בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הסבון צחק מאד  

הסבון צחק מאד

 
 
לימור גריף

רובנו מכירים ילדים שאוהבים להתלכלך ולהתפלש בבוץ, אך ישנם ילדים שנמנעים ואף סולדים מכך. מתי מדובר במצב נורמטיבי ומתי מדובר בתופעה שיש לטפל בה?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כן לאמבטיה, לא ללכלוך(צילום: sxc.com)
 כן לאמבטיה, לא ללכלוך(צילום: sxc.com)   
מדי פעם אנחנו נוהגים להשמיע באזני ילדינו את השיר הקלאסי, "הסבון בכה מאד", הילד שמאס בניקיון שנכפה עליו, שקץ באמבטיות התכופות וצחצוחי השיניים היומיים. מסתבר שאפשר גם אחרת, ישנם ילדים שלכלוך אינו אחד הדברים האהובים עליהם בלשון המעטה. מתי רתיעה מלכלוך נכנסת לתוך גבולות הנורמה ומתי כדאי לשים לב לסימפטומים המעידים על תופעה נוירולוגית?

מתקפת כתמים

כמו בכל תחום בחיים שלנו, גם בתחום הניקיון מתעורר הצורך של כל ילד וילד בהעדפות וסגנון אישי. יש לא מעט ילדים שלא כל כך אוהבים להתלכלך, אומרת הפסיכותרפיסטית רות כהן, כאלה שנרתעים משימוש בחומרים שונים כמו צבעי גועש, פלסטלינה או חימר, ומתייחסים אל הכתמים הנוצרים על ידיהם כהתקפה אישית.

לעיתים ילד שאהב מאוד להשתמש בחומרים שונים, להתלכלך ואף להתפלש בתוכם, מגיב בחרדה דאגנית כאשר הוא בא במגע עם אותם החומרים. כיצד זה קורה? מדובר בתופעה שהיא עקבית מאוד, ולפעמים ילד שאהב מאד להשתמש בחומרים שונים, להתלכלך ואפילו להתפלש בהם, מגיב בחרדה, דאגה ואף גועל, מסבירה כהן, "התופעה כשלעצמה היא רווחת ולא צריכה לעורר דאגה גדולה, אבל היא מזמינה את ההורים להיות עם אצבע על הדופק. במידה והילד לא מוכן להתנסות בחומר אחד או שניים, קרוב לוודאי שימצא תחליפים שיאפשרו לו להתנסות ולא יפריעו לו להתפתח.

אבל לעומת זאת, ילד שנרתע מחומרים שונים ורבים (למשל, ילד שנרתע מצבעים ולכן לא מוכן לצייר, לפסל או להדביק), ילד שמגיב בסערת רגשות בכל פעם שהוא מתלכלך (למשל, ילד שנכנס לפאניקה של ממש כאשר הוא מוצא שידיו התלכלכו), עלול לחוות מצוקה ולהפסיד הרבה מאד הזדמנויות להרחיב את עולמו".
 

לכלוך תלוי תרבות

 
ההתייחסות ללכלוך תלוית תרבות וחברה, לפיכך הפרשנות אם ילד אוהב או לא אוהב להתלכלך, תהיה שונה בין ילד אפריקאי ובין ילד שנולד ביפן. מסבירה סיגל לוי, פסיכולוגית קלינית מומחית. "בהתאם לכך, לפני שננסה להבין כיצד זה מעיד על הילד, כדאי להתבונן בסביבה שבה הוא גדל. איך היא נראית, האם היא נקייה ומסודרת, האם יתכן בה קצת בלאגן, מהי תגובת ההורים כשהוא אוכל ונמרח, האם מתרגשים, האם מנגבים לו את הפה אחרי כל ביס, האם נלחצים מכל פרור על הרצפה? אלו המסרים שהתינוק סופג, כשהוא מתנסה וקולט את התגובות להתנהגותו".
 

