד הוא פשוט נעלם: רוי קסטנר על הקלות הבלתי נסבלת של הפחד, במיוחד כשמשהו מתחיל להיראות טוב. ההומו ספיאנס כועס

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סקס כחלק נפרד מההיכרות. בינתיים, רק מתנשקים (FLICKR, farmos)
 סקס כחלק נפרד מההיכרות. בינתיים, רק מתנשקים (FLICKR, farmos)   
אבי נכנס לחיי כרוח סערה לפני מספר שנים. נפגשנו במקרה באירוע, ועיניי ברקו מיד. היה בו משהו כובש, מהפנט, מרשים. הוא היה מעניין, אינטליגנט, נאה ורחב כתפיים, ועם ניצוץ בעיניים שהמיס אותי לחלוטין. מסיבות עלומות, דבר לא ממש קרה עד לפני כשנתיים.

אני כבר לא ממש זוכר איך הכל התחיל, אבל לפתע מצאנו את עצמנו מדברים ב"אטרף". פתחתי עמו בשיחה והוא שיתף פעולה מיד, ותוך דקות ספורות החלטנו להיפגש. רגע האמת הגיע באותו סוף השבוע, כשהזמנתי אותו לביתי. הוא צלצל בדלת, נכנס, ומיד חזרה אותה תחושת סערה מהפנטת.

הערב היה מענג. ישבנו וקשקשנו ארוכות, וניכר היה שהקליק הדדי. ובכל זאת, נראה היה שמשהו לא ממש מושלם. שנינו הבענו התלהבות, שנינו הראנו עניין אמיתי, אבל איכשהו – קירבה פיזית לא ממש הייתה. לא שאני סקס מניאק שחייב להיכנס למיטה אחרי חמש דקות של היכרות, אבל בתוך עמי אני יושב, ומה לעשות – סקס הוא חלק בלתי נפרד מההכרות בעולם הגייז.
 

קלישאות זה הכי, אחי

 
עם זאת, ונוכח העובדה שמדובר באדם כה קוסם וייחודי, זרמתי איתו - לא ניסיתי יתר על המידה לדחוף לכיוון המגע הפיזי, ולרגע אף דמיינתי שמצאתי את האדם הכה מיוחד הזה, שבאמת רוצה להכיר אותי לפני שהוא נכנס אל בין הסדינים. ממש רומן סטרייטי קלאסי.

בסוף הערב נפרדנו בנשיקה, כזו המביעה חום מחד, אבל לא מובילה לחדר המיטות מאידך. לאחר שהלך הייתי בעננים, מתקשה להירדם, ומפנטז על החיים שלנו יחד: המגורים המשותפים, הבקרים הקסומים, הבילויים המשותפים, טיולים לחו"ל, קפה במיטה, יד ביד על החוף, וכל קלישאה אחרת שאפשר להעלות על הדעת. כן, כזה אני, רומנטיקן ללא תקנה, שאמנם כבר שבע אכזבות, אבל בדיוק בשל כך מנצל כל שביב של תקווה לחיות את הפנטזיה, ולו לרגע, כי ממילא אוטוטו היא תתנדף אל מול המציאות.
 

עם כאלה פנטזיות, מי צריך סקס?

זו לא מיטה, זו פטה-מורגנה (FLICKR, one from RM)
 זו לא מיטה, זו פטה-מורגנה (FLICKR, one from RM)   
בשבועות הבאים הקשר הלך והתחזק. היה בו משהו שגרם לי להיפתח לחלוטין, ובמהירות לא אופיינית. אחרי שתי אהבות גדולות שהפכו לאכזבות כואבות, לא האמנתי שאני מסוגל לזה. אבל זה קרה. נפתחתי במהירות השיא, ותוך שבועיים כבר ידעתי שאני מאוהב. יותר מזה, הרגשתי שאני לא לבד במערכה, ושתחושת האופוריה היא הדדית. מהפגישה השנייה ואילך התגפפנו והתנשקנו כאילו אין מחר, נמרחנו אחד על השני, ליטפנו, פינקנו, התכרבלנו שעות. כל מפגש כזה גרם לעוצמות חדשות של רגש, ולתחושה של התממשות החלום.

רק דבר אחד היה חסר – סקס. כשהעזתי להעלות את הסוגיה, הוא הציג את השקפתו הקסומה: אנחנו נגיע לזה, לאט לאט, אנחנו בתהליך של התחברות איש לרעהו, למידה, התנסות, וכשיגיע הרגע האמיתי – נגיע גם לשם. ואני, פנטזיונר הרומן הרומנטי, נשביתי עוד יותר.

