בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
חבר מכוכב אחר  

חבר מכוכב אחר

 
 
יפית בן נון

חששתם, שמא החבר הדמיוני של ילדכם, מעיד על העדר יכולת חברתית? מסתבר כי 50 אחוז מהילדים בגילאי 3-5 ,יוצרים לעצמם חבר דמיוני. כעת ניתן להרגע ולברר, מדוע הוא כאן, איזה קשר הוא יצר עם ילדכם, ומתי הוא עתיד לעזוב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דווקא שצריכים אותו הוא עף?(צילום:avery's mom-flickr.com)
 דווקא שצריכים אותו הוא עף?(צילום:avery's mom-flickr.com)   
השולחן ערוך לקראת ארוחת הערב המשפחתית, אתם מסבים לשולחן, הכל רגוע מסביב, כשהזאטוט בקול טרוניה מבקש, להניח לצידו צלחת נוספת, המיועדת לייצור נעלם, אשר נראה רק לו. "'הוא רעב", מסביר הילד, ומצביע לעבר נקודה ערטילאית באוויר. מזל טוב, גם לילד שלכם יש חבר דמיוני. רגע לפני ההיסטריה, חלי גילאור – לב, פסיכולוגית קלינית, מהשרות הפסיכיאטרי לילד המתבגר, המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי ת"א, מרגיעה, "מדובר בתופעה אופיינית ונורמטיבית לגיל הילדות". מפרטת את הסיבות לתופעה, ומתי בכל זאת עלינו לדאוג.

ילד יצירתי

הופעתו של החבר הדמיוני בחיי ילדנו, מעוררת חששות רבים: האם הדבר מעיד על כך שהוא אינו חברותי? האם הדבר מעיד על כך שהוא נתקל בקושי מסוים, איתו הוא מנסה להתמודד באמצעות החבר הדמיוני? חלי, מפריחה את החששות, " זהו חלק מחוויית עצמי נורמאלית, כמו גם השימוש במשחק. מעל 50 אחוז מהילדים בגילאי 3-5, יוצרים לעצמם חבר דמיוני. אמנם, יכול להיות שילד שחווה חסך בחיבה, יפנה על מנת לקבל מזון חברתי מחבר הדמיוני. אבל הצורך, כצורך קיים, מתעורר בתחילת הדרך החברתית של ילדים, אז מרבים הילדים להשתמש בחבר דמיוני, כמו בכל חבר".

הכל תלוי במינון

"ילד יכול להיות חברותי מאד, ועדיין יהיה לו חבר דמיוני. זה אינו סמן מבחינת ההורים לדאוג, כי הילד סובל מבעיה חברתית או שצריך למהר ולהביא לו אח קטן. זהו חלק מהתפתחות בריאה ותקינה. כמובן, שהדבר תלוי במינון, אם הילד מתנהל אך ורק בתוך עולם הדמיון, זה קצה הסקאלה".

יתרה מכך שאין צורך לראות בכך בעיה, ניתן אף למצוא בכך את החיובי, כפי שמסבירה חלי, "אלו ילדים שמאפשרים לעצמם לחיות במרחב הביניים הזה, בין מציאות לדמיון, שם נמצאת היצירתיות, כי ביצירתיות אנחנו כל הזמן נעים בין הממשי לבין הפנטזיה, שכל אחד יכול לתת לכך את הפרוש שלו. היכולות להשתעשע בעולם הדמיון בלי כללים, בלי חוקים, ובאמת לברוא משהו שלא קיים, נותן לילד תחושה כי הוא יוצר משהו שלו, כך שברור שזהו ילד יצירתי".
 

זה לא אני זה הוא

 
באם לא קיימת בעיה, אז למה הוא מופיע? "החבר הדמיוני כשמו כן הוא, הוא חבר, הרבה לפני שהוא דמיוני", אומרת חלי וממשיכה, "זהו עוד נדבך מחוויית העצמי, דרך נוספת של הילד לחוות את עצמו בדרך משחק. זוהי תופעה המתקיימת במרחב שבין המציאות לדמיון. הילד יכול להשתמש בחבר הדמיוני לפונקציות שונות כדי להכיר את העולם- הילד משליך כל מיני חלקים מעצמו, דברים שלילד קשה להתמודד איתם ביום יום, הוא מחצין אותם, הוא מוציא אותם החוצה, אבל על מישהו אחר, החבר הדמיוני. בדרך זו הוא יכול לבדוק, איך העולם מתייחס לחלקים האלה. אלו חלקים שבדרך כלל הילד או הסביבה היו פחות רוצים להחצין אותם למשל; תוקפנות, מרדנות או קנאה".

