בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
משחקים אסורים  

משחקים אסורים

 
 
לימור גריף

בבתי-הכלא בישראל נמצאים ‎700 סוטי מין, ביניהם ‎350 פדופילים. בחלק ממדינות העולם, מתפרסמת רשימת הפדופילים שהשתחררו מבתי הכלא, בעוד ובישראל, רשות בתי הסוהר, מדווחת לקורבן בלבד. היכן זה מעמיד אותנו מול הסכנה? לא מגיע לנו לדעת, האם האיש שגר בבית ממול הוא פדופיל משוחרר?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
זה קורה בכל מקום (צילום:semaphoria-flickr.com)
 זה קורה בכל מקום (צילום:semaphoria-flickr.com)   
נושא רע וכאוב, שקשה לרובינו לדבר עליו, אך חשוב כי לא נטמון את ראשנו בחול, התופעה אכן קיימת. לא פחות חשובה מכך היא העובדה שהפדופיל, הוא כמעט חסר פרופיל, מה שמקשה עלינו להצביע על אדם כזה או אחר בעל נטייה לסטייה זו. יתרה מכך, לא ניתן לזהות את הפדופיל כמעדיף את קורבנו ממין מסוים, ולמרות זאת, היחס בין שני המינים הוא 75% בנות ו 25% בנים. אלה שנמשכים לילדות, בדר"כ מעדיפים אותן בגילאי 8-10, בעוד שאלה שנמשכים לבנים, מעדיפים ילדים קצת יותר מבוגרים.

מתקשה לפתח יחסים עם נשים

על פי הפסיכיאטריה, פדופיליה היא הגדרה שמתאימה לאדם אשר ילדים מעוררים בו גירוי מיני, והוא עושה את מעשיו במהלך חצי שנה לפחות. הפגיעות הן בתוך המשפחה ומחוצה לה, אך הפגיעה בתוך המשפחה, היא ללא כל ספק הרסנית במיוחד. מעדויות ומחקרים רבים עולה, כי לרוב הפדופילים יש קשיים ביצירת קשר עם נשים, הם בדר"כ גברים כבני 30-50, (אך יש כמובן יוצאים מן הכלל), הם יכולים להיות נשואים ובעלי משפחה, אך גם רווקים. נדיר למצוא בין הפדופילים אישה, על כל חמישים אלף גברים פדופילים, ניתן למצוא אישה אחת הסובלת מהסטייה.
 

קשה להאמין

 
אביטל יעקובי, פסיכולוגית התפתחותית וחינוכית מומחית, מתארת את הפדופיל כאדם שיוצר קשר מאוד סודי עם ילד. זהו קשר שמתחיל מדברים מאד תמימים. הפדופיל מתחבר, נותן יחס טוב לילד, מחמיא לו, ומתחיל את כל התהליך בגוון שאינו מיני כלל. עם הזמן, מוסיפה יעקובי, הפדופיל מתחיל להדק את הקשר, וליצור אצל הילד תלות רגשית, דרך המחמאות והיחס האישי. הוא מבטיח לילד הבטחות מיוחדות, ומעורר בו סוג של ביטחון מלא.

קרוב, אך רחוק מאד

פדופיל, מוסיפה יעקובי, יכול להיות מישהו מוכר, בן דוד או אפילו חבר משפחה. "דווקא בגלל זה, קשה מאוד להבחין במישהו שעשוי להוות גורם סיכון לילד". יעקובי טוענת, כי בהכללה ניתן לומר שיש ילדים שיותר קל לקנות אותם, כאלו החסרים תשומת לב כזו או אחרת בבית, אבל לא בהכרח. עם הזמן והתהדקות הקשר, מתחילים להופיע סימנים פיזיים שנרקמים בהדרגה, חיבוק שהופך במרוצת הזמן למשהו מיני, בעוד הילד עצמו, אינו מבין כי זהו מעשה מיני, טוב או רע. "כשהקשר מגיע למשהו מיני באמת, הילד חווה חוויה מאוד קשה, כשהוא לא ממש יודע איך לעכל אותה. קורבנות רבים של ילדים, מתארים את ההתמודדות כניתוק מושלם מהגוף, מה שקשה לילדים בדרך כלל לעשות".
 

