בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נו, נו, נו 

נו, נו, נו

 
 
לימור גריף

האם הורה שמעניש את ילדו פועל מתוך חולשה? האם זוהי הצבת גבולות לגיטימית? מה אנחנו משיגים כאשר אנחנו מענישים? ומי באמת מנצח בכל המאבק הזה? יש כמה דברים שכדאי לדעת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחרי שקברנו את האמרה הידועה לשמצה, "חוסך שבטו שונא בנו", האם לא הגיע העת לעשות זאת גם לשיטת העונשים? אצל חלקנו, נתפס העונש כאמצעי חינוכי, אך יש כאלו הסבורים כי הגיע העת לסלקו מן העולם מטעמים מוסריים. מי לא מצא עצמו עומד מול ילדו הקטן אשר מתגרה בו, ובוחן היטב את כל אמות המידה האפשריות. מתפוצץ מזעם, רוצה להפליק או פשוט ללכת, אך מה שיוצא לו נגמר לעיתים קרובות באיום או במקרים אף חמורים מכך, בגרירת הילד לפינה או לחדר כשהעונש ה"מושלם" כבר בדרך.
 
די, נמאס מעונשים (צילום: the sutter babe-flickr.com)
 די, נמאס מעונשים (צילום: the sutter babe-flickr.com)   
העונש המושלם לאו דווקא משקיט את לב ההורים, פעמים רבות התוצאה היא, שהילד המוענש פשוט מעניש את הוריו בחזרה. העונש שקיבל נתפס בעיניו כאמצעי מכאיב ומשפיל, אשר פוגע בתחושת העוצמה שלו ובביטחונו האישי. משפטים כמו: לך לחדר, היום אין טלוויזיה, אתה לא יוצא לשחק בפארק, היום לא תיפגש עם חברים, מתבטאים על ידי ההורה כשלילת זכויותיו של הילד. דרך ביטול הזכות לצאת לשחק עם חברים, מעניש ההורה את הילד, ובכך חושב כי יכולותיו מולו גדלות.
 
 
האם יצאנו למלחמה?
מחקרים הוכיחו כי ילד אשר סופג עונשים רבים, עלול ללמוד מכך שאפשר להשפיל, להכאיב ולאהוב בעת ובעונה אחת, ולהאמין שזהו היחס המגיע לו מהסביבה. העונש הוא פתרון זמין, אך תחושת העלבון, הינה עמוקה וצובטת לאורך זמן. גם אנו כמבוגרים, עוד זוכרים להורנו את העונש הכי מפורסם שהטילו עלינו, שבגללו פספסנו את מסיבת סוף הקיץ או אפילו את הבילוי האחרון עם החברים בבריכה.

המירמור שעולה בעקבות ריצוי העונש, עשוי ללוות את הילד עד לגיל הבגרות ולחנכו שלא כשורה. רות כהן, פסיכותרפיסטית, אינה משתגעת, לדבריה, על רעיון העונש. לדעתה ילדים קטנים זקוקים לתיווך ולא לענישה יעילה. רות מסבירה כי ילדים בגילאים שבין שנתיים לשבע, נמצאים בעולם בחינת הגבולות, גם שלנו וגם של עצמם. על ההורה להבין, כי לולא תהליך בדיקת הגבולות, לא יחווה הילד את הזכויות הטבעיות השמורות לו. כפי שאנו נוהגים להכין לילדנו ארוחות מסודרות מדי יום, כך עלינו לקבל את התנהגותם המשתנה והבוחנת, כחלק מהשגרה הנורמלית הקיימת.

כשאנו מתעצבנים, מסבירה רות, אנו מוצאים עצמנו על ציר של חוסר תגובה, שמוביל לתגובת יתר, מה שמעורר הרבה מאוד קושי, גם לנו וגם לילדים. רות מאמינה שבמקרים רבים הורים נוטים להתרגשות מסוימת לפני שיענישו את ילדם, דווקא כי הם חוששים שלא הצליחו להציב גבולות ביעילות. כדי להציב חוקים וגבולות יעילים מול הילד, חייבת להיות סנקציה ברורה, כך שהילד ידע מהו המחיר שהוא עלול לשלם על התנהגותו, ויבחר כיצד כדאי לו להתנהג. רות מסבירה כי תוצאות של מעשים קשורים באופן ישיר לחוקי הבית, שהם לא תמיד חוקי הטבע. הם קשורים לגבולות שעליהם החליטו ההורים, ועל כן עליהם מוטלת אחריות האכיפה.
 
