בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
ישראל 
היום החמישי: איך זה מרגיש? 

היום החמישי: איך זה מרגיש?

 
ישראל |
 
תיירות נענע 10

ביום החם ביותר עד עתה, יצא קרלוס מתל אביב והגיע, לאחר 92 קילומטרים, ללטרון. בדרך הצטרף אליו חבר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
האופטימיות של 5 בבוקר: בוקר היום החמישי בתל אביב
 האופטימיות של 5 בבוקר: בוקר היום החמישי בתל אביב   
לאחר שינה שלווה למדי על הדשא הרך של גני יהושע, יצא קרלוס לדרך. בשעה 05:00 החל לרוץ לאורך נחל הירקון לכיוון ראש העין, עבר את ראש העין וכפר סירקין, והגיע (בקלילות מפתיעה יחסית, כפי שתגלו בהמשך). בשעה 12:00 נמצא קרלוס מזרחית לכביש 6, בין אלעד לשוהם וכעבור שש שעות נוספות, מצא את עצמו בדרכו מלטרון למושב מסילת ציון שעל הכביש בין שער הגיא לבית שמש. לאחר 92 קילומטרים ביום החמישי (14 קילומטרים יותר מהיום הקודם למסע), עבר קרלוס כברת דרך של 402 קילומטרים.

בבוקר היום החמישי, בעודו בתל אביב, הצטרף אל קרלוס אמיר כהן - עורך אתר האינטרנט shvoong המתמחה בתחומי הטריאתלון, הריצה וההליכה. תיאוריו של אמיר, רץ מנוסה, את 38 הקילומטרים שעבר, מעוררים לא רק השתאות אלא תחושה, לפחות בלב כל בטטת כורסא באשר היא, הדומה להערצה.
 

"בהתחלה זה קל..."

קרלוס ואמיר במקורות הירקון. 38 קילומטרים של חברות
 קרלוס ואמיר במקורות הירקון. 38 קילומטרים של חברות   
בשעת בוקר מוקדמת קרלוס שוב יוצא לדרכו הארוכה. היום המטרה היא להגיע לקיבוץ צובה שליד ירשלים. החלטתי ללוותו בחלק מהיום הארוך הזה. התייצבתי בשפך הירקון בשעה 04:40. כשקרלוס יצא לדרך איתרתי אותו לאחר ריצה מאומצת מזרחית לגשר הירקון מול "עתידים". פתחתי את הבוקר שלי בטמפו, והכל כדי לפגוש את האדם המיוחד הזה. רציתי לשמור על שקט בכדי לא לגזול מכוחותיו אך הוא היה רענן כאילו יצא לטיול קצר.

אני, שרק לפני שבוע חזרתי לרוץ, לא ציפיתי להרבה מעצמי. התחלנו בריצה. הריצה בקצב קל, כך שלא ממש היה קשה, לפחות בהתחלה. התקרבנו לאזור ראש העין. נחל הירקון מגלה את צדדיו היפים יותר... צמחייה צבעונית, דגי שפמנון ענקיים, ושני מפלים בדרך, שאחד מהם אף נקי, וניתן לרחוץ בו (או לפחות כך נראה על פי המתרחצים בו).

בסמוך למחלף ירקון אנחנו פוגשים את אבשלום ארבל, רץ פעיל וחבר של קרלוס, שנותן לנו אוכל ובקבוק ספרייט צונן. לא תארתי לעצמי כמה ספרייט יכול להיות כל כך מרווה בשעת בוקר מוקדמת...
 

הרץ מתלוצץ עם רופאיו

עוד כברת דרך נכבשת: סיום הקטע לאורך הירקון
 עוד כברת דרך נכבשת: סיום הקטע לאורך הירקון   
בסמוך למבצר אנטיפטרוס פגשנו מספר רוכבים מבוגרים שפצחו איתנו בשיחה ואף פינקו אותנו בפירות. כשהתעוררתי בבוקר הייתי בטוח שבראש העין אעשה "אחורה פנה, קדימה צעד" ואפרד מקרלוס. אך לא כך היה הדבר. קרלוס, איש סימפטי, שכל מילה שמוציא מהפה מחזירה לי את החשק לחזור לרוץ ולהתאמן, גרם לי להמשיך איתו הלאה. כל זה בידיעה, כמובן, שאין לי מושג איך אני חוזר הביתה ומתי. לגופי יש רק תיק מים של שני ליטר וכמה ג'לים.

התקדמנו לכיוון תחנת המים הבאה שלנו, בית הקברות של כפר סירקין. קרלוס מציין שבית קברות הוא מקור חיים כי יש שם מים. משום מה שני הקילומטרים לבית קברות נראו ארוכים מדי לשנינו. המים אוזלים, אין בית קברות, והחום עולה... הבנו שהולך להיות חם היום. קרלוס שובר את השתיקה המעיקה כשהוא אומר במבטא ארגנטינאי: "עד שנגיע לבית קברות, אני אמות!" צחקתי עד דמעות, מה שהחזיר לי את האופטימיות.

