בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ענן אפור לבן 

ענן אפור לבן

 
 
ורד ברלל

מה הופך ספר ילדים לספר טוב, על מה כדאי לשים את הדגש? הפעם מצפים לגשם. הביקורת הנוקבת לפניכם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הספר: ענן אפר לבן. בהוצאת תמוז (צילום: יח"צ)
 הספר: ענן אפר לבן. בהוצאת תמוז (צילום: יח"צ)   
השוק רווי בהרבה מאוד ספרי ילדים, היוצאים ממכבש הדפוס חדשות לבקרים. לא אחת עמדתי תוהה מול ספר זה או אחר, האם הוא ייהפך ללהיט בקרב ילדי, או יקרא פעם אחת ויאבד בתחתית ערמת הספרים.

כאמא לשני ילדים (שבע וחצי וכמעט שש), אני יודעת מניסיון מצטבר כמה פעמים סוד קסמם של ספרים לא נהיר לי. לא אחת ספר שאני מצאתי מלהיב, מרתק, כתוב באופן קולח, ובעל מסר חשוב, מסוג הספרים שכבר הכנתי את עצמי נפשית להקריא שוב ושוב, זוכה לתגובה צוננת מצד מבקרי הספרות הגמדיים שבבית ברלל. מאידך, לא אחת, ספרים שהיו בעיני "סתם ספר" זכו בשעת ההשכבה והסיפור לרייטינג שלא היה מבייש את כוכב נולד בימיו הטובים ביותר.

תהיתי על סוד קסמם של אותם ספרים, ניסיתי למצוא את ה"דבר הזה" שהופך ספר להיות מסוג הספרים שילדים מבקשים שוב ושוב לשמוע לפני השינה, הגענו למסקנה שהדרך הטובה ביותר לדעת מה יהיה אהוב על ילדים, היא פשוט לשאול אותם, לכן החלטנו במדור הזה לבחון כל ספר בשש עיניים, שניים שלי כמבוגר ומבקר, ועוד שני זוגות עיניים קטנות (ולפעמים יותר, כשמצטרפים חברים), ככה תחליטו אתם.

הספר הראשון שבדקנו כך היה הספר:

ענן אפור לבן
כתבה: גלית כץ
איורים: מיכל שולט
תמוז הוצאה לאור, 16 עמודים, מנוקד.
כריכה קשה
 

מסקנות ועדת החקירה

 
מדובר בספר קטן ונחמד, בעל מספר רבדים, מה שהופך אותו מתאים לילדים בגילאים שונים. העלילה הבסיסית סובבת סביב ילד שמחכה לגשם הראשון. כלומר מסוג הספרים שמספרים בגן הילדים לרגל הסתיו, עם סיפור שיכול להתאים לילדים בגילאים הנמוכים ופעוטות.

יש מעט חזרות, האהובות על ילדים בגילאים הצעירים מאוד (2-4), וחריזה פשוטה שהופכת את הספר מתאים לגילאים אלה, בעיקר לקראת החורף, כשאפשר לחבר את השינויים במזג האוויר בחייו של הילד לעלילה.

אבל זהו בעצם רק סיפור מסגרת שבמהלכו לומד גיבור הסיפור אילן, הילד שמחכה לגשם, להתמודד עם אכזבה (נגלה לכם, שבסוף לא יורד גשם). אילן שציפה בכל מאודו לגשם מתאכזב, ויש אכזבות שאי אפשר לשנות, אפילו אמא של אילן לא יכולה להוריד גשם.

היכולת להכיל אכזבה, ללמוד להתמודד איתה, ולהפיק את הלקח מהסיפור, שאומנם יש אכזבות, אבל צריך ללמוד לשנות תוכניות וליהנות ממה שיש ואפשר לשנות, הוא מסר חשוב גם לילדים גדולים יותר.

