בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
טור דה פורס 

טור דה פורס

 
 
רוני בר, מערכת RED

חוץ מהלובר ומגדל אייפל, פריס מציעה לתיירים סקרנים עוד לא מעט פנינים אדריכליות שבדרך כלל נעלמות ממדריכי הטיולים המרכזיים. ממכון העולם הערבי על המשרביות המתוחכמות ועד מסילת הרכבת שהפכה לטיילת עילית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל קלישאה כבר נכתבה עליה: קראו לה עיר האורות, העיר באפור, המקום הכי רומנטי בעולם, אבל פריס אף פעם לא היתה עיר שמפחדת משינויים. כשקתרדלת הנוטר דאם נבנתה במאה ה-12 היא היתה פלא אדריכלי והנדסי. גם כשהברון אוסמן "חצב" במאה ה-19 את השדרות המפורסמות של העיר בתוך הסמטאות הצפופות, הוא החריב בתוך כך רחובות ובניינים שלמים. גוסטב אייפל השתמש בטכנולוגיה חדישה שלקוחה מהנדסת גשרים כדי להקים את המגדל המפורסם של העיר, וצמד האדריכלים רוג'רס ופיאנו שברו הרבה מוסכמות כשהקימו את מרכז פומפידו על צינורותיו החשופים במרכז העיר.

גם בעשורים האחרונים פריס לא נחה. אולי לא כל היוזמות מוצלחות, כמו מגדל מונפרנס הכעור שפוצע את קו הרקיע של העיר, אבל מי שמבקר היום בעיר יכול לראות כמה דוגמאות מרתקות לאדריכלות עכשווית.
 
 
 
מכון העולם הערבי - lnstitut du Monde Arabe
אדריכל: ז'אן נובל
שנת הקמה: 1987

לא בטוח בכלל שצרפת של ניקולא סרקוזי היתה מקימה מרכז תרבות שמוקדש כולו לעולם הערבי, אבל הימים היו ימים אחרים והיוזמה הערבית-צרפתית יצאה לפועל. הבניין הוא אחד מ"הפרויקטים הגדולים" שיזם הנשיא פרנסואה מיטראן כדי להחיות את העיר - ומן הסתם גם כדי לחקוק את שמו בארכיטקטורה הפריזאית.

בשנת 1981 נבחר האדריכל ז'אן נובל שהציע שילוב מעניין בין אלמנטים איסלאמים מסורתיים ופתרונות טכנולוגיים מתקדמים. כך לדוגמה, החזית הדרומית של הבניין מורכבת כולה מריבועי מתכת מחוררים שמזכירים את המשרביות הערביות. מבט קרוב יותר יגלה שמדובר בצמצמים שיכולים להיפתח ולהיסגר וכך לשלוט על רמת האור בתוך הבניין. העמודים הרבים בכניסה לאודיטוריום מזכירים את אולם העמודים במסגד הגדול של קורדובה, והספירלה שמתנשאת בתוך הבניין – את המינרט במסגד בסמרה. עם זאת, כל הציטוטים נעשו באופן מופשט לחלוטין: לא תמצאו כאן העתקות בוטות של אלמטים ערביים אלא רק פרשנות עכשווית וסובייקטיבית.

איך להגיע: הבניין ממוקם ב- Rue Fosses St Bernard מספר 1 ברובע החמישי של פריז, בגדה השמאלית של הסן, לא רחוק מהאי המקסים Ile Saint Louis ושדרת סן ג'רמן המפורסמת.
מטרו: Jussieu או Cardinal Lemoine
ועוד משהו: כדאי לקחת את המעלית לקומה העליונה לתצפית על הרובע הלטיני והסן.
 
 
הספריה הלאומית- La Bibliotheque Nationale de France
אדריכל: דומיניק פרו
שנת הקמה: 1996

עוד דוגמה, פחות מוצלחת, לאחד מ"הפרויקטים הגדולים" של מיטראן. הספריה, הממוקמת גם היא בגדה השמאלית של הסן, לא הרחק ממכון העולם הערבי, כבר הפכה לסמל לתכנון מופרז וגרנדיוזי אך עדיין שווה הצצה. ב-14 ביולי 1988 הכריז הנשיא על הכוונה לתכנן ספריה חדשה שתכסה את כל תחומי הידע, תשתמש בטכנולוגיות הכי חדישות ותהיה נגישה ל-כ-ו-ל-ם. שנה אחר כך נבחר האדריכל דמיניק פרו ובשנת 1996, לאחר שהועבר למקום רוב האוסף מהספריה הישנה ברחוב רישליה, נפתח המקום לציבור הרחב.

התכנון של פרו הוא פשטני למדי: ארבעה מבנים, כל אחד מהם בצורת ספר פתוח, ממקומים בארבע פינות של כיכר רחבה, שמרכזה גן שקוע. הביקורת על הספריה לא היתה רק אדריכלית, אלא גם פונקציונלית: השמש שחדרה דרך חלונות הזכוכית פגעה בספרים ורק לוחות עץ שהוצבו בחלונות הצליחו להגן עליהם מפני האור. בנוסף, הגן המרכזי שממוקם מתחת לפני הרחוב - אולי האלמנט הטוב של הבניין - סגור לקהל.

