בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
ישראל 
למה אני, למה עכשיו 

למה אני, למה עכשיו

 
ישראל |
 
קרלוס גולדברג

קרלוס גולדברג, רץ מרתון מנוסה, יחצה את שביל ישראל בריצה במשך שבועיים, בניסיון לשבור שיא חדש. כאן הוא מסביר לכם למה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מחמם מנועים: קרלוס גולדברג יומיים לפני היציאה מרמות נפתלי
 מחמם מנועים: קרלוס גולדברג יומיים לפני היציאה מרמות נפתלי   
מסעו של קרלוס גולדברג, הישראלי היחיד שהשתתף במרתון סהרה לפני כחצי שנה, יתחיל בקיבוץ דן היום, דקה לאחר חצות, ויסתיים באילת ביום שבת, ה-5 באוקטובר. קרלוס יחצה את שביל ישראל בריצה, כשהוא גומע 90 קילומטרים ליום בקירוב. אנחנו כאן, ערוץ התיירות של נענע 10 וערוץ 10 ("היום שהיה"), נסקר את מסעו של קרלוס לאורך השביל. להלן הסבריו המספקים של קרלוס על הסיבות מדוע קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא חייב, פשוט חייב, לרוץ:
 
קרלוס בקו הסיום של מרתון סהרה
 קרלוס בקו הסיום של מרתון סהרה   
ככל שאני מנסה להסביר למכריי את התענוג של מרוצי ההישרדות, כך יותר ויותר אנשים שהם נורמאלים לרוב, מתקשים לרדת לסוף דעתי.

אני מניח שזה בסדר כי גם לי, הנמצא עמוק בתוך זה, ישנם ימים ולילות בהם קשה לי להסביר את עצמי. אז למה בכל זאת לצאת למסע שאפתני של שביל ישראל, על 900 הקילומטרים שלו? למה לשמור על קצב מזורז נגד השעון כשעל גבי האספקה השוטפת המכבידה? מדוע אני מכניס את עצמי לתנאי שינה מקפיאים, בשטחים פתוחים לא מוכרים, צימאון וחשש לאיבוד הדרך ולאי חבירה עם האספקה מדי כמה ימים? ולמה לעבור שבועיים ללא מקלחת ופצעים פתוחים בכל כפות רגליי?

התנסיתי בזה במרתון הסהרה במרוקו לפני חצי שנה, אלא שבמקום לכבות את השריפה, היא לפתע בוערת בי שוב, ובעוצמה אדירה.
 
900 קילומטרים בשבועיים בניסיון לשבור שיא חדש. קרלוס, עדיין מחויך
 900 קילומטרים בשבועיים בניסיון לשבור שיא חדש. קרלוס, עדיין מחויך   
אז למה האתגר הפיזיולוגי הזה בגילי המופלג (53)?

קודם כל, פשוט בגלל האמונה שאני יכול. שמעטים יכולים ואני ביניהם. מדוע שלא אנסה להתגבר על האתגר הזה? מלבד זאת, גיל 50+ הוא דווקא הגיל שהראש כבר חזק דיו ויכול להתמודד עם האתגר. זהו אתגר אדיר, אבסולוטי, המצית את הדמיון. זה להרגיש קצת כמו מגלה עולם בימים מלאי ציניות וסרקאזם.

למה המרחק הדמיוני של 900 ק"מ?

כי המספר הוא עגול ויפה. כי הוא לא נתפס. כי עוד לא עשו את זה כפי שאני מתכנן לעשותו - 15 קילומטרים לכל אחת משנותיה של מדינת ישראל.

למה הסבל הזה?

כי יש בו גם הרבה ייחודיות ויופי. כי המאמץ העילאי מביא מדי יום להפרדת גוף ונפש. לעיתים ההרגשה היא קצת כמו מוות, אך לרוב יש בה התנסות על טבעית המאפשרת מבט שונה לגמרי אל החיים.
 
 
מה זה תורם?

זה מוציא את הטוב החבוי בבן אדם החוצה. המפגש הקרוב והאינטימי עם כל פינה בארץ הישנה והטובה עושה אותי - ואת המהלכים בשביל כמוני - לבני אדם טובים יותר, או כפי שכתבה המשוררת, זו הזדמנות לפגוש, ולהיעשות ל"אנשים טובים באמצע הדרך." ההליכה לאורכה ורוחבה של הארץ מציפה את הבן אדם שבך, בלי מסיכות ובלי פוזות, בלי רוע ובלי דעות קדומות.

וההמלצה למי שקרא עד הנה?

להתחיל לטייל בשביל ישראל. אנו עוד נגלה שוב את טובה של הארץ והשביל הדק והארוך הזה יחזיר את כולנו לשפיות, לאכפתיות ולערכים קהילתיים שאנו כל כך מתגעגעים עליהם.

עצות, קריאות עידוד נרגשות וגערות ניתן להעביר לתיבת הדואר של קרלוס
ערב היציאה למסע - התיעוד המצולם
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by