הקשר הלך והתהדק, ובשבועות הקרובים הפך ליומיומי. כמעט מדי יום ישנו איש אצל רעהו, ואם מסיבות אלו או אחרות לא התאפשרה הלינה המשותפת – הלילה תמיד הסתיים בשיחת נפש ארוכה עם אינספור גינוני חיבה ואהבה. הסקס, אם קרה, היה חלקי בלבד. הוא התבטא בנשיקות לוהטות, בליטופים, חיבוקים, התחככות. אבל לא יותר.
 
 

יד ענוגה היתה לו

לילה אחד הוא הפתיע אותי כשמבלי להתריע מראש, בעודנו עסוקים בנשיקות והתגפפויות הרגילות שלנו, הוא הושיט יד והביא אותי לפורקן. אמנם במובנים אבסולוטיים של הקהילה מדובר באקט מינורי לחלוטין, אבל עבורי – הכוכבים נפלו. עברנו עוד רף, עלינו לשלב גבוה עוד יותר ביחסים , ואני כבר הייתי מוכן לרכוש טבעת חלקה ויפה ולחתום על מה שיש לצמיתות. אמנם הפריע לי שהוא לא שיתף פעולה עם הכמיהה שלי להדדיות של האירוע, אבל הותרתי זאת לפעם הבאה.

אלא שלא הייתה פעם באה. מאותו ערב הוא פשוט נעלם לחלוטין. הוא התחמק ממני בכל דרך, סינן את הטלפונים שלי, התעלם מהמיילים, התחמק ממני ב"אטרף". התפוגג לחלוטין. כשפעם אחת הצלחתי לתפוס אותו בטלפון – הוא סירב לדבר וסיים את השיחה מיד.

השבועות הבאים היו קשים מנשוא. אחרי זמן כה רב נתתי למישהו לחדור את חומות ההגנה שלי, נסחפתי אחריו, נפתחתי לחלוטין, ובסופו של דבר קיבלתי מכונית תופת.

לקח לי חודשים להתגבר על אותו אירוע, ומאז נותרתי עם התעלומה וללא פתרון, מלבד קיטלוגו כחולה נפש מוצלח במיוחד אשר הצליח להפיל גם אותי, הומו ספיאנס מודע ושבע קרבות, בפח.
 

פחד ובריחה בתל אביב

הכדור בידיים שלו. זרק ונעלם (ASAP)
 הכדור בידיים שלו. זרק ונעלם (ASAP)   
באחד הערבים, בעודי מפרגן לעצמי חצי שעה של שקט עם כוס בירה, זיהיתי לפתע כי האדם היושב לידי הוא לא אחר מחברו הטוב ביותר של אבי, אותו הכרתי בחודשיים וחצי שהיינו יחד. לקח לו דקה להיזכר מי אני, אולם ברגע שנפל האסימון, הוא החל לנוע בכיסאו באי נוחות.

במשך מספר דקות הוא התנצל עמוקות על מעשיו של אבי. הוא הביע הזדהות מלאה עם רגשותיי, וניסה להעביר לי את המסר שזה לא אישי. נוכח העובדה שהבחור זרק אותי בצורה הכי דוחה שיש, התקשיתי לקנות את הטענה האינפנטילית. ואז קיבלתי את ההסבר המפתיע. כחברו הטוב של אבי, הוא עבר איתו שלב אחרי שלב את מערכת היחסים הקצרה שלנו. הוא היה לצדו שאבי סיפר לו על ההתאהבות, על קשר שנראה מבטיח יותר מכל דבר שקרה לו לאחרונה, על תחושת חיבור אמיתית. ועל עוד דבר אחד – ההסתרה. ההסתרה לאורך כל הדרך של מחלתו של אבי, מחלה קשה וחשוכת מרפא. מחלה שהוא כה חשש ממנה, וכה חשש לגרום לי להתקרב אליה. לחששות אלו הצטרפה תחושת הפחד מדחייה שלי כשאגלה את סודו, וזו הביאה אותו להחלטה לא לתת לי כלל את הצ'אנס להתמודד, אלא לנתק כל מגע. להיעלם מחיי וכך לוותר על הסיכון, אבל גם על הסיכוי.

כשהתגלתה האמת, התעורר בי הכעס. הכעס על ההחלטה שנלקחה עבורי, הכעס על ההסתרה, הכעס על ויתור של דבר כה גדול שהיה יכול להיווצר כאן, רק בשל הפחד.

אבל לפחות הצלחתי להשיג קלוז'ר. וגם זה משהו.

עוד מבית היוצר של רוי קסטנר
יש לכם מנוי באטרף? בואו לדבר עם רוי
my.atrafdating.co.il/kestner
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by