 
רואים תוצאות? (צילום: mitzabotgoesboom-flickr.com)
 רואים תוצאות? (צילום: mitzabotgoesboom-flickr.com)   
מי מנצח ומי מפסיד?
ביחסים בין הורים וילדים אין מנצחים או מפסידים. גם ההורה וגם הילד יכולים למצוא את עצמם בעמדת הפסד, מסבירה רות. למשל, מצב בו ההורה מסכים שילדו יזמין אליו חבר, ומצד שני אוסר עליו לראות טלוויזיה. "במצבים אלה לא תמיד יש קשר בין הסיבה לתוצאה, ולפעמים ילד יכול לעשות "חשבונות" מה כדאי לו יותר, כך יוצא שהגבולות נחלשים. ההורים מרגישים לא פעם משותקים וחלשים, מה שגורם להם לנסות לאזן את המצב בעזרת עונשים משונים, שמטרתם להוכיח מי כאן הבוס".

רות מציעה להתמיד עם הצבת גבולות ברורים, יציבים ועניניים, אשר ימנעו את הצורך להשתמש בענישה, ויאפשרו לילדים להתנסות במה שקורה אחר כך בחיים, דהיינו בתוצאות מעשיהם. מי שכן חש צורך עז להעניש, מציעה רות, לא להשתמש בשום פנים ואופן בענישה גופנית. מעשה זה הוא תוצר של דרך מפוקפקת, שיוצאת לרוב מתוך תסכול וחוסר אונים, ומעבירה לילד מסר מבלבל, שמי שכועס, גדול וחזק יותר, גם מותר לו להכות. "בנוסף, אל תשתמשו בעלבונות או פגיעות אישיות שעשויות לפגוע בדימוי העצמי של הילד. במידה ותחליטו להרחיק ילד לחדר אחר או אפילו לחדרו, קחו בחשבון זמן שהייה סביר במקום שהוא מואר, בטוח ונעים, וחשבו כל שנה מחייו של הילד לדקת ענישה".
 
האם עונש הוא בכל זאת פתרון מוצלח?
מומחים רבים טוענים כי הורה שמעניש עושה זאת בדרך כלל מתוך חולשה, כאשר כלו כל הקיצים. ברוב המקרים, לאחר שהעונש כבר ניתן, ההורה מתחרט ומעלה ייסורי מצפון איומים, בעודו גורר את עצמו לבקש סליחה מן הילד. ברגע שהורה מעניש, הילד מבין כי להורה אין בעצם פתרון יותר מוצלח. לפעמים, בגלל ההשפלה והתסכול, אין לילד שום רצון להשתפר ולהתנהג כפי שרוצים ממנו, ואז הוא ממשיך להפריע. עם הזמן האפקט שיצר העונש יחלש, והילד עשוי להתעלם מן העונשים הבאים.

לסיכום, חשוב שנזכור כי עונש הוא הדרך שלנו להוכיח לילד שמעשיו אינם נכונים, ומהם הוא אף יכול להיפגע. בנוסף נזכור לשים את כעסנו בצד. אם כבר הענשנו את ילדנו, ננסה שלא לכעוס עליו מעבר לעונש עצמו. נסו להיות יצירתיים ולמצוא חלופות לעונש, עונש עשוי להיות מאוד בעייתי בטווח הרחוק, בעיקר מפני שהוא לא מלמד את הילד מה נכון לו לעשות, ומעורר אצלו תגובות זעם שליליות, על שספג סוג כזה או אחר של עונש.

אז למי קל יותר לשלוט בכעסיו, לנו או לילדים?
אם לא ייקח סוודר בחורף, יהיה לו קר, אם לא יאכל את ארוחת הערב ילך לישון רעב, בסופו של דבר, ילמד על בשרו לדאוג לעצמו לבד. את העונש האמיתי, טוענים מומחים רבים, כדאי לשמור דווקא למקרים של התנהגות קיצונית, מאשר להתמודדות יום יומית.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by