בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נשל הנחש ואני 

נשל הנחש ואני

 
 
דנה פלמון

נחשים ארסיים, עקרבים צהובים, לחץ דם בשמיים: זה לא הסהרה, זה הנגב. שבוע מחוץ למסלול המהיר, וההתמודדות עם סוג אחר של לחץ (היסטרי)

 
 
 
 
 
 
 
 
 
החלוצים החדשים. כל קשר בין המצולמים להרג נחשים מקרי (FLICKR, jonklinger)
 החלוצים החדשים. כל קשר בין המצולמים להרג נחשים מקרי (FLICKR, jonklinger)   
לאחרונה נגלה לי שהמדבר מאלץ את תייריו, ועל אחת וכמה את הגרים בו, להיות קצת קשוחים. אחרי הגמלות מיוזעת ממזגן, שתיית מים חמים מג'ריקן ענק והבנה כואבת אך מרגיעה, שמכיוון שבחרתי לגור בעננת אבק מדברית, לעולם לא אהיה נקייה (גם לא אחרי מקלחת), הגיע המבחן הקשיחות הנורא מכל: הנחש.

כמו שבכל שיחה מסביב למדורה תמיד יהיה חוכמולוג שיצהיר במקול מלא חשיבות עצמית: "אומרים שיש שלושה דברים שאדם יכול להסתכל עליהם לנצח- אש, מים, ואדם אחר עובד", כל שיחה בנושאי מדבר תמיד תמצא את דרכה לעניין החמקמק החלקלק והארסי מכל - נחשים.
 

חמוד, בוא לאמא. עכשיו לך

פתן בתנאים מבוקרים בתאילנד. נראה אתכם במדבר (FLICKR,TheLawleys)
 פתן בתנאים מבוקרים בתאילנד. נראה אתכם במדבר (FLICKR,TheLawleys)   
את הנחש החי הראשון שלי פגשתי אחרי שבועיים במדבר הנגב. עד אז הספקתי לראות אינספור איילים, ארנבות, שועלים, סממיות, מיליון סוגי חרקים, גמלים, חמורים, חוגלות, דורבן אחד עם קוצים פתוחים ואווז אחד. שמחתי מאוד להסתפק במקבץ חיות הספארי הידידותיות, אך מדבר זה מדבר ומבחן זה מבחן, ולפי שיחות הטרקלין (או שיחות עץ השיטה בגרסה המדברית) פגישה פנים מול פנים עם נחש היתה רק עניין של זמן.

ומקרה שהיה כך היה: לילה אחד נסעתי אל החאן בוואדי ליד הישוב בו אני גרה, כדי להעביר את הלילה אל מול כיפת כוכבים, ופתאום, חצי מטר ממקום חנייתי המיועד, פנסי הסובארו טנדר (הגמל הממונע הידוע) האירו על משהו שחור, ארוך ומתפתל, ועל חתולה מייללת לידו. בנונשלאנטיות השמורה ללוכד נחשים מנוסה, העברתי לרוורס ולחצתי ברגלי היחפה על דוושת הגז.

במקרים שטרחתי להקשיב לשיחות הנחשים המייגעות והמזוויעות, לסיפורי ה: "ופתאום אני שומע סססססססססס" ו: "מה פתאום נבהלתי??.... ישר ידעתי שזה זעפרן האוכפים, ולא צפע פרוסטנוואלי", לא יכולתי שלא לשים לב שכולם מזהירים מפני נחשים שחורים מפאת החשש שמדובר בפתן שחור - אחד הנחשים הארסיים בארץ. פתן שחור הוא נחש ארסי ממשפחת הפתניים. הוא נמשך דווקא לאזורים מיושבים; ואצל נחשים (להבדיל מתל אביבים) ישוב עם 12 משפחות נחשב מיושב.

לפתן השחור שיני ארס הנמצאות בחלק האחורי של הלסת. לכן, הוא אינו בדיוק מכיש אלא נושך, וכאשר חודר הארס אל הגוף, הוא משפיע על מערכת העצבים, השרירים ומערכת הנשימה, וגורם לחנק עד מוות. אמנם ההגדרה הנ"ל תקפה לגבי עכברים ושאר ממכרסמים, ציפורים ולטאות, אך עדיין לא הצלחתי לברר מה קורה לאדם המוכש על ידי הנחש הזה, עובדה שכמובן הופכת את ההכשה לעוד יותר מפחידה.
 

איפה ג'ון ווין כשצריך אותו?

בובי כועס. פתן מסוג אחר (FLICKR, Linkisim)
 בובי כועס. פתן מסוג אחר (FLICKR, Linkisim)   
לכן, באותו לילה שחור, באותו מפגש עם החתול השחור המרחרח את הנחש השחור, לא יכולתי שלא להיבהל קלות, ולהדיר את רגליי מהשחור עד שמישהו אמיץ ומנוסה ממני יעשה משהו בנדון. שני חברים שגרים כבר שנים במדבר התנדבו למשימה, והחליטו להכניס אותו לבקבוק, ולשחרר אותו בטבע.

