בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נשואה לבדידות  

נשואה לבדידות

 
 
אירית קלנר

הוא יוצא לעבודה וחוזר בלילה, בקושי רואה את הילדים. ולך היה נדמה שהיה שם איזשהו טקס, שהותיר אותך עם טבעת על האצבע, משכנתא מנופחת, ועדת ילדים רעבה במיוחד. מתי נהפכת לנשואה הכי רווקה שיש?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאן נעלמה השותפות שהובטחה עם הטבעת? (צילום:sxc)
 לאן נעלמה השותפות שהובטחה עם הטבעת? (צילום:sxc)   
את מתרוצצת כשבידך האחת את דוחפת עגלה עם התינוק, ובשנייה מחזיקה את הילדה שאספת כרגע מהגן. את חייבת לקחת את הגדולה לרופאת שיניים, ואח"כ לקפוץ לבנק. כגנרל למוד קרבות, את מוכנה לכל מתקפה ומצוידת לכל מצב - במזון, שתייה, בגדי החלפה ומשחקים. את חייבת להספיק כ"כ הרבה דברים בעצמך. וצריך עוד להאכיל את הילדים ולקלח אותם. מקווה שהקטן יהיה נוח, כי יוצאת לו היום שן ראשונה, ורק את היית עדה לאירוע זה. את חשה לבד למרות שבסטטוס הרשמי את נשואה. בכל מקרה את לא לבד, יש עוד רבות כמוך.

מזדהה?

אם את מזדהה, זה לא אומר שבעקרונותייך הינך אם מסורתית וביתית. מאוד יתכן כי תמיד נופפת בדגל הפמיניזם, ותמכת בשריפת חזיות. למעשה, חשת רגועה, כי בחרת לך בן זוג שוויוני, שלא חש מוזר אם הוא עושה כלים, ואם את זו שמחליפה את הנורות בבית. ופתאום החיים משתנים. פעמים רבות בני זוג עם דעות מודרניות ושוויוניות, נאלצים להתמודד בהופכם להורים עם מציאות חדשה, המשאירה את הטיפול בבית ובילדים בעיקר לאם.

תרבות ארגונית מקובלת, במגזר הפרטי בעיקר, היא כי עובדים עד מאוחר. במאה ה-21 עדיין הגבר נתפס כמפרנס העיקרי. כך, מפסיד האב בדרך כלל, שעות רבות מחיי ילדיו. והאם, שכבר הורידה את החזייה מהאבוקה ולבשה אותה, מקיימת את תפקיד האם המסורתית, כמעט לגמרי לבד.
 

ואיך זה מרגיש?

 
דנה החליטה לא לעבוד מאז לידת הבת השלישית. בעלה עובד בתפקיד תובעני. הוא יוצא מהבית לפני הילדים, וחוזר בשעות הערב: "המשפט שהכי מאפיין את המצב הוא - אין מחיר לשקט הנפשי. תמיד צריך לטפל במישהו או במשהו. אין רגע דל. כשנמצאים בעבודה, שותים כמו שצריך את כוס הקפה. אפשר לפחות בנסיעה בדרך להיות עם עצמך קצת. בצורת חיים זו של אמא 24 שעות ביממה, אין את הפריבילגיה להיות קצת לבד. ללכת לקניון בלי לאחוז בילד או בעגלה, זה מצב מוזר. יצאתי עם בעלי לסרט והוא אמר כמה רגועה ושונה אני נראית מאשר בבית".

ליאת לא עבדה תקופה ארוכה כשהילדים היו קטנים: "בתקופה זו בעלי הגיע מאוחר כל הזמן, וגם כשהגיע עבד מהבית. חשתי מאוד מתוסכלת, עייפה ועצבנית. עשיתי הכל בבית – קניות, טיפול בילדים, חוגים. הייתה בעיקר תחושה של בדידות. לא היה לי בכלל זמן לעצמי".

רק לעקרות בית?

תחושת חד ההוריות החדשות אינה מאפיין עקרות בית בלבד. נשים רבות בעלות קריירה, מהוות את הדמות ההורית הדומיננטית או לפחות המורגשת יותר בבית. יש כאלו המכוונות עצמן במודע או שלא, לתפקידים "נשיים" יותר, התובעים פחות שעות באופן יחסי. דוגמא לכך היא רונית, מרפאה בעיסוק. רונית עובדת במשרה מלאה, ועדיין היא זו שנמצאת מעבר לשעות המסגרת עם הילד, בעוד בעלה, מהנדס בהייטק, מגיע רוב הימים מאוחר בלילות.

תמר, רופאה שסיימה התמחות, היא ההורה הנגיש יותר, למרות מסלול לימודים וקריירה יוקרתיים: "אני לא יודעת כמה זה רלוונטי לי, כי במהלך השנים האחרונות היו לי משמרות בבי"ח. עם זאת, בימים הרגילים אני מסיימת בארבע, ומוציאה את הילד. מאז שהתחתנו ובעלי התחיל לעבוד, הבנתי שאני לא רואה אותו לפני תשע בערב. הדבר לא השתנה עד היום, שנים מאז נישאנו. הילד שלי רואה את אבא שלו רק בסופי שבוע".
 

אז מה בכל זאת עוזר?

פעם ענדת אותה בגאווה, היום במקרה הטוב, היא מעל הכיור במטבח (צילום:sxc)
 פעם ענדת אותה בגאווה, היום במקרה הטוב, היא מעל הכיור במטבח (צילום:sxc)   
לפני שאת שוקעת במרה שחורה, ושוקלת להוסיף רעלה לפרטי הלבוש, יש אמצעים להקל על המצב:

- דאגