בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
העיר שאוחדה לה יחדיו 

העיר שאוחדה לה יחדיו

 
 
רוני בר, מערכת RED

ברלין המאוחדת מציעה שפע של מבנים ומתחמים ארכיטקטוניים מן הימים שלפני, בתקופת ואחרי החומה. בביקור הבא לא לשכוח את הפינות הנסתרות של ברלין החדשה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בניין הרייכסטאג בברלין (האתר הרשמי של Foster + Partners)
 בניין הרייכסטאג בברלין (האתר הרשמי של Foster + Partners)    
כשחומת ברלין נפלה בשנת 1989 גילו התושבים צלקת עמוקה במרקם האורבני של העיר. ברלין, שנפגעה קשות במלחמות העולם השנייה, עברה שיקום בצידה המערבי והמזרחי, אך תוואי החומה נותר אזור גבול שומם ברוחב כמה עשרות מטרים.

עם האיחוד הציעה העיר דבר שאף עיר אירופאית לא הייתה יכולה להתחרות בו: דף חלק. בשנות ה-90 החל גל של בנייה ברחבי העיר, בקו הרקיע נישאו מאות מנופים וכתוצאה הפכה ברלין למוקד עלייה לרגל לחובבי אדריכלות עכשווית.

הפקידים באים

נפילת החומה הייתה רק יריית הפתיחה במסע ההתחדשות של ברלין. שנה לאחר מכן ברלין אוחדה באופן רשמי ושבה להיות בירת גרמניה. ב-1999 הועברו לעיר כל משרדי הממשלה, הפרלמנט והקאנצלר מבון, דבר שהצריך התארגנות מחדש וגרר בנייה אינטנסיבית של מבני ממשל שונים, בנייני משרדים ושגרירויות.
 
 
הרייכסטאג (Reichstag) הוא הבניין המפורסם ביותר ברובע הממשל, ואולי בברלין כולה. כאן ישב הפרלמנט הגרמני משלהי המאה ה-19 ועד מלחמת העולם השנייה, ואחריה נותר עזוב והרוס בגלל מיקומו סמוך לתוואי החומה. לאחר איחוד העיר נקבע שבניין הרייכסטאג ישמש כבית הנבחרים של המדינה המאוחדת. האדריכל הבריטי נורמן פוסטר זכה בתחרות בשנת 1992 והעבודות יצאו לדרך. התכנון כלל שיפוץ נרחב של הבניין, במסגרתו נהרס כל פנים המבנה והושארו רק החזיתות, וכן בנייה של כיפת זכוכית על הגג.

כיפת הזכוכית הפכה בסופו של דבר לאלמנט המפורסם ביותר של המבנה. היא מכילה מהלך רמפות פנימי, ממנו יכול המבקר להשקיף על העיר וכן על המתרחש באולם המליאה, כדי להדגיש את השקיפות של הדמוקרטיה הגרמנית. במרכז הכיפה נמצא משפך מכוסה מראות המחדיר אור טבעי לתוך המבנה.

בסמוך לרייכסטאג צמחו בשנים האחרונות בניינים נוספים הקשורים לעבודת הממשלה, כמו משרדי הקאנצלר (Bundeskanzleramt) שנפתחו בשנת 2001. הבניין עשוי מבטון וזכוכית ושטחו 12,000 מ"ר, עובדה שהופכת אותו לאחד מבנייני הממשל הכי גדולים בעולם (רק לשם השוואה, הוא גדול פי 8 מהבית הלבן). בגלל צורתו המרובעת וחלונותיו הגדולים והעגולים הוא זכה לכינוי "מכונת כביסה". בקומפלקס הבניינים, על גדות הנהר, נמצאים שני בניינים חדשים נוספים שמאכלסים משרדים שונים וכן לשכות של חברי פרלמנט: Marie Elisabeth Lüders Haus ו-Paul Löbe Haus: שני המבנים מתאפיינים במשטחים גדולים של בטון וזכוכית ומחוברים בינהם באמצעות גשר.

איך מגיעים: לרייכסטאג כדאי לבוא ממש על הבוקר כדי להימנע מהתורים הארוכים (או לפחות לנסות). הוא ממוקם מעט צפונית לשער ברנדנבורג, ועל הגבול המזרחי של פארק טירגרטן. משרדי הקאנצלר ושאר בנייני הממשל בסמוך לרייכסטאג לכיוון הנהר (צפון).
 
