בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הרומן היהודי שלי 

הרומן היהודי שלי

 
 
ריקי בלוז

הדיילת על חיבתה לקהילה היהודית בניו יורק, ועל חיבתם של גברברי הקהילה לדיילות אקזוטיות כשרות. למתמידים: בונוס בצורת המקומות בהם תוכלי לפגוש גבר יהודי שיודע גם להרים את מכסה האסלה. יומנה של דיילת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סופרת דולר לדולר, כשברקע לימוזינה. רחוב ניו יורקי (FLICKR, moriza)
 סופרת דולר לדולר, כשברקע לימוזינה. רחוב ניו יורקי (FLICKR, moriza)   
לא צריך לגור בניו יורק כדי לדעת מי באמת שולט בה. מספיק לקרוא את המהדורה היומית של הניו יורק טיימס או להסתובב בעיר ולראות את השמות המתנוססים על בנייני משרדי העסקים בשביל להבין שאמריקה בכלל וניו יורק בפרט, היא קודם כל מעצמה יהודית.

בשלוש שנותיי כדיילת אוויר היו השוורצמנים, הליבוביצים והפרנקלים הנוסעים שלי, החברים שלי וגם הדייטים שלי. חלקם דור ראשון בארה"ב לישראלים שירדו, אבל רובם הם בנים ליהודים שהיגרו לתפוח הגדול בזמן מלחמת העולם השנייה. אם היו מבקשים ממני לאפיין אותם כקבוצה הייתי אומרת שהם נדיבים, חמימים, טובי לב, ציונים ושיש להם כסף, הרבה כסף. על הקשר של עולם הזוהר ליהודי התפוצות: כמה נחמד, ככה זמני.
 

טחונים בכסף, טוחנים בשכל

להרוויח רק כי את ישראלית (FLICKR, joeltelling)
 להרוויח רק כי את ישראלית (FLICKR, joeltelling)   
כנוסעים, יהודי החוף המזרחי תובעניים לא פחות מהנוסע הישראלי, רק שבניגוד לאחרון הם מבקשים, לא דורשים, וממתינים בסבלנות עד שכל אלף בקשותיהם ימולאו. הם מלאי הערכה לעבודתם של צוותי האוויר ובהחלט יודעים להרעיף מחמאות. וחשוב מכל הם מנומסים, במידה כזו שהישראלי הממוצע יכול רק לשאוף אליה, אבל היא רחוקה ממנו כמו השלום במזרח התיכון. אך אליה וקוץ בה, יחד עם כל המחמאות חייבים להיזהר מחסרון אחד גדול – יכולת פטפוט בלתי נדלית. היהודים האמריקאים אוהבים לדבר והרבה. כמו בטריוויה, תנו להם נושא והם כבר ימצאו מה להגיד, בעיקר כשמדובר בפוליטיקה. או אז, רחמנא ליצלן, תיווכחו לדעת שהם מעורים, הרבה יותר מתושבי אורנית, בכל הנוגע להסכמי אוסלו או לסיכוייו של נתניהו לכהן שוב כראש ממשלה.

כשנוחתים בארה"ב מגלים שמרבית התכונות שמאפיינות אותם כנוסעים ממשיכות להתקיים גם על הקרקע. והנה סיפור אמיתי להמחשה: בזמן חופשה בלאס וגאס יחד עם חברתי הטובה ח', בילינו להנאתנו במועדון מפורסם בעיר החטאים. בדיוק בנקודה בה חשבנו לפרוש, פסע לעברנו בעל המקום והתעניין למוצאינו. כשהלה שמע ששתינו ישראליות גאות ששירתו בצה"ל, הוא מיד סיפח אותנו לאזור ה-VIP, סיפק לנו משקאות על חשבון הברון ותאמינו או לא, צ'יפר אותנו בז'יטון בסך 500 דולר. זו לא הייתה הפעם היחידה בה צ'ופרתי רק בשל היותי ישראלית, ובכל פעם ההרגשה מוזרה כפליים: אלף, כי זה קורה רק בחו"ל ובית, כי סופסוף יוצא משהו טוב מכל העסק הזה.
 

הכנת קפה? קבלי צל"ש

בחורות חומרניות נהנות יותר (FLICKR, anahitox)
 בחורות חומרניות נהנות יותר (FLICKR, anahitox)   
על הגברים היהודים אפשר לכתוב ספר, אבל אני אסתפק בכמה שורות. נתחיל בחיבה שלהם לישראליות, שלא לדבר על דיילות אוויר ישראליות. בעיניהם אנחנו נתפסות כנושאות ניחוחות אקזוטיים מהמזרח התיכון. נשים אמיתיות, חזקות, אמיצות (הכנת קפה היא אכן פעולה שדורשת אומץ), חכמות וכמובן, כל כך יפות שבא לבכות. בניגוד ל- Jap המקומית (הנסיכה היהודית-אמריקאית), הישראליות מצטיירות כנשות שיחה בעלות עומק ועקרונות, והשואפות בחיים ליותר מסתם ענק יהלומים (סנטימנטאליים, כבר אמרתי?).