איך להגיע: הספריה ממוקמת ב-Quai Francois Mauriac בגדה השמאלית של הסן, ממול לרובע ברסי.
מטרו: Bibliotheque Francois Mitterand
ועוד משהו: כדאי גם לבקר בספריה הישנה שממוקמת ברחוב רישליה מספר 58, לא רחוק מהלובר והאופרה. את החלל המרכזי תכנן הנרי לברוסט במאה ה-19 באופן שמשקף לגמרי את רוח התקופה: שימוש בטכנולוגיה מתקדמת אבל באסתטיקה שעדיין מתרפקת על העבר.
 
 
 

רובע ברסי – Bercy

הפעם מדובר לא בבניין בודד אלא באזור שלם שקיבל תנופה בעשור האחרון אבל עדיין לא זוכה ליותר מדי אזכורים במדריכי הנסיעות. הרובע קיבל משב רוח רענן בזכות פיתוח עירוני חכם שלקח אלמנטים נטושים והפך אותם למוקדי משיכה עבור מקומיים ותיירים. כך לדוגמה הפכה מסילת רכבת עילית לטיילת ירוקה ופורחת שנמצאת מעל מפלס הרחוב. הטיילת, שנקראת La Promenade Plantee, מתחילה מאחורי בניין האופרה שבכיכר הבסטיליה, נמתחת מזרחה לתוך רובע ברסי ומאפשרת תענוג כפול: טיול ירוק ונקודת השקפה שונה על העיר. שווה לרדת גם למפלס הרחוב כי ממש מתחת לקשתות של מסילת הרכבת ב-Avenue Daumesnil נמצאת ה-Viaduc des Arts - שורת חנויות אמנים וגלריות ייחודיות.

דוגמה נוספת היא קור סנט אמיליון, אליו ניתן להגיע דרך תחנת המטרו הנושאת את אותו השם. האזור הכיל בעבר את שוק היין הסיטונאי של פריז וקיבל חיים חדשים כאשר מחסני היין הפכו לחנויות, בתי קפה ומסעדות אופנתיות. לא רחוק, ב-Rue de Bercy מספר 51, ניתן לראות מבנה פחות מפורסם של אדריכל מפורסם מאוד – פרנק גרי. המבנה תוכנן במקור לשמש כמרכז האמריקאי של פריס אבל לאחר שזה פשט את הרגל (יש התולים את האשמה בעלות הגבוהה של התכנון של גרי) הפך הבניין לסינמטק הצרפתי.

איך להגיע: הרובע לא נמצא במסלול התיירים הרגיל, אבל אפשר להגיע אליו ברגל מאזור הבסטיליה (על הטיילת העילית) או לחצות את הנהר מאזור הספריה.
מטרו: Bercy או Cour Saint Emilion. לאזור מגיע גם קו המטרו 14 החדיש והממוחשב כולו.
ועוד משהו: בין רובע ברסי בגדה הימנית לספריה בגדה השמאלית נפתח גשר חדש ומעניין להולכי רגל על שם סימון דה בובאר, בו יש עליות וירידות במסלולים שונים.
 
 
מכון קרטייה לאמנות עכשווית - Fondation Cartier pour l'Art Contemporain
אדריכל: ז'אן נובל
שנת הקמה: 1994

כמו בעבודות רבות שלו, גם במכון קרטייה לאמנות עכשווית מתעסק נובל בחזית הבניין – והפעם כמשחק של שכבות שקופות. חזית הבניין מורכבת למעשה ממספר שכבות: השכבה החיצונית היא קיר מסך עשוי זכוכית הניצב במקביל לרחוב, השכבה הפנימית היא קיר הבניין עצמו, ובין השתיים שכבה של עצים עתיקים שכבר היו באתר לפני הקמת הבניין וכעת משתלבים בחזית שלו. הקירות השקופים מאפשרים הצצה ליצירות האמנות בתוך הבניין, שמתערבבות בהשתקפות של הנוף העירוני ממול, וכך נוצרת אשליה של בניין-לא בניין. אם אפשר, כדאי להגיע למקום בשעות שונות במהלך היום, כיון שהאור משנה את משחק ההשתקפויות של החזית.

איך להגיע: המבנה ניצב באחת השדרות המרכזיות של מוטפרנס, ב-Boulevard Raspail מספר 261, ליד בית הקברות ולא רחוק ממגדל מונפרנס הידוע לשמצה.
מטרו: Raspail או Denfert Rochereau
ועוד משהו: כדי לראות עוד עבודה של נובל (ולא חסרות כאלו) אפשר להגיע ל-Musee du Quai Branly, מוזיאון לאמנות אפריקאית ואסיאתית שנפתח בשנה האחרונה על גדות הסן, לא רחוק מהאייפל.
 
 

ועוד קצת, על קצה המזלג

נוסעים למוזיאון המדע בלה וילט? הציצו ב-Parc de la Villette אותו תכנן האדריכל השוייצי ברנרד צ'ומי על השטח שאיכלס בעבר את בתי המטבחיים של פריז. הפארק מכיל ספק פסלים-ספק אלמטים אדריכליים, כולם צבועים אדום. בפארק כדאי לראות גם את ה-Cite de la Musique, קומפלקס של אולמות מוסיקה שתכנן האדריכל כריסטיאן דה פורטזמפרק בשנות ה-90. דה פורטזמפרק, אדריכל יליד קזבלנקה וזוכה פרס פריצקר (האוסקר של עולם האדריכלות), תכנן גם את בית קפה Cafe Beaubourg שממול מרכז פומפידו. בית הקפה נמצא בבניין פריסאי טיפוסי, דבר שמגביר את אלמנט ההפתעה כשמציצים לחלל הפנימי
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by