אסור לשמור סודות

הקשר של הפדופיל, אפוף ברוב המקרים סודיות, חוזרת ומחזקת יעקובי. היא טוענת שלפדופיל דפוס שהוא כמעט אוניברסלי, דרכו הוא פועל בערמומיות: "הוא גורם לילד לחשוב שהקשר המיוחד שלהם ייגנז אם הוא ידווח על סוג ואופי הקשר". כדי למנוע מצבים מאוד כואבים של התעללות בילדים, על ההורים מוטלת החובה לדעת בכל עת, טוענת יעקובי, היכן נמצא ילדם, וכמובן להיות תמיד עם האצבע על הדופק. חשוב לדעת כי הפדופילים נחשבים כפחדנים, ולא יפעלו במידה והילד מגלה התנגדות בצורה נמרצת (צעקות, צריחות או התנגדות פיזית קשה).

יעקובי מציעה להורים כי במידה וחלים שינויים התנהגותיים אצל הילד, כדאי לבדוק ולעקוב, ואף ממליצה לחטט במגירות, לחטט ביומנים, לעשות הכל על מנת להבטיח את שלומו וביטחונו של הילד. זו אינה חדירה לפרטיות, מסבירה יעקובי, זו הגנה מושלמת והגיונית של ההורים. בנוסף היא ממליצה להורים לשאול את הילד בצורה ישירה מה קורה איתו. הבעיה היא שרוב הילדים לא ממש ישתפו את ההורים, וינסו להתחמק מן השאלה. "במידה ותראו שינויים אצל ילדכם, אם הוא פועל במסתורין או משקר, אל תהססו ואף צאו לבלוש אחריו", היא מדגישה.
 
 

האם ניתן לדכא את היצר?

הטיפולים הנפוצים לבעיה זו הם טיפולים כירורגים, פסיכיאטרים ותרופתיים. הסירוס הוא הטיפול העתיק ביותר, כמו גם היעיל ביותר. לא ניתן לבצע את הסירוס אלא אם הפדופיל רוצה בכך. כמו כן קיים גם טיפול כירורגי, בניקור אזורים במוח, לשם דיכוי המרכזים המביאים לסטייה זו, אולם מדובר בטיפול שאינו יעיל ואף הרסני. הטיפולים הפסיכיאטריים, הם הדרך השכיחה ביותר לתקוף את הסטייה, התנהגותית וקוגניטיבית, שכן לחלק מסוים מהפדופילים ישנן הפרעות נפשיות אחרות כמו סכיזופרניה והפרעות אישיות אחרות. יש הסוברים כי טיפולים אלה אינם יעילים, אלא אם כן הם משולבים בטיפול תרופתי.

מטרתו של הטיפול התרופתי הוא להוריד את רמת הורמון המין הזכרי, הוא אינו מגדל זקן, שריריו מדלדלים, הוא נעשה פסיבי, והתעניינותו המינית נעלמת. תרופה הנפוצה בישראל אך אסורה בארה"ב היא "אנדרוקור", המדכאת את הורמוני המין הזכריים ע"י מנגנון דיכוי בלוטת יותרת המוח, ומנטרלת את השפעתה על תאי מטרה. לתרופה זו תופעות לוואי קשות ומספר מקרי המוות בקרב המשתמשים בה גדול. החדשות הטובות הן, שישנן זריקות שיכולות לדכא את הדחף המיני, אך מנגד החדשות הרעות, שהפדופילים אינם מעוניינים לקחת אותן, והמדינה אינה מוכנה לסבסד.
 

איך מדברים עם הילדים?

יעקובי מציעה שכבר מגיל 5, נפתח את הנושא בפני הילדים ונדבר איתם על הסכנות שיכולות לארוב להם בחוץ. אך לא די בכך, כאמור, הסכנה הגדולה ביותר עבור הילדים היא הפדופיל שאורב להם בבית, אצל השכן ממול, הבן של החברים או הדוד הקרוב. על ההורים לדבר עם ילדם גם על הסביבה הקרובה שלעיתים עלולה להיות אף הי אמאד בעייתית.