זה הוא עשה

"ילד עם חבר דמיוני יכול לומר: "אני לא בעטתי באחי", "אני לא בלגנתי את החדר", "'אני לא זרקתי את האוכל". החבר הדמיוני עושה כל מיני מעשה קונדס, דבר המאפשר לילד לצפות בדברים קצת יותר ממרחק, כאשר האשמה תיפול על החבר הדמיוני. בדרך זו הילד בודק איך הסביבה מתייחסת לחלקים האלה.

אוביקט מעבר

"סיבה נוספת שיכולה להיות, החבר הדמיוני המשמש בדרך דומה לאובייקט מעבר, אך החבר הדמיוני קצת יותר מפותח. אובייקט מעבר הוא אובייקט ממשי, שמיכה או דובי שהילד קשור אליו ובעצם עוזר לו במעברים, ברגעים של פרידה, בסיטואציה חדשה או כשהוא לבד. בדומה לו, ברגע שהילד נמצא עם עוד מישהו, אפילו אם הוא דמיוני, הוא יכול לסייע בידיו להפיג את החששות".

עבודה שחורה

הילד עשוי לגייס לעיתים את החבר הדמיוני לעשות את העבודה הקשה, חלי מסבירה "סיטואציה של אוכל יכולה להיות מאוד טעונה: מחד ישנן הרבה אהבות והעדפות, ומצד שני, דרישות והתנהגות ליד השולחן. גיוס החבר הדמיוני בסיטואציה כמו זו, יכול לנבוע מהצורך של הילד, להביע את דעתו על דברים לגביהם הוא מרגיש פחות נוח, כמו טעמו וסוגו של האוכל. למשל, הילד יגיד לחבר הדמיוני, שהוא אוכל מאוד יפה את האוכל, זהו רק החבר הדמיוני שלא רוצה לאכול. 'הוא אומר שהאוכל איכס, אני חושב שהאוכל נהדר', זו השלכה מאוד שגרתית המתרחשת אצל ילדים. למרות, שאין זה מחייב, החבר יכול לשמש גם בתפקיד של נחמה, כאשר הילד משתף אותו בסיטואציה משפחתית נעימה וכייפית".
 

זה רק משחק

מלחמת הכוכבים (צילום:swunge que-flickr.com)
 מלחמת הכוכבים (צילום:swunge que-flickr.com)   
נותרה רק סוגיה אחת על הפרק, כיצד לנהוג לגבי דמות הסתרים, הרואה ואינה נראית הזו? "לשתף פעולה. ליהנות מזה. בדיוק כמו שאנחנו משחקים עם הילדים, בהרבה מאוד מרחבים דומים שנמצאים בגבול המציאות והדמיון. מחקרים שבדקו מה ילד יודע על עולם הדמיון שלו, גילו כי ילדים יודעים לפתח אבחנה בגיל די צעיר בין מציאות לדמיון, כך שאין הדבר אומר, שאם נפנה לחבר הדמיוני או נגיד לילד לדבר איתו, מיד הילד ישגה בפנטזיה או שאנחנו משתפים פעולה עם חלק לא תקין.

מעבר לכך ניתן ללמוד על תכונות האופי של הילד מהדרך בה הוא נוהג בחבר הדמיוני. זה עוד סוג של התקשרות – ללמוד על הילד". אומרת חלי, ומדגישה כי את הכל יש לעשות בטעם, "לא צריך להעצים אותו יתר על המידה. אם הילד מעלה את החבר הדמיוני, יש להתייחס, אך לא ליזום זאת מצידנו".

ומה צופן העתיד?

"בדרך כלל כמו בכל גמילה, הילד באופן טבעי, יאבד עניין בחבר הדמיוני וישכח אותו. הוא לא יתייחס אליו, יפסיק לדבר אליו ויודיע יום אחד שהוא נסע. לחבר הדמיוני יש אלמנט תקופתי מאוד, כמו לאובייקט מעבר. באיזה שהוא שלב, ברגע שהוא ממצה את הפונקציה שלשמה הוא נועד, הוא נהיה לא רלוונטי. בדיוק כמו צעצוע שנמאס לו ממנו. ולכן אני חושבת שהסביבה הבוגרת: ההורים והגננות, צריכה כמה שפחות להתערב. הילד באופן טבעי יאבד עניין בחבר הדמיוני".

לפני שהחבר מכוכב אחר נוטש את עולמכם, היו גם אתם ילדים, עשו צעד לעולם הדמיון, כי גם לנו מותר להיות קצת ילדים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by