אחרי מספר דקות שנראו כמו נצח בהן נאבק הנחש, עשה המון "סססססססס" והוציא לנו לשון, החברים החליטו, תודה לאל, ש"זה מסוכן ושצריך להרוג אותו, כי יש כאן תיירים". בסופו של דבר נח הנחש השחור שלנו, שהתברר כפתן שחור, בתוך קופסת עוגיות מפלסטיק כשראשו מרוצץ וזנבו מתרומם מדי פעם, רק כדי להזכיר לנו שפעם הוא עוד היה חי. למחרת נקבר, ועמו הלכה לעולמה בתוליות הנחשים שלי.

יומיים לאחר מכן מצאתי את חבריי משתעשעים עם גור של נחש זעמן אוכפים. זעמן אוכפים הוא נחש לא ארסי, גופו דק יחסית וזנבו ארוך. יש לו הרבה שיניים והן הולכות וגדלות בהדרגה - מקדמת הלסתות לחלקה האחורי האימתני. הוא זריז, עיניו גדולות יחסית, ואף חוש הראיה שלו מפותח. סימן היכר נוח לסוג זה הוא צורתו המיוחדת של מגן המצח, הדומה לפעמון. זעמני האוכפים נחשבים לנחשים מועילים לאדם מפני שהם טורפים עכברים וחולדות המזיקים למשק. הם מתגוננים על ידי נשיפת אוויר ונשיכות ומכאן שמם העברי, הדומה בצלילו לשמם ביוונית (Zamenis – כועס מאוד).
 
 
עקרב צהוב. ארסי וקטלני (FLICKR, Furryscaly)
 עקרב צהוב. ארסי וקטלני (FLICKR, Furryscaly)   
באותו שבוע, בעודי רוחצת כלים ומביטה אל הוואדי - הוא השקפת העולם הנשית שלי, קפאתי ברוגע למראה עקרבות בגודל אגרוף זהוב. דעו לכם שעקרבותים הם בעצם עכשובים. ולמרות שהם מפחידים מאוד בגלל גודלם, מהירותם, התנהגותם התזזיתית וקול החריקה שהם משמיעים כשהם רצים, הם לא ארסיים ואפילו מועילים (אוכלים עקרבים!) והנשיכה שלהם אך ורק בגדר כואבת, אך לא קטלנית. ובשבילנו, קשוחי המדבר, מה זה כבר קצת כאב?

עוד חיית מבחן שראיתי השבוע הייתה עקרב צהוב, גם הוא בגודל אגרוף, וגם הוא זהוב, רק שהוא היה כעשרה סנטימטר מעל ראשו של אחד מהחבר'ה, ועקרב צהוב בשונה מהעקרבות, לא רק כואב, אלא גם ממש ממש ארסי, הארסי ביותר בארץ.

לנתקלים בעקרב הצהוב, קחו בחשבון שתנועתו היא מהירה וכך גם עקיצתו, ולכן רצוי ללכוד אותו באמצעות מלקחיים בלבד. עקיצתו מסוכנת, ועלולה לגרום למוות. יש האומרים שבמקרה של עקיצה יש להבהיל את הנעקץ בדחיפות לבית החולים על מנת לתת לו נסיוב כנגד הארס, אך יש גם שיטה מקומית, בדואית לטיפול בעניין: קושרים שקית סוכר מסביב לעקיצה, נחים ושותים המון מים. הסוכר אמור לספוח את הארס והמים לדלל את הדם.
 

ההבדל בין דרומיים לצפוניים

תמיד חשבתי שאחד ההבדלים בין הדרומיים לצפוניים הוא ההתייחסות לנחשים תועים. מכל סיפורי ההתיישבות במושבות הצפון, ברור לכולם, שכשחקלאי בצפון רואה נחש, הוא מוריד עליו טורייה בלי בעיה או מחשבה שניה. עם תחילת הכרותי עם הדרום והדרומיים, היה נדמה לי שתגובתם למראה נחש תהיה יותר אדישה (אם יורשה לי לומר סטלנית), ותכלול ישיבה נינוחה ודיון על סוג הנחש בעודו זוחל למולם.

הבדואים אומרים שלראות נחש זה סימן למזל טוב. ראיתי שלושה נחשים בארבעה ימים, והסימן היחיד שאני מרגישה זה עלייה דרמטית בלחץ הדם שלי בכל פעם שאני רואה מקל עקום בחושך. עם כל זאת, לי בכל אופן אין ספק, שאף על פי שהאדישות שלי לא הייתה אלא היסטריה שקטה מאוד, וקור הרוח היה קיפאון מוחלט אל מול היצורים המתפתלים, עברתי את מבחן הקשיחות של הנחשים, העקרבים ושאר תפאורות סרטי האימה. עכשיו תורכם.

לחוויות וטיולים נוספים במדבר:
זה רק אני והישבן שלי - טיול גמלים במדבר
טיול בקניון ורדית - לא לרכי הלבב
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by