בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אדום בלחיים 

אדום בלחיים

 
 
לימור גריף

אם ילדכם מרבה להסמיק ומשפיל מבט האם זה אומר שהוא ביישן? איך נזהה ביישנות אצל ילדים, ויותר מזה, האם נוכל לעזור להם?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עיזרו לו להתגבר על הבושה (צילום: sxc.com)
 עיזרו לו להתגבר על הבושה (צילום: sxc.com)   
כבר נוכחנו לדעת כי תינוק מפתח שפת גוף אשר ייחודית רק לו ותפקיד הוריו לקלוט אותה, להתחבר אליה, בעיקר להבין אותה ולקבל את מסריו של הגוזל הקטן שלומד להפגין את רצונותיו בעולם. כיצד נוכל לזהות ילדים שאינם תקשורתיים? כמה מומחים בתחום טוענים כי ילדים אשר נוטים להשפיל מבט, בעלי גוף מכונס, מכנסים כתפיים ועמוד שדרה ומתהלכים בתנועות מינימאליות, הם ילדים עצובים, דהיינו ביישנים.

את הביישנות אצל תינוקות וילדים קטנים נוכל לגלות בזמן מפגש עם אנשים או גירויים חדשים, מסבירה הפסיכותרפיסטית, רות כהן. "לעתים מדובר בתכונה הקשורה לטמפרמנט, אותו ניתן לאפיין עוד מינקות, ולדרך בה הפעוטות תופסים את עצמם ואת הזולת. יש ילדים שזקוקים לזמן רב כדי להיפתח, אלו ילדים שלוקחים לעצמם זמן כדי להכיר את הסביבה החדשה, להתרגל לגירויים חדשים ולתפוס ביטחון".
 

חרדת זרים

 
רוב הפעוטות יחוו מידה זו או אחרת של חרדת זרים. בעקבות חרדה זו הם עלולים לבטא חשש ממפגש עם אנשים פחות מוכרים, הצמדות להורה וצורך בזמן הסתגלות כדי להרגיש בטוחים ומשוחררים, בלי כל קשר לטמפרמנט המולד שלהם.

כיצד עלינו לעזור לילד ביישן להתגבר על הבושה?
ביישנות היא תכונה לגיטימית ואין שום סיבה להתבייש בה. זה המסר אותו אנו צריכים להעביר לילדנו, מציעה רות. לא מדובר כאן בבעיה או בכשל באופן בו אנו מתנהלים כהורים.

זולגות הדמעות מעצמן

דמעות הן אחד מסימני העצבות המוכרים לכולנו, אך קיימים גם אפיונים נוספים הקשורים לטמפרמנט, וניתנים לצפייה מיד לאחר הלידה. בין היתר הטמפרמנט הוא זה שקובע כיצד נתייחס לאנשים ומצבים חדשים. לפיכך ניתן לומר שיש תינוקות אשר מגיבים בחשדנות כאשר הם נפגשים עם אנשים חדשים, והם זקוקים לזמן הסתגלות רב יותר.

צריך לזכור שרוב התינוקות עוברים תקופה התפתחותיות של חרדת זרים והדבר אינו מעיד על הטמפרמנט ואופיו של התינוק. רות כהן מבהירה כי חשוב לזכור שגם אם מדובר בטמפרמנט וגם אם מדובר בתקופה התפתחותית, לתגובות שלנו כהורים יש תפקיד חשוב. אם נאפשר לפעוט חופש, בטחון ואפשרות לווסת את המגע החברתי יהיה לו קל יותר להתגבר על החרדה.
 

זה רק עניין של זמן

על מנת לעזור לילד להתמודד עם הביישנות, מציעה רות להורים ללוות את הילד עד כמה שניתן. "כאשר מגיעים למקום חדש שבו אנשים חדשים אל תצפו מהילד שישתלב מיד, הציעו לו אפשרות להישאר על הידיים, או בכל מקום שבו הוא מרגיש בנוח. כאשר המסר הוא: מותר להתבייש, אין לחץ תשתלב ברגע שיתאים לך".

