בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נשיכה ממבט ראשון  

נשיכה ממבט ראשון

 
 
יפעת בן נון

ילדכם חוזר מהגן ועל גופו סימני נשיכה. באינסטינקט המידי שלכם, אתם רוצים לגשת לגננת, ולברר לאלתר, מי הילד שגרם לאוצר שלכם נזקים גופניים, ואיך זה שעד עתה לא ננקטו נגדו צעדים משמעתיים. מה שלא ידעתם, שילדכם היה הראשון שנעץ את שיניו ביד חברו לגן. מדוע אם כן ילדים נושכים, וכיצד ניתן להתמודד עם התופעה?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני צריך קצת לשייף אותן (צילום:finna dat-flickr.com)
 אני צריך קצת לשייף אותן (צילום:finna dat-flickr.com)   
תופעת הנשיכות בקרב ילדי הגיל הרך, ובעיקר לקראת גיל שלוש, הינה תופעה מוכרת ושכיחה. אין הדבר אומר שהיא אינה מדאיגה ומלחיצה אותנו כהורים. ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית, מרכז תלם לטיפול במתחם סמינר הקיבוצים, עוזרת לנו להבין את הסיבות לתופעה, וכיצד ניתן להתמודד או למנוע אותה.

אל תנשוך, זה לא יפה

אכן, לא יפה, אז למה אם כך? ד"ר גוטמן לוקחת אותנו אל נבכי ראשם של ילדינו, "דרך הביטוי העיקרית של ילדים היא באמצעות הפה. ככל שהם גדלים, הם רוכשים יותר שליטה על הגוף. רוכשים אוצר מילים, המאפשר להם לעשות דברים בצורה פחות פיזית ויותר מורכבת. מעבר לכך, לנשיכה עצמה השפעה סביבתית, על הקורבנות מחד, אך גם על ההורים הגננות והמטפלות. זהו מעשה שבהחלט גורם למשיכת תשומת לב".

ממה נובעים גילויי תוקפנות?

"תוקפנות יכולה לנבוע מתסכול", טוענת ד"ר גוטמן, "אשר מקורו בחוסר תשומת לב, או כל מצב אחר של לחץ, אשר מוליד תסכול, כגון: לידה של אח קטן או מעבר דירה. כל שינוי אפילו נורמטיבי ורצוי, כרוך במידה מסוימת של לחץ. לילדים באופן טבעי יותר קשה, יש להם פחות שליטה, ולכן הם מרגישים יותר לחוצים, כאשר משנים להם את הכללים והחוקים. לא תמיד יש להם את היכולת להתמודד עם הסיטואציה, ולכן עלינו לנסות בתקופות של שינויים, מעברים והסתגלות, להיות מאוד רגישים לכך, שבשביל הילד זה יותר קשה, שהוא מועד יותר לפורענות, ועלול לפתח התנהגות לא רצויה".

מי הם הנשכנים?

"סוג זה של אלימות - נשיכות, נוטה לאפיין ילדים, שקשה להם למצוא פורקן אחר לתוקפנות. כלומר, ילדים שיכולת ההבעה שלהם פחות טובה, וקשה להם להסביר לסביבה שהם כועסים. בסיטואציה שהילד אינו מסוגל להסביר עצמו, נוצר תסכול גדול מאד, מה שעלול להוביל בסופו של דבר לנשיכה".
 

זה כואב לו

 
הילד משחק בשלווה עם חבר מהגן, ופתאום משום מקום מגיעה הנשיכה, כיצד מתמודדים? ד"ר גוטמן נותנת לנו כללי עשה ואל תעשה:

לא לתת יותר מידי תשומת לב – "במידה והתוקפנות מקבלת יותר מידי תשומת לב, הילד לומד שזו הדרך להשיג את ההתייחסות של הסביבה. דבר העלול להפוך את התוקפנות למעין כלי למשיכת תשומת לב. ילדים מאוד זקוקים ליחס, מבחינתם תגובות שליליות עדיפות על חוסר תגובה. לכן, בהתמודדות עם תופעה של תוקפנות, יש להיזהר לא להתמקד רק בה, משום שבדרך זו, אנחנו בעצם מעניקים לה חיזוק ופרס"

לא להגיב באלימות - "ילד קולט מאד מהר, כל התנהגות אלימה שהוא רואה סביבו, וגם מושפע ממנה. כאשר ילדים נמצאים בסביבה של הורים ומבוגרים, שאליהם הם נושאים עיניהם כמודלים לחיקוי, אך רואים גילויי אלימות בין ההורים, כלפי עצמם או כלפי הילדים, סביר מאוד שכך גם יתנהגו".