הורים רבים מכירים את התופעה שבה איננו יכולים לשנות את גורם האכזבה של ילדנו. כשהגשם הוא רק משל, הספר הופך להיות כלי בידי הורים בהתמודדויות אחרות מול ילדיהם, כך אפשר באכזבה הבאה להזכיר לילד "זוכר, שאילן היה מאוד עצוב כשלא ירד גשם, אבל בסוף הוא מצא פתרון אחר? אולי תחשוב גם אתה על פתרון לאכזבה שלך?"

אבל זהו לא ספר דידקטי שמטרתו לחנך ולהטיף. אם כבר ,זהו ספר דידקטי לאמהות, כי חלק נכבד מהספר מוקדש להתעקשויות של אילן, ולאמא שלו שמוותרת כדי לא לריב איפה שלא צריך. ואם לא הבנו את המסר הזה לבד, גם מציינת הכותבת במפורש: "אמהות חכמות יודעות שאין צורך להתווכח על שטויות". אני תוהה מה אומרים לילד שמתעקש, ואמו מסרבת, והוא מצטט לה את המשפט הזה. בכל אופן, באותו מחיר, יש פה גם טיפ לאמהות.

למרות העלילה הטובה והרעיון המצוין, החריזה אמנם קיימת וזורמת, אך דלה מידי לטעמי, וגם אוצר המילים מוגבל מעט. האיורים צבעוניים ועשירים, ובהחלט מהווים מוקד משיכה בספר. למרות שזהו סגנון מיושן משהו, וכבר ניתן לראות, וראוי שיהיו, איורים מוקפדים יותר בספרי ילדים. עם זאת, סגנון הציור נראה מתיילד, דבר שהולם מאוד ספר ילדים. אהבתי במיוחד את העובדה שהאיור הוא על כל הדף והטקסט נמצא על הציור. בנוסף, דפי הספר איכותיים ולא דקים במיוחד, כך שאין חשש שיקרעו בקלות (בהנחה שמדובר בילד שמתורגל בדפדוף).
 

דבר הילדים

עדו הקריא בעצמו לזהר את הסיפור, אחר כך הקראתי להם אני, ואלה מסקנותיהם:

עדו: זה ספר מצוין, מאוד צבעוני, וכתוב ברור. יש חרוזים קלים, הכתב גדול ומנוקד ברור, ואפשר לקרוא אותו לגמרי לבד אפילו בתחילת כתה א'.

אני אהבתי את הספר מאוד, ומתאים לדעתי לספר אותו בסוף הקיץ. אני חושב שילדים מגיל שלוש יכולים ליהנות ממנו, וכבר מגיל גן חובה ותחילת כתה א' אפשר לקרוא בו לבד.

הסיפור מפתיע. בהתחלה זה סתם כמו ספר לילדים קטנים, אבל כשהענן לא ממטיר, זה הופך אותו ליותר מעניין ופחות תינוקי.

זהר: סיפור מעניין מאוד, אבל היה לי קצת עצוב וקצת שמח. מאוד התאכזבתי שלאלון לא ירד גשם והוא היה עצוב, הוא חיכה הרבה זמן לגשם הזה, אבל בסוף כן היה לו כיף בגינה עם אמא.

אני לא חושבת שזה ספר שהייתי רוצה לשמוע עוד פעם ועוד פעם, אין בו חרוזים משעשעים שעושה כיף לשמוע שוב.

הציורים יפים, אבל לא מתאימים כל כך לגשם. יש בהם הרבה צהוב וירוק בהיר, ורואים שזה סיפור של קיץ ולא של סתיו וחורף. אני חושבת שזה מסוג הסיפורים שמספרים בגן, ומתאים לילדים בגן.

לסיכום, מדובר בספר חביב, שיכול ללוות את ילדיכם החל מגיל שנתיים שלוש, ועד גיל בית הספר היסודי, ובכל שלב ניתן להפיק ממנו הנאה, ולהבין יותר לעומק את המסר שלו.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by