רגישות חושית גבוהה

בהנחה שהילד גדל בסביבה שאינה נלחצת מלכלוך, ומעבירה מסר שהוא יכול לעשות זאת (בתוך גבולות הנורמה), ובכל זאת הילד נרתע מאד, מסבירה סיגל, מוציאים אותו החוצה לדשא כדי שיוכל לשבת על שמיכה. אם אינו מעז לרדת מגבולותיה או לגעת במשהו, נרתע ממגע עם חומרים מסוימים, בוכה עד שלא מסירים ממנו את הלכלוך וכו', כנראה שמדובר ברגישות חושית גבוהה. "בנוסף כדאי לשים לב, האם בבחירת הלבוש הילד מעדיף רק בדים מסוימים, אורכי שרוולים מסוימים וכו' ולהשתדל לתת לו את מה שהוא מבקש.

כיצד חושפים אותו לגירויים שמהם הוא נרתע עד כה? יש לעשות זאת בעדינות ובהדרגה, לחשוף אותו לחומרים שונים ולראות מה הוא מקבל וכך להרגיל את חושיו גם לתחושות אלו. לא לאלץ או לנסות בכוח. אם התגובות של הילד עדיין קשות ומבוהלות, יש לשקול פגישה עם מרפא בעיסוק ולהיוועץ בו על דרך ההתמודדות עם סף הרגישות החושית של הילד".
 
 

האם עלינו לנסות לשכנע ילד להתלכלך?

"אפשר וכדאי להזמין את הילד להתנסות בפעילויות שונות, שמפגישות אותו עם חומרים שונים בהקשר נעים וכיפי", כמו כן ממליצה רות מפגש עם חומרים שונים בסביבה שתאפשר לו להתרכז בתהליך בלי חששות מיוחדים. למשל, להציע לו לשחק בצבעי אצבעות באמבטיה ולא בסלון (רק לדאוג למגבת עבה המונחת בקרקעית למניעת החלקות), כך שאפשר יהיה לשטוף את החומר בקלות וביעילות.
 
כיצד עלינו לנהוג מול סערת רגשות שפרצה עקב זוג ידיים מלוכלכות?

רות מציעה להורים לשטוף ידיים ביחד או לבדוק כיצד סוגי כתמים שונים יורדים בכביסה. "נוכל לחשוב יחד איתו מה יכול לעזור לו ליהנות מהחומר הגורם לליכלוך (משחק בבגד ים או לבישת סינר גדול). במידה והילד נסער מאד בגלל לכלוך או כתם, יש להתייחס לרגשותיו בכבוד ולא לבטל אותם".
 

מתי בעיית לכלכוך מצריכה התייחסות מקצועית?

בטרם פונים למרפאה המתמקצעת בטיפול בבעיה מסוג זה, חשוב שנדע מהם הסימפטומים או המצבים הראויים לתשומת לבנו המלאה. כדאי שנפנה לייעוץ מקצועי ונשים לב לאחת מן הסיטואציות הבאות, ממליצה רות, "כאשר ילד מפסיד הרבה התנסויות בגלל רתיעתו מחומרים או כאשר החשש להתלכלך מופיע יחד עם רתיעה מצלילים רמים ו/או מגע (של ההורים, בגדים וכד').
 

תגובה ריגשית מוגזמת

כאשר התגובה הרגשית לכתמים או לכלוך היא קשה ומוגזמת והילד נראה בחרדה רבה, חרדה זו תבוא לידי ביטוי בצורה עקבית ולא תהיה מוגבלת לסיטואציה מסוימת למשל, תגובה סוערת למגע עם חול רטוב בלבד. כמו כן ניתן יהיה להבחין בטקסים שונים שיבצע הילד, המעידים על רתיעתו מחומרים שונים: שׁטיפות ידיים תכופות, אופן מסוים שבו החדר צריך להראות, האופן שבו הבגדים צריכים לעבור כביסה וכו'. אותם טקסים עשויים להיות מלווים בתגובות סוערות מאד, כאשר קיום הטקס נמנע או מתעכב. סימפטום נוסף לתשומת לבנו הוא הזמן שבו מבלים ילדנו במחשבות מציקות על חיידקים, רעלים או לכלוכים שיש בחומרים שונים, שאיתם הם באים במגע".
 