זה אסור

כדאי לדבר עם הילד על האינטימיות שלו, שהרי מגיל 4-5 הוא כבר מתחיל לגלות מבוכה לגבי איברים צנועים, ומבקש להתקלח לבד. זה הזמן, מתריסה יעקובי, להבהיר שיש אנשים שעושים דברים שאינם מוסריים או נעימים לילדים. על אף שלעיתים זה יכול להיות נעים, זה אסור ולא נכון, זה רע.

חשוב לשתף את הילד, שלעיתים הוא יכול להימצא במצב שבו הוא לא יידע אם זה נכון או לא נכון, וזה משהו שהוא אסור בתכלית האיסור למבוגר לעשות לילד. המסר שמציעה יעקובי להורים להעביר לילדים, הוא קודם כל מסר של תקשורת פתוחה עם הילדים: אנחנו כאן בשבילך, גם אם משהו רע קרה לך, אתה מרגיש אשם, אל תפחד, אנחנו לא נכעס, אנחנו רוצים לשמוע הכל, לדבר בפתיחות ולעזור לך, אנחנו לטובתך.

רוב הפדופילים נוטים לאיים על הילד שאם יספר הסביבה תכעס עליו, לא יאמינו לו, לכן על המסר של ההורים להיות מאוד מאוד ברור. כדי להגביר אמצעי זהירות, ממליצה יעקובי להיות במצב תמידי של ערנות מוגברת, גם כשאנו עם ילדנו בפארק. רק בגילאי 8-9 הילדים יכולים לצאת לבדם כשהם עמוסים ובטוחים עם המסרים שלנו, בעודנו בודקים אותם, עוקבים אם צריך, ומקפידים לשוחח איתם בפתיחות.
 

בישראל ובעולם

30% מהילדים המותקים עלולים לאמץ התנהגות דומה (sarah606-flickr.com)
 30% מהילדים המותקים עלולים לאמץ התנהגות דומה (sarah606-flickr.com)   
בארה"ב מותקפים מינית בכל שנה כחצי מיליון ילדים. החוק בארה"ב מתיר לסמן בסימון מיוחד את בתיהם של פדופילים שסיימו לרצות את עונשם, דרך נוספת לאפשר להורים להזהיר את ילדיהם מפני הסכנה האורבת מעבר לדלת.

באוסטרליה פורסמה רשימה מעודכנת של כל הפדופילים, תמונותיהם וכתובותיהם. כמו כן פורסם ברשימה מי הותקף על-ידי כל אחד מהם, מה היה עונשו, ומתי שוחרר מבית הכלא.

בישראל נכנס לתוקפו לפני ארבע שנים, חוק האוסר באופן מפורש העסקת פדופילים במוסדות בהם נמצאים קטינים. רשימת המוסדות היא ענפה, וכוללת מספר רב של מקומות, ואכיפה מתאימה אין. מה גם שהחוק עצמו אינו חל על קטין שביצע עבירת מין, על בגיר שביצע עבירת מין בהיותו קטין ועל אשה. בניגוד למדינות המערב, בישראל עדיין לא מתנהל רישום של פדופילים מורשעים שריצו את עונשם, שוחררו מבית הסוהר, וחזרו להתגורר בקהילה.

האם לא מגיע לנו שנדע האם השכן שגר בית ממולנו הוא פדופיל שריצה עונש מאסר? יש הטוענים כי הגנה על זכויות הפרט במדינה דמוקטית, היא ערך עליון, יש הטוענים כי הגנה על ילדים בכל מדינה היא ערך לא פחות חשוב ממנו.

נתון מזעזע חושף כי כ- 30% מהילדים שנפגעו מפדופילים מאמצים דפוסי ההתנהגות זו בבגרותם. ולכן מחובתינו לדבר עם הילדים על הסכנות האורבות להם, ללמד אותם כיצד להתגונן מפניהם ולזכור שדברים כאלה קורים גם בבית.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by