בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דובי, רכבת, ויברטור 

דובי, רכבת, ויברטור

 
 
ניר פרח, Red

האב הטרי ניר פרח חושב שעודף הצעצועים של בנו גורם לו להיות עצלן. כי לאן יש למהר כשסביבו הרבה אפשרויות תעסוקה? חוץ מזה, הוא גם חושד שבנו איננו בררן בכל הנוגע לצעצועיו. פרסומת מצוינת של איקאה מצדיקה את חשדותיו. ביקורת פרסומות להורים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ביום שישי האחרון, בזמן שאנחנו יוצאים מאחד ממקדשי הציוד לתינוקות אומרת לי אשתי ככה, על הדרך: "אוף, לא הספקתי לקנות לקטן איזה צעצוע חדש. וחבל, כי הוא צריך". נקיפות המצפון האמהיים שלה היו בהחלט במקום, בהתחשב בעובדה שלקציצה בת 5 החודשים יש רק 5,617,098,433 צעצועים, נשכנים ורעשנים, לבחור מתוכם בכל פעם שאנחנו לוקחים אותו לטיול.

בכלל, אני חושב שהסיבה היחידה שהוא עוד לא התחיל לזחול, היא שבכל פעם שאנחנו משכיבים אותו על השטיח בסלון, רק תא בודד במוח שלו עסוק בלתת פקודות זחילה לרגליים, בעוד ששאר התאים עסוקים בבחירת הצעצוע שראוי להכניס לפה. בחיי שיש לו יותר צעצועים ממה שמפוזר על המיטה של מייקל ג'קסון. ובאמת שלא אכפת לו איזה צעצוע יש לו ביד.

הדרך הכי פשוטה להוכיח את זה היא שאם יש לו ביד רעשן-התפתחותי-מפוליאתילן-מוקצף-עם-תבליטים-להקלה-על-כאבי-שיניים, ואני מנפנף לו עם החשבון של הארנונה מול העיניים, הוא לא יהסס להחליף ביניהם. כי זה לא שהוא מדרג את הצעצועים לפי רמת כדאיות כלשהי. ילדים משחקים עם כל דבר.

אמא שלי קנתה לו צעצוע מגניב, שהוא מעיין הכלאה בין מטוס-ציפור-פרפר, מסוג הדברים שרצים על הרצפה, ומנפנפים בכנפיים, כדי לעודד אותו לזחול אחריהם. באמת יופי של דבר. רק שאת הקציצה ריתקה עד אימה השקית המרשרשת שהצעצוע המושקע הגיע בתוכה. לא עזרו שום ניסיונות החירמון שלנו: "תראה! מה זה??!! מה הכנפיים שלו עושות???", הוא רק בהה בזה למשך שתי שניות כמו שילד עם פלייסטיישן מסתכל על אטארי, וחזר לנשנש את שקית הניילון.

סף הגירוי שלנו עולה מיום ליום עם המצאות יותר ויותר צבעוניות, משוכללות, רועשות, מתקפלות ומתנפחות, שמתחרות זו בזו מי תאפיל על ההמצאה שקדמה לה. מה שגורם לזה שאנחנו משתעממים כל הזמן. כמו מכור לחריף ששופך כמויות טבאסקו על האוכל, בכמות שגדלה בקצב של סדרה הנדסית. מה שהיה בעינינו מעניין (או חריף) לפני יומיים, הוא פיהוק אחד גדול ברגע זה.

עכשיו סף הגירוי שלו עוד נמוך (היי, הוא אוכל פורמולה מבקבוק 5 פעמים ביום ולא מתלונן), לא אכפת לו מה זה - אם זה מרשרש מספיק, זה טוב לו. כמו הילד החמוד בפרסומת של IKEA שמוצא את הצעצוע של אמא שלו (אפרופו "משתעממים עם הזמן") ומשחק בזה כאילו זה היה מכונית מצ'בוקס. האירוניה והמבוכה היא רק אצלנו, אצלו העסקים כרגיל.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by