 
 
כשהחומה הופכת לקניון

לפני מלחמת העולם היה פוטסדמר-פלאץ (Potsdamer Platz) אזור תוסס במיוחד, אבל תוואי החומה שעבר במקום הכניס אותו לתרדמת של 40 שנה. לאחר נפילת החומה נפל גם האסימון במוחם של יזמי העיר, שלא יכלו לוותר על שטח נדל"ני כל כך אטרקטיבי וריק במרכז העיר. במהרה צמחו במקום מבנים חדשים, שמזכירים יותר קניון ענק מאשר את הכיכר הישנה. ובכל זאת, עם הצלחה קשה להתווכח והמרכז מושך אליו עשרות אלפי מקומיים ותיירים מדי יום.

המתחם הגדול היותר באזור שייך לחברת דיימלר-קרייזלר, ותכנן אותו האדריכל רנצו פיאנו. מתחם מעניין נוסף הוא הסוני סנטר, שעל תכנונו אחראי האדריכל הלמוט יאן. הוא כולל חנויות, קולנוע, משרדים וכמובן חנות דגל של הענקית היפנית – וכל זה סובב סביב כיכר מקורה בממברנה דמויית-אוהל. בצד הכיכר ניצב המבנה היחיד בפוטסדמר פלאץ ששרד את המלחמה – הוא הוזז כ-70 מטרים ממיקומו המקורי ושולב בתוך לוחות זכוכית.

איך מגיעים: המתחם ממוקם כקילומטר דרומית לשער ברנדנבורג והרייכסטאג
 
 
מבנק ועד למוזיאון

שדרת אונטר דן לינדן שמשתרעת מזרחה משער ברנדנבורג לכיוון אי המוזיאונים, היתה כולה בצידה המזרחי של העיר וקיבלה כמה תוספות מאז חוברה העיר. ממש בסמוך לשער נמצא DZ Bank אותו תכנן האדריכל האמריקני פרנק גרי. מבחוץ הבניין נראה סולידי למדי, עם אבן בצבע חול וחלונות זכוכית גדולים, אך בחצר הפנימית נחשף הקו המזוהה עם יצירותיו של גרי: לוחות טיטניום ומשטחי זכוכית מפותלים.

אם ממשיכים מזרחה על השדרה מגיעים למוזיאון לתולדות גרמניה (Deutsches Historisches Museum), שממוקם בבניין הארסנל . המבנה, בן 300 שנה, הוא הישן ביותר בשדרה אך בשנים האחרונות קיבל תוספת של אגף חדש בתכנונו של האדריכל הסיני-אמריקני איי אם פיי (שאחראי בין היתר גם על תוספת הפירמידה בלובר). אחד האלמנטים המרשימים של הרחבה החדשה הוא גרם מדרגות ספירלה מחופה זכוכית שניצב מחוץ למבנה וחשוף לעוברים ברחוב.
 
 
הנקודה היהודית

מיותר לומר שביקור בברלין הוא ביקור טעון. מיותר גם לומר שעבור אנשים רבים אף יצירה אדריכלית לא תהווה סיבה מספיקה כדי לדרוך בעיר הזאת. ובכל זאת חשוב לציין שברלין לא בורחת מהעבר שלה, וכמה מהמבנים היותר חשובים של העיר הוקמו כדי לזכור ולהזכיר את יהודי העיר והשואה.

המוזיאון היהודי של האדריכל דניאל ליבסקינד כבר קנה לו שם עולמי. התצוגה מעבירה את סיפורם של יהודי גרמניה – אך בניין המוזיאון עצמו עושה הרבה יותר מכך. מדובר במוזיאון שהוא מעל הכל חווייתי, והוא משתמש באלמנטים אדריכליים כמו חלונות שבורים, משטחים עקומים ותאורה כדי להשפיע על המשתמש.

גם אנדרטת השואה של האדריכל פיטר אייזנמן אינה עוד אנדרטה בה מתבונן הצופה מהצד. האנדרטה, שנחנכה בשנת 2004 לאחר 15 שנה של חילוקי דעות בנוגע למיקום האתר ואופי המקום, עשויה מ-2,711 מלבני בטון בגבהים משתנים שהצופה הולך ביניהם.