ברזומה שלי מאותה התקופה אפשר למצוא טייס בחברת "קונטיננטל", סטודנט לרפואה ומנהל בחברת נדל"ן, שכל חלומותיו עלי אדמות הסתכמו בלעשות את המיליון הראשון לפני גיל 30.

ואיך זה הרגיש לצאת איתם? חברים וחברות, מדובר באופרה אחרת לגמרי. נתחיל בכך שבתור אישה מעולם לא נאלצתי לבצע את הטקס המביך של שליפת הארנק שלי בסיום הפגישה, רק כדי שאיציק או חיים יגידו לי (אחרי לבטים רבים) – "עזבי, עליי!". הגבר האמריקאי לא יהסס לשלוף מהר את כרטיס האשראי ובהחלט ייעלב אם תציעי, או, חלילה וחס, תתעקשי - לשלם עבור עצמך. לא, הוא לא רואה בכך שום סימן לניצול. הוא תמיד ישאל אותך מה בא לך לעשות ויציע מספר אופציות לבילוי. הוא יקבע איתך לארוחת ערב יומיים לפני ולא יסמס בחצות לבקש שתשימי מים לקפה. הוא ירוץ לפנייך כדי לפתוח לך את הדלת, ימשוך עבורך את הכסא במסעדה ויוודא אחת לחמש דקות שנוח ונעים לך. וגם אם ברור לשניכם שמדובר כאן בסקס מזדמן, הוא עדיין ישחק את המשחק בסטייל. בקיצור, אין סיכוי שתצאי מופסדת מהמפגש איתו. חשוב לציין שלפני הכסף מדובר קודם כל בסטנדרטים שונים של חינוך. חברותיי ואני, הדיילות הישראליות שיצא להן לטעום את טעמה המשכר של החוויה האמריקאית, בהחלט הרגשנו שאנחנו משחקות במגרש גדול יותר ממה שהורגלנו אליו.
 
 

אוף, הם פשוט נחמדים מדי

געגועי הדיילת לתובענות הישראלית (FLICKR, limegreen9)
 געגועי הדיילת לתובענות הישראלית (FLICKR, limegreen9)   
אז אם הכל כל כך ורוד, אתם בטח תוהים מדוע רציתי לחזור לגברברי תל אביב. ובכן, כמו בכל דבר בחיים, גם במחלקת האושר של קהילת יהודי ניו יורק נמצאו פגמים. ראשית, חלקם חוו מפגשים לא נעימים במיוחד עם ישראלים שהגיעו לניו יורק כדי לעשות קופה, בדרך כלל על חשבונם. בעיני אלה אנחנו נתפסים כעם גס רוח, חוצפן ונצלן, כזה שחושב שמגיע לו הכל (איך הם הגיעו לזה רק אלהים יודע).

שנית, אצל לא מעט מחברי המין הגברי נותר רושם שהנשים הישראליות הן קלות דעת. אומנם האמריקאיות הן אלה שמזדיינות על ימין ועל שמאל בשירותים ברחבי דיסקוטקים במנהטן, אבל הן לעולם לא תתחלנה בצורה ישירה עם בחור כמו הישראליות. וגם אם הם חושבים עלינו רק טוב, עדיין יש עימי מספר הסתייגויות:

אמת ויציב שמדובר בעם נדיב וחייכני, אבל נחמדות יתר עלולה להעיק לפעמים. לפני כל משפט שמוציאים מהפה צריך לחשוב פעמיים, שחס וחלילה הישירות הישראלית לא תפגע באפאחד. בעיה נוספת טמונה בכך שהאמריקאים לא נוהגים לצחוק על עצמם, והנה הלך לו גם החוש הומור. ואם אסכם במשפט – טוב לבקר וטוב כפליים לחזור הביתה.
 
למי מביניכן שבכל זאת בונה על "מינגלינג" בקהילה היהודית, לצרכי ידידות או חברות, הנה מספר מקומות במנהטן בהם תוכלו לרכוש חברים כשרים חדשים: ה-Hudson Bar במלון הדסון, הבר שבקומה ה-35 של ה-Mandarin Oriental Hote, וכל בתי הכנסת שבמנהטן (מדובר באחד ממוקדי הפו"פ הנפוצים ביותר): נסו את Shearith Israel, מקום כינוס פופולארי במיוחד.

כמובן שהאוניברסיטאות Columbia ו-NYU הן אופציות מצוינות, בעיקר בחוגים למשפטים ולמנהל עסקים.

שיהיה בהצלחה!
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by