מניעה - הילד נושך, זה הזמן לעבודת בילוש. "יש לברר מתי, עם מי, ולמה? בתהליך הברור מתגלה לעיתים כי הילד נושך רק ילד מסוים, ואינו מתרוצץ בעולם, כשהוא נועץ את שיניו בעוברים ושבים. לכן, אפשר עם קצת מאמץ והשקעה, לזהות סיטואציות בין בני אדם, ומצבים שמביאים לכך. הידע הזה הוא כלי מאוד חזק, כי אם אפשר למנוע את הסיטואציה המתסכלת שמביאה את הילד להתפוצץ ולנשוך, פתרנו את הבעיה, תוך שמירה על טובתו וטובת הסביבה".

תגובה מיידית - "במידה ואנחנו לא מצליחים לזהות את הסיבה, ונראה כי זה אקראי לגמרי, כדאי לנסות להגיב לאירועי הנשיכות בצורה נקודתית, מיידית ומהירה. יש להסביר כי זו התנהגות לא רצויה, כי הוא פוגע באחר. לנסות לגרום לו לחשוב איך מרגיש הילד השני, ולמצוא דרכים אחרות להתמודד עם תסכולים. רצוי לנסות לעזור לו לחשוב מראש, כמה שיותר קרוב לאירוע, על תגובות ודרכים טובות ורצויות מבחינתנו, להתמודד עם הלחץ הזה, ללא נשיכות או תוקפנות מכל סוג. מנגד יש לתת חיזוקים על התנהגות טובה".
 

תיוג חברתי

נשיכה קלאסית בצורת שעון (צילום:brendaj-flickr.com)
 נשיכה קלאסית בצורת שעון (צילום:brendaj-flickr.com)   
באופן אינסטינקטיבי נחמול על הילד הננשך, אך הוא אינו היחיד שסובל. הילד הנושך עלול לסבול מתיוג חברתי, ממנו קשה מאוד להתנער. כפי שמסבירה ד"ר גוטמן, "ברגע שהילד מתויג כ 'הילד הנושך', קשה לו מאד להיחלץ מזה. די קשה לשנות התנהגות, כשכולם מצפים ממך למשהו מסוים. זו אחת הסיבות שלא כדאי להפוך את אירוע הנשיכה לחגיגה ולעשות סקנדל. ברגע שניתנת לכך תשומת לב יתרה, תהיה לכך השפעה, הן על הילד הנושך, שיבין שזה מושך המון תשומת לב, והן על הסביבה שמייד תתייג את הילד".

קודם כל תירגעו

הילד ננשך, ועם כל הכאב והפחד, ד"ר' גוטמן מייעצת, לשמור על שלווה, "אין צורך להיכנס להיסטריה. אם ניכנס להיסטריה מפעם אחת שהילד ננשך, נעביר לו מסר שהוא חסר אונים, שהעולם מאוד אלים, ושהדברים יותר דרמטיים ממה שהם באמת. כאשר מדובר במקרה חד פעמי, יש לידע את הגננת, לוודא שהיא שמה לב, ולברר מי הילד, כדי שיהיה מעקב עתידי למקרה שהבעיה נמשכת. במידה והדבר חוזר יותר משלוש ארבע פעמים, ולא נראה כי בגן יש איזו שהיא התערבות, אזי הייתי דורשת מהגננת שתעשה פעילות חינוכית. בנוסף, כדאי לדבר עם הילד ולנסות להבין, למה זה קורה, למה הוא ממשיך לשחק עם הילד הזה, האם הוא יכול להתרחק ממנו.

תוקפנות בגני ילדים מתרחשת מדי יום, אך היא טבעית, היא חלק מטבע האדם, ואי אפשר להימנע ממנה. נשיכות הן הבולטות ביותר, אך ישנם סוגים אחרים של תוקפנות, שאולי אינם בולטים כמו נשיכות, אך לא פחות מכאיבים. בבוחרנו גן ילדים, חשוב שנדע, שככל שהיחס בין מספר הילדים למספר המבוגרים קרוב לאיזון, הסיכויים להישנות מקרים מהסוג הזה, תהיה נמוכה יותר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by