איך מגיעים: המוזיאון היהודי נמצא ב-Lindenstrasse שברובע קרויצברג. אנדרטת השואה ממוקמת דרומית לשער ברנדנבורג.
 
 
אדריכלות חדשה-ישנה

הבניינים שהוקמו בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 הם לא הדוגמאות היחידות לאדריכלות חדשה (יחסית) בברלין. גם בעודה מחולקת בין מזרח ומערב נבנו בעיר פרויקטים מעניינים שאולי כיום נוטים ללכת לאיבוד בין הררי הזכוכית והבטון החשוף, אך עדיין שווים הצצה.

כמה מהבניינים הללו מרוכזים בקולטורפורום (Kulturforum), מתחם התרבות שהקימה ממשלת גרמניה המערבית, לאחר שאי המוזיאונים ושאר מוסדות התרבות נותרו בצידה המזרחי של העיר. כדאי לשים לב בעיקר לאולם הפילהרמונית שתכנן האדריכל האנס שרון בתחילת שנות ה-60. כמה עשורים לפני פרנק גרי יוצר שרון בניין אורגני בעל זוויות, קימורים ושיפועים. בניגוד לטיטניום של גרי משתמש שרון באלומיניום צהוב שהפך לאלמנט המזוהה של הבניין.

לאחר השלמת אולם הפילהרמונית התחילה בנייתה של הגלריה הלאומית החדשה (Neue Nationalgalerie), על פי תכנונו של לודוויג מיס ואן דר רוהה. הגלריה שונה מאוד מהאולם של שרון: זהו חלל מינימליסטי מוקף זכוכית ומעליו גג מאסיבי שנתמך על ידי עמודים אך חופשי בפינות, דבר היוצר תחושה של ריחוף.

אזור נוסף במערב העיר בו ניתן למצוא פרויקטים של מיטב האדריכלים המודרנים, הפעם בנייני מגורים, הוא רובע הנזה (Hansaviertel). בשנות ה-50 רצו שלטונות מערב ברלין להציג לעולם את "ברלין החופשית" והשיקו את ה"אינטרבאו", תערוכה בינלאומית שהוקדשה לתכנון מחדש של רובע הנזה, אזור שנותר חרב עוד מזמן מלחמת העולם השנייה. העירייה הזמינה אדריכלים בעלי שם בינלאומי, כמו לה קורבוזייה, וולטר גרופיוס, האנס שרון, אלוור אלטו, אוסקר נימאייר ואחרים, לתכנן מבני מגורים נפרדים שמפוזרים בתוך פארק ירוק. המבנים הפכו עם השנים למבוקשים מאוד, והם מזכירים מעט את הבנייה הישראלית.

איך מגיעים: הקולטורפורום ממוקם כ-500 מטרים מערבית לפוטסדמר פלאץ, דרומית לטירגרטן. רובע הנזה ממוקם בפינה הצפון-מערבית של הטירגרטן. ניתן להכיע אליו דרך תחנת הרכבת התחתית
 
 
עוד כמה, על קצה המזלג

יחד עם משרדי הממשל הגיעו לעיר גם השגריריות הזרות, ורובן התמקמו ברובע הדיפלומטי בקצה הדרומי של הטירגרטן. כך תוכלו לראות את מתחם השגריריות הנורדיות ב-Rauchstrasse, ואת השגרירות המקסיקנית בעלת חזית מחוררת של לוחות בטון ב-Klingelhöferstrasse.

אם תיכנסו לחנות הכל-בו Galeria Kaufhof שבאלכסנדפלאץ, בצד המזרחי של העיר, הציצו בקירוי החדש שקיבל המבנה. חנות כל-בו נוספת ששווה תשומת לב היא הסניף של גלרי לאפייט ב-Friedrichstrasse, דרומית לשדרת אונטר דן לינדן. החנות תוכננה עלידי האדריכל הצרפתי ז'אן נובל ובתוכה חרוט ענקי מזכוכית.

אם אתם מטיילים בשדרת kurfurstendamm, פנו ב-Fasanenstrasse לכיוון צפון, שם תראו את לשכת המסחר שתכנן האדריכל הבריטי ניקולס גרימשאו. קשה לפספס את הבניין - הוא מזכיר ארמדיל (כן, החיה המוזרה הההיא עם השריון), עם סדרה של קשתות שמהוות את הקונסטרוקציה של המבנה.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by