בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
טעם של פעם 

טעם של פעם

 
 
ליבי בגנו

גל הנוסטלגיה ששוטף את עולם האופנה אינו פוסח גם על גזרת האקססוריז. אז גם אם אין לכם פריט שמעלה אבק, תוכלו לרכוש אביזרים חדשים ומעוצבים עם קריצה לארון של אמא וסבתא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
חומרים וטכניקות עבודה נלקחים ישירות מהעבר (פאולה ביאנקו/טלי שני)
 חומרים וטכניקות עבודה נלקחים ישירות מהעבר (פאולה ביאנקו/טלי שני)   
שנות האלפיים הביאו עימן התפתחויות וקדמה שהפכו את העולם למהיר, קליפי, ממוחשב ומרושת. אך נדמה שעולם האופנה פועל לפי חוקים משלו ובעונות האחרונות טרנד הוינטאג' הפך לאחד הבולטים והמובילים בין מביני ומבינות העניין.

"וינטאג'" הוא למעשה שם כולל לפריטי לבוש, הנעלה ואביזרים מתקופות ועשורים קודמים- ענתיקות, אם תרצו. אז נכון, לא לכולם יש סבתות עם ארונות עמוסי "גודיז" נוסטלגיים ולכן, הטרנד התפשט גם לתחום האופנה והאביזרים, שאמנם חדשים בגילם הכרונולוגי, אך ההשראה להם והלוק שלהם הם בניחוח וינטאג'י מובהק. חמש מעצבות אקססוריז מקומיות מהלכות על הקו הדק בין ישן לחדש, בין המוכר והאהוב לחדש והמסקרן ונותנות את האינטרפרטציה וההומאז' שלהן לנשים של פעם.

מהפנים לחוץ

סמדר עזריאל היא ה"אמא" של המותג 'פאולה ביאנקו' ושורשיה נעוצים בכלל בעולם עיצוב הפנים. אחרי שלוש וחצי שנות עבודה בקסטיאל וחצי שנה בעיצוב גופי תאורה, החליטה עזריאל לשנות כיוון, שמה פעמיה לשנקר והחלה בקטן, אך בהתמדה, לעצב מיני קולקציה ראשונית, אותה החלה להכניס לחנויות תכשיטים שנבחרו בקפידה והדברים החלו לרוץ. הקולקציה של עזריאל מתעדכנת כל חצי שנה לערך.
 
 
עבור עזריאל, האסוציאציה לוינטאג' היא תקופות המאופיינות בחומרים וטכניקות עבודה שכבר לא בשימוש כיום. היא אינה מושפעת באופן ישיר מתקופות מסוימות, אלא דווקא מהחומר: "החיפוש הוא אחרי חומרים מאתגרים שניתן לחברם וליצור צורה וקומפוזיציה שלא הייתה קיימת קודם".
עזריאל נמשכת לצבעוניות אפריקאית שבטית, עבודות צורפות אלג'יראיות מסורתית ולמלאכת האמנות של ביצי הפברג'ה מהמאה ה- 18. "אני לא מחקה את הסגנון אלא משתמשת באלמנטים כזיכרון מאותה תקופה בשילוב חומרים וטכניקות עבודה מגוונות".

הלקוחה האולטימטיבית מבחינתה היא אישה שתעדיף לענוד תכשיט כאמירה אישית ולא כחלק מטרנד פופולרי: "נשים שלא מפחדות מחומרים ופרופורציות לא קונבנציונאליות". בין החומרים איתם עובדת עזריאל ניתן למצוא בין היתר טקסטיל לסוגיו: צמר, עור, מפות קרושה, חבלים, כפתורים, פנינים ואבנים יקרות.
 

נוסטלגיה אורבאנית

איקונות תרבותיות כאביזר אופנה (רינת ליבר/אבי הראל)
 איקונות תרבותיות כאביזר אופנה (רינת ליבר/אבי הראל)   
ההכרות של קארין דרעי עם עולם האופנה החלה בכלל בניו יורק. דרעי הגיעה לתפוח הגדול בשנות העשרים לחייה כדי ללמוד בבית ספר יוקרתי לצורפות ואף עבדה במפעל תכשיטים מקומי. אחרי ארבע שנים בגולה היא שבה לארץ ונחתה בשנקר.

"וינטאג' בשבילי הוא הקשר תרבותי לזיכרון, תקופה וסיפור", אומרת דרעי. התקופה שהיוותה את מקור ההשראה לקולקציה הנוכחית שלה היא סוף שנות ה-70 עד אמצע שנות ה-80. תקופת הדיסקו ואורות הניאון הצבעוניים. אך כאמור, כמו מרבית המעצבים הנוגעים בוינטאג', ההשפעות העכשוויות קיימות גם הן: " אנו חיים בתקופה פוסט מודרנית, בה יש יותר השראה ופחות המצאה.