מהו בעצם ויסות חושי?

מיכל אבס, מרפאה בעיסוק ומנהלת מרכז מעוף, המרכז להתפתחות הילד והמשפחה בחיפה, מסבירה כי קושי בוויסות חושי מאופיין בחוסר יכולת לארגן ולווסת את הרמה, העוצמה והמהות של התגובות לקלט סנסורי, בדרך מדורגת ומסתגלת.

אל תהליך הטיפול, מסבירה מיכל, מגיעה משפחה ודרך מחקר מקיף מגלים האם קיימת אינדיקציה של ויסות חושי ולא בעיה התפתחותית כלשהי. דהיינו, מדובר בילד אשר מתפתח על פי אבני הדרך המקובלות: תינוק זוחל, הולך בזמן המקובל, חוקר עם פיו, מכניס ידיים, מעביר חפצים בין ידיים, בעל תקשורת תקינה, משחקי קוקו אצל פעוטות וכו'.

עוד מוסיפה רות, "בדרך כלל אנו כבר יכולים לדעת, לפי סיפור ההורים בלבד, האם יש צורך לבדוק את הילד תחושתית. אנו יושבים יחד עם ההורים ועורכים חקירה התנהגותית לילד. אחר כך מתצפתים על הילד במסגרות שונות כמו בית, גן או מסגרות אחרות ומקבלים אבחנה אשר עשויה להבדיל בין תהליך תחושתי, רגשי או נוירולוגי. אחר כך כותבים דו"ח אינפורמציה מסכם אשר מעיד באילו מערכות ויסות גופניות קיים קושי".

את מערכות החוש, מחלקת מיכל לרגישות ורגישות יתר. יש ילדים, מסבירה מיכל, אשר רגישים מאוד לריחות שעשויים לגרום להם להקאות מרובות, ישנם ילדים אשר רגישים לרעשים חזקים (שואב אבק, משאית, מקדחה) ונכנסים לחרדה. "בדרך כלל בעיה בוויסות החושי, אינה מופיעה במערכת אחת בלבד. האינדיקאציה לטיפול היא הקושי שמתעורר אצל ילד להתמודד עם עשייה של אחד מן החושים וגורם לו הפרעה בתפקוד".

בנוגע לילדים שלא אוהבים להתלכלך, מספרת מיכל, שנתקלה בקשיים אשר מבטאים אי רצון לגעת בצבעי יצירה שונים, חומרי דבק, או מאכלים. ישנם גם ילדים שלא אוהבים שהמזון המוגש בצלחתם נוגע אחד בשני ועל ההורה להגיש לילד רק את האפונה למשל, מבלי שהקציצה תיגע בה, שלא נדבר על סוג כלשהו של רוטב.

כיצד מטפלים בבעיה?

"רוב הטיפול בסוג הבעיה הזו נעשה במודעות ההורים, הגן ובמידת הבגרות גם הילד. במקרים הקלים אנו פועלים בשיטה הג'טה סנסורית, באמצעותה אנו ממליצים לסביבה הקרובה של הילד לאילו גירויים כדאי לחשוף אותו ובאיזו הדרגה. במקרים קיצוניים יותר אנו מנסים להשפיע על מערכת התחושה של הילד ודרך מגע עמוק, כמו תרגילי קפיצות ומעיכות בעזרתם מנסים לשלוט בחוסר הוויסות החושי. במקרים הקיצוניים ביותר אנו פועלים בתהליך הברשות של כל גפי הגוף בעזרת מברשת, במטרה לעורר את המערכת הנוירולוגית, להפעילה מחדש, לאפס אותה, ולחשוף את הילד אט אט לגירויים שונים שיפעילו את המערכת החושית".

לסיכום, חשוב שאנו כהורים נבדיל בין הרגישות הפנימית של ילדינו, ורצונו להתנקות ולהישמר מכל לכלוך כתוצאה סביבה ונורמות שהשרשנו בו, לבין רגישות תחושתית שהינה תופעה נוירולוגית מולדת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by