בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אושפיזין או מתאשפזין  

אושפיזין או מתאשפזין

 
 
דקלה שטרן קיי

חג סוכות הוא חג המארחים והמתארחים, וכשמדובר במשפחה עם ילדים קטנים, לא ברור מה יותר מסובך – להעמיס את הטף ולצאת לדרך, או להזמין את המשפחה לביתכם המבולגן. איך צולחים את החג האחרון של החודש, מבלי לפגוע בשלום הבית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הזמנתם את המשפחה המורחבת לחג? (צילום: notme2000-flickr.com)
 הזמנתם את המשפחה המורחבת לחג? (צילום: notme2000-flickr.com)   
סוכות הוא חג המארחים והמתארחים. מלבד האושפיזין המסורתיים, יש גם המון אושפיזין משפחתיים או סתם חברים שקפצו לביקור. ומה לגבי מנהג הלינה בסוכה? המהדרין עוברים דירה למשך שבוע, אבל אלו שפחות מקפידים, מאפשרים לילדים ולחברים שלהם לאשפז את עצמם במבנה הארעי כבני ישראל בשעתם. אז מה עדיף עבורכם, כמשפחה עם ילדים קטנים – להזמין את האושפיזין אליכם, או להכריז על עצמכם כאושפיזין ולבקר בבתי אחרים?

קיבוץ גלויות

כשמדובר בארוחת חג, הפתרון המיידי למשפחות עם ילדים קטנים ואמהות הריוניות הוא להתארח – להרחיק נדוד עד למוקד הבלגאן, ליהנות ולהסתלק. כל הטרחה הזו סביב שולחן החג כשילדים קטנים מתרוצצים מסביב, ואולי אפילו דורשים הפסקת הנקה מידי פעם, נראית כמו משהו מתיש ומיותר. מירי קובלסקי, מטפלת זוגית ומשפחתית מ"ת.ל.מ." – המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון, אומרת שאפשר גם אחרת: "הייתי ממליצה בפירוש להתארח במצב של הריון, כדי לחסוך את הטרחה ואת המאמץ".

מירי מסייגת, "לפעמים הרבה יותר נוח להיות בעמדה של המארחת. את זוכה לכבוד והערכה רק מעצם העובדה שאת מאכלסת את כל המשפחה בבית שלך. בגדול, יותר נכון להתארח כדי לא להעמיס על עצמך, אבל אם את מרגישה שיש לך כוח, ואת רוצה שלא להיכנס ל"פלונטר" אם תתארחי אצל מישהו, אז תארחי. במקרה של משפחה צעירה, את יכולה גם לארח את ההורים משני הצדדים, מה שלא תמיד קורה". משפחות רבות בדרך כלל מתארחות פעם אצל "צד אחד", ופעם אצל "צד שני", הצד שלו והצד שלה. אולי זו הזדמנות בשבילך ליצור קיבוץ גלויות בחדר האוכל. אבל מה לגבי העבודה הקשה במטבח? "בדרך כלל יציעו לך עזרה, על אחת כמה וכמה אם את בהריון ומארחת. מקובל לשאול מה להביא, ואפשר לחלק את העבודה ולנצל את העזרה".
 

לא להכריח

 
כדי לצלוח בשלום את משימת האירוח, קובלסקי ממליצה להנמיך ציפיות מהילדים, ולהתארגן מראש. אי אפשר לצפות ממי שמתנהגים בימים כתיקונם כמו ילדים – מתרוצצים, מטפסים על הקירות ומקשקשים על השולחן, להתנהג בארוחת החג, כאילו בילו את חופשת הקיץ באנגליה, בבית הספר לנימוסים והליכות. רצוי לאפשר להם לשחק ולהתנהג כרגיל, ולא לדרוש מהם לבלות את כל הארוחה כשהם צמודים לשולחן ופותחים את הפה רק כדי לאכול.

ההתארגנות לקראת הארוחה צריכה להיעשות מספיק זמן מראש, ובצורה מסודרת. "מי שיכול ועושה אירוח גדול – רצוי להביא בייביסיטר לשלב ההכנות. כך יש מישהו שישמור על הילדים ויעסיק אותם, ובן או בת הזוג, יכולים לעזור, ולא רק לתפקד כבייביסיטר בעצמם". קובלסקי ממליצה לסיים את ההכנות כשעה לפני שהאורחים מגיעים, על מנת לקבל את פניהם יחד עם הילדים, שלעיתים קצת מתביישים, במיוחד אם מדובר בילדים קטנים. "קשה מאוד להכין ילדים קטנים מראש לעובדה שעוד מעט יגיעו הביתה הרבה אורחים. כשהאורחים מגיעים, רצוי לקחת את הילדים על הידיים, שירגישו בטוחים, או להזמין סבא או סבתא אהובים קצת לפני הזמן, כדי שייצמדו אליהם ויעניקו להם תחושת ביטחון".

הכי חשוב, מדגישה קובלסקי, לא להכריח את הילדים לנשק ולחבק את האורחים. אם הם לא מעוניינים, לכבד את רצונם ולהניח להם. לא להכריח אותם לשיר את שירי החג ו"לעשות הצגות", ובטח שלא לנזוף בהם כשהם לא מסכימים. רשמו לפניכם, ותלו במקום בולט.
 