לבסוף עצרנו שני רוכבי שטח ששמחו לתת לנו מים. באלעד תדלקנו, אכלנו והיעד הבא היה מצפה מודיעין. רק אז הבנתי ששביל ישראל מסומן על סלעים וחייבים לפקוח עיניים ולמצוא אותם, כי אם לא, ההשלכות קשות - עוד אקסטרה קילומטרים מיותרים - ואת זה אני לא רוצה. וביננו, מה אני מבין בשביל ישראל? הרי זו הפעם הראשונה שלי על השביל הזה.
 
 

רץ כמו צבוע, עם רגליים של בן 18

תמונה עדינה, יחסית, של השפשפות. תוצאה טבעית של 400 קילומטרים מאומצים
 תמונה עדינה, יחסית, של השפשפות. תוצאה טבעית של 400 קילומטרים מאומצים   
כל הדרך אני מדבר עם קרלוס, לומד ממנו, מקשיב לבן אדם שעשה את מרתון הסהרה. מבין שאת החוויה הזו אני לא אשכח לעולם. באחת העצירות לפני הישוב אלעד, קרלוס מסיר מעליו את התיק שלו ונגלה לעיני מחזה לא נעים לעיניים. אחרי כמעט 400 קילומטרים, הגב של קרלוס קיבל שפשפות ולא אתאר את מה שראיתי. מרחתי לו קרם נגד דלקות והמשכנו. דיברנו על קצב ההתקדמות שלנו. קרלוס משווה את הקצב שלו לריצה של צ'יטה לעומת ריצה של צבוע. צ'יטה רצה מהר אך מתעייפת לאחר כמה מאות מטרים. צבוע, כשרודף אחרי טרף, רץ יחסית לאט אך לא עוצר עד אשר החיה הנצודה מתעייפת. כך קרלוס מתקדם: סבולת גבוהה מאוד, קצב איטי ויציב שאיתו הוא מסוגל לגמוע מאות קילומטרים.

אני מסתכל על קרלוס, אדם מבוגר, רגליים של נער בן 18 - שריריות במידה מושלמת, שזופות מאוד, והתנועה שלהם קלה כשל מי שרק החל את מסעו ברגע זה.

קרלוס, בוגר פלס"ר גולני, מדבר בסלנג צבאי. גליתי עליו המון דברים. אחד מהם, שהוא היה שחקן טניס בליגה ארצית. גם אני בעברי שיחקתי טניס, כך שמצאנו את עצמנו עוברים שחקן-שחקן ומנתחים אותו. דודי סלע וחבריו, הנין, האחיות ווילאמס, פאר ועוד. איכשהו, לא יצא לנו לדבר על פדרר...
 
תוך כדי ההתקדמות שלנו אני מרגיש אבנים בנעליים. מתברר שאלה לא היו אבנים אלא שלפוחיות. השלפוחיות הלכו וגדלו ולקראת הסוף הרגשתי כבר כאילו אני דורך על נעצים. וחברים, אני כולה עברתי כמה כמה עשרות קילומטרים. יש רגעים שקרלוס משתתק וכאילו נרדם תוך כדי הליכה, ואכן זה כך. קרלוס "מנקר" והולך. מנהג שלקח עוד מימי גולני.

היאוש אוחז בי, החום עולה, אך שיחת טלפון מחבר מחזירה אותי לחיים. אנחנו קרובים ליעד, אבל הוא נראה כל כך רחוק. אנחנו מגבירים את הקצב. אני כבר מריח את הנצחון של הנפש על הגוף. הגענו לתל לחדיד, כמה קילומטרים עד מצפה מודיעין, שהיא נקודת הסיום שלי. אני מחליט שזהו זה. אני פה סיימתי. בתל חדיד התמוטטתי על הדשא ליד משפחה שהבינה שבאנו מרחוק. שנינו היינו שזופים, ואני גיליתי שצבע עורי השתנה, אם מאבק ואם משיזוף יתר. הגינונים שלי נשכחו מזמן בדרך, וביקשתי מהחבורה הנופשת להשקות אותנו. אלה קפצו על ההזדמנות והאכילו אותי מכל טוב המטבח המזרחי. כאן המקום להודות למשפחות: כהן, עובדיה וגמליאל שהאוכל שלהן פשוט החזיר לי את החיוך לשפתיים.!

קרלוס ואני נפרדנו בחיבוק ונשיקה. האיש נתן לי הזדמנות לחוות חוויה בלתי נשכחת וגם החזיר לי את כבודי האבוד שטבע במספר קילוגרמים שהוספתי לעצמי בזמן שהפסקתי לרוץ. קרלוס פונה לעבר מצפה מודיעין, ממשיך את דרכו הארוכה, ואני תופס טרמפ לכיוון ת"א.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by