ניתן מדי פעם לשאול את הילד שאלות כדי לברר כיצד הוא מרגיש וכדי לתת לו אפשרות להשתלב במשחק. כמו כן, כדאי לשקף לו בצורה אוהדת את הרגשות שלו בדרך הבאה "אני רואה שיש כאן הרבה ילדים והרבה רעש, נכון? נראה שאתה קצת מבוהל מכל הבלגאן".

כאשר ילד ביישן עושה את הצעד ויוצר קשר עם ילדים אחרים מסביבו כדאי להחמיא לו על כך אך לא בהגזמה. משפט כמו: "ראיתי שניגשת אל מיכל והצעת לה לשחק בטח היה לך נעים לשחק איתה. יכול להוות זרז להתנהגות דומה בעתיד. אל תלחצו על הילד, תנו לו את הזמן להסתגל לסביבה".
 
 

מרחב בטוח

על הצורך במרחב אישי מסבירה רות כי ילד ביישן ברוב הפעמים יהיה זקוק למרחב אשר יהווה עבורו מסגרת בטוחה, שם הוא יוכל לגייס את הכוחות שלו וקחת לעצמו את הזמן לו הוא זקוק על מנת לעמוד במפגש החברתי.

במצבים של קונפליקט ילדים רבים מוותרים מכיוון שהם מרגישים שאין להם אלטרנטיבות אחרות.
רות מסבירה "הם מוצפים, מותקפים ולא תמיד יודעים מה לעשות. על פי דעתי תפקיד ההורה הוא לפתוח בפני הילד אלטרנטיבות ואפשרויות בחירה. אם למשל הוא מספר על משהו שקרה בגן אפשר בהחלט לשאול אותו מה קרה ואיך הוא הרגיש כשזה קרה ולהציע אלטרנטיבות אחרות לפיתרון.

לא כדאי ללמד ילד ביישן לעמוד על שלו במקרים של עימותים?
"מאד חשוב לא להגיד לילד רגיש ועדין משפטים כמו "פשוט תחזיר לו " או "תחטוף בחזרה". זה לא רק עומד בניגוד מוחלט לאופיו ולנטיותיו, זה גם מסר מסוכן ובעייתי שגם אנו כמבוגרים משתמשים בו ביום יום על מנת לפתור מצבי קונפליקט. במידה ואתם עדים למצב של קונפליקט אתם יכולים לרדת לגובה הילד ולנסות לתווך בינו לבין הילד שמולו מתקיים הפלונטר. כשאתם מבטאים בקול את התחושות שלו הוא מרגיש מובן ומוכל. כשאתם מראים לו אפשרויות שונות (משא ומתן או
פנייה לסמכות עליונה כמו גננת) אתם מרחיבים את הרפרטואר הרגשי שלו - מה שעוזר לו לשלב את המיומנויות החברתיות הללו בתוך סגנונו ואופיו ולא מאלץ אותו לעטות מסכה קשוחה שלא לפי מידותיו".
 

ביישן לנצח

ביישנות יכולה להיות תלוית גיל ועוברת מעצמה מסבירה רות, אך היא גם יכולה להיות משתקת ומגבילה מאוד וזהו למעשה המקום בו ביישנות דורשת טיפול. "אם התחושה היא שהביישנות מצמצמת את שדה ההתנסויות של הילד בצורה משמעותית, אם הביישנות מפריעה בעקביות ובצורה משמעותית בפעילויות השונות, אם ילד נמנע מפעילויות שהוא היה יכול ליהנות מהן או פעילויות שמצופה ממנו לעשות, אז אפשר וכדאי להתייעץ עם איש מקצוע".

נקודה נוספת למחשבה הורית היא הדפוס שאנחנו בעצמנו מציבים לילדים. רות מחדדת וטוענת כי קטנטנים רבים קשובים מאד לתגובות של ההורים ובמקרים רבים כאשר הם מרגישים שההורים מתייחסים בכבוד ובשמחה לאנשים זרים הם חשים פחות חרדה ומצוקה. לכן, לא נשכח שוב ושוב, כי הכל מתחיל ונגמר אצלנו, הילדים שלנו יחקו אותנו תמיד, אז בואו ולא נתבייש ובטח שלא נבייש את הסביבה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by