אני משתמשת במקורות השראה מהעבר ונותנת להם פרשנות עכשווית". מדונה, היא בעיניי דרעי הדוגמה הקלאסית לשילוב של רטרו וחדשנות והיא מהווה מקור השראה מרכזי לקולקציה שמתאפיינת בשימוש בחומרים אורבאניים כמו חוטים בעוביים ומרקמים שונים, פאייטים בצבעוניות מטאלית מבריקה, קריסטל סברובסקי ואבנים טובות. והכל כמובן בצבעוניות חזקה ובוהקת שמחזירה לימי סטודיו 54 ומועדוני הפאנק בניו יורק של שנות השמונים.
 
 

הנסיכות של דיזינגוף

וינטאג' כהקשר תרבותי לזיכרון, תקופה וסיפור (קארין דרעי/אורן דאי)
 וינטאג' כהקשר תרבותי לזיכרון, תקופה וסיפור (קארין דרעי/אורן דאי)   
חובבות וינטאג' מושבעות בוודאי מכירות את הבוטיק "מש" אשר שוכן בדיזינגוף סנטר ומהווה מקום עלייה לרגל לאוהדות הסגנון. בחנות תמצאו פרטי וינטאג' מקוריים, פריטים ייחודיים בסגנון וינטאג' פרי יצירתם של מעצבים צעירים וגם פריטים בעיצוב בעלת החנות, הסטייליסטית ענבל רביב.

מבחינת רביב, פריטי וינטאג' הם פריטים שהיו בשימוש בתקופה מסוימת בעבר ומעוצבים על פי אלמנטים שהיו קיימים אז ומייצגים את אותה התקופה. "המשיכה האישית שלי לוינטאג' באה מהאוטנטיות של הגזרות, סוגי הבדים והטקסטורות שהיו קיימות פעם", אומרת רביב, ששנות החמישים הן העשור החביב עליה במיוחד.

מקורות ההשראה של רביב שונים ומגוונים. מרחובות יפן ועד סרטים ישנים. כך גם החומרים איתם היא עובדת, אשר משלבים הדפסים של דמויות אייקוניות, עגילים ישנים, מפות קרושה רקומות, תחרות וכפתורים ישנים. "ברגע שאני מוצאת פריט ישן שמוצא חן בעיני, אני חושבת איך לשלב אותו וליצור אביזר מקורי וייחודי".

בבוטיק מציגות בין היתר שתי מעצבות נוספות, האחת, היא שרונה מרלין שמעצבת תכשיטים וסיכות לדש בהשראת הנשיות של שנות ה- 50, עם נגיעות מעולם הפופ-ארט. "אני חושבת שבכל אדם טמון ה"יצר" הזה של להסתכל על העבר", מסבירה מרלין את משיכתה לסגנון. "העולם שלנו הולך ומתפתח בקצב מסחרר, הכל הופך ליותר טכנולוגי וגורם להרגשה של קרירות. בעוד שהחיים בעבר מצטיירים לנו כיותר רכים ורומנטיים".
 
השוני בולט באוטנטיות של הגזרות והטקסטורות שהיו קיימות פעם (ענבל רביב/יח"צ)
 השוני בולט באוטנטיות של הגזרות והטקסטורות שהיו קיימות פעם (ענבל רביב/יח"צ)   
מרלין מושפעת מתקופות שונות: שנות ה-20, ה-50, ה- 60 וה- 70. "אני לוקחת מכל אחת את הסגנון האופייני לה ומנסה ליצור משהו חדש שמשלב ביניהן". התמונות בהן היא נוטה להשתמש בעיצוביה הן של דמויות נשיות איקוניות: אודרי הפבורן, סופיה לורן וכמובן מרילין מונרו. שרונה מאמינה ש"אופנת שמתבססת על השראה מהוינטג' פונה יותר לקהל שלא חווה את התקופות היפות עליהן מתבססת האופנה העכשווית ורוצה להתנסות בה".

חובבת נוסטלגיה נוספת היא רינת ליבר, המציגה סיכות ותיקים, המעוצבים בהשראת סמלים נוסטלגיים. "וינטאג' בשבילי הוא מעין מכונת זמן פרטית בעזרתה ניתן להפיח חיים בעבר" אומרת המעצבת שמעידה על עצמה כעל נצר למשפחה של אספני ג'אנק. "היאחזות בעבר תמיד הייתה באווירה המשפחתית, בעיקר דרך סיפורים של הוריי על ילדותם בתקופת הצנע. בתור הבת בצעירה הייתי מחכה בקוצר רוח שלאחיותיי ימאס מהבגדים שלהם ואז הם יועברו אלי אוטומטית, וכך בעצם הפכתי לפריקית של יד שנייה".

ליבר משתמשת בעיקר בבדים, חלקם הועברו אליה בירושה. "את הדימויים המשולבים בבדים אני מדפיסה בעצמי ובאופן כללי כל תהליך העבודה הוא עצמאי, אישי וטוטאלי". קהל היעד שלה הוא בעיקר נשים היודעות להעריך את השילוב בין ישן לחדש ובין אמנות גבוהה לפופולארית. בעיקר כזה המניב תוצאה מקורית ואישית.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by