כגודל הציפיות

נשמע פשוט: לארח בטריטוריה הביתית, כשהילדים יכולים לפרוש לחדר, ולשחק מתי שירצו. אבל מה קורה כשמתארחים? איך אפשר להנדס את הילדים כך שלא יפריעו וישליטו טרור? קובלסקי: "אי אפשר להנדס ילדים שישבו בשקט. אם רוצים להתארח, רצוי לברר מראש, האם מדובר בבית שיכול לספוג אירוח של ילדים קטנים, כמו למשל בית עם כל מיני חפצי אומנות קטנים ושבירים. במקרה של בית שלא יכול להתמודד, אפשר פשוט להודיע מראש שאנחנו מגיעים לזמן קצוב בגלל הילדים".

תודו שלא חשבתם על זה: להכין את המארחים לקראתכם. נכון שכולם יודעים שתגיעו עם הילדים, אבל לא תמיד כולם מכירים את הילדים שלכם, את מידת הסבלנות שלהם, מתי הם מתעייפים ומה הם אוהבים לאכול. במקביל להכנת הקרקע לפלישה, שוב, מומלץ להנמיך ציפיות ולהתארגן כמו למבצע צבאי. טוב, לא בדיוק, להתארגן כאילו אתם יוצאים למסעדה או עולים על טיסה עם הילדים. "אי אפשר לצפות מפעוט בן שנתיים ומטה, לשבת כל הארוחה מבלי לזוז ולהיות סבלני. זה פשוט לא קורה. 20 דקות של ישיבה בשקט יחסי זה יופי, לפעמים יש ילדים שאוכלים לאט, ואוהבים לאכול וזה יכול לקנות קצת יותר זמן ליד השולחן, אבל אי אפשר לצפות ליותר מזה".

אם הילד בעייתי באוכל, למשל, ממליצה קובלסקי להביא מהבית אוכל שהוא אוהב, ולחמם במקום. "זה בדרך כלל מקובל. כדאי גם להביא קצת צעצועים, משהו שיעסיק את הילדים. להצטייד נכון, ובעיקר להיות ריאלים ולא להתאכזב, אם הילד לא מתנהג כמו שמצפים ממנו". כל אחד מאיתנו מכיר את הילדים שלו, ויודע מה הגבולות הפרטיים שלהם. אם אתם חוששים שלזאטוטים הפרטיים שלכם יהיה קשה להעביר ערב שלם אצל המארחים, הודיעו מראש שאתם מגיעים לזמן קצר.
 
 

ומה לגבי לינה?

זה הזמן לקיבוץ גלויות (צילום: carterjk-flickr.com)
 זה הזמן לקיבוץ גלויות (צילום: carterjk-flickr.com)   
"זה יכול להיות נחמד מאוד. אם אתם רוצים להישאר לישון, רצוי לעדכן את המארחים בהרגלי השינה של הילדים, כדי שלא יופתעו, אם ימצאו את עצמם ערים באמצע הלילה בגלל בכי. צריך לוודא שהם מודעים לעובדה שהולך להיות לילה לא כל כך שגרתי".

אחרי החגים

מי שעבורו כל מפגש משפחתי הוא סיבה למסיבה, יכול לקום מיד ולעזוב את השולחן. רוב האנשים, גם אלו שחיים בשלום ואחווה עם המשפחה המורחבת, לא תמיד נהנים מהפגישה עם שארי בשרם לדורותיהם.

למה יש כל כך הרבה מתח סביב תקופת החגים?

קובלסקי: "במפגש משפחתי יש תחושה של חזרה לבית ההורים, חזרה לילדות, ואם לא חייתי בשלום עם ההורים והמשפחה, למה שזה יקרה עכשיו. יש כאלה שהתמודדו עם קשיים משפחתיים ופערים שונים בדרכים מסוימות, ויש כאלה שלא, זה נשאר פתוח, ובחגים זה מתעצם. לפעמים יש גם ציפיות מסוימות שלא מומשו, וזה בא לידי ביטוי בהתייחסות לאותם ילדים שלא ענו על הציפיות, למשל. כל המשפחה מתאחדת, וזה יכול להיות סוג של סיר לחץ, הכל תחת זכוכית מגדלת, וחילוקי הדעות מתעצמים".

לא קשה להבין למה הביטוי "אחרי החגים" נשמע לנו כמו סיסמה להקלה, אבל חודש תשרי והחגים בכלל, יכולים להיות קצת פחות מעיקים, הכל תלוי בגישה ובקבלה – שלנו את עצמנו, ואת האחר. "חגים יכולים להיות תקופה של הזדמנות לאיחוד משפחתי, לצבירת חוויות משפחתיות. יש הווי מיוחד, שמרכז סביבו את תחושת המסורת, משהו שאחר כך אנחנו לוקחים איתנו הלאה. זו יכולה להיות הזדמנות להכיר את המסורת המשפחתית, וליצור משהו שיכול לתרום לדורות הבאים". כשאתם יושבים סביב השולחן, סביבכם הילדים והמשפחה המורחבת, חשבו קדימה: איך ייראו המפגשים האלה בעוד כמה עשרות שנים? איך אפשר להשתדל ולהפוך אותם לנעימים יותר? ואם בכל זאת נתקע לכם הפולקע בגרון, אל תדאגו. עוד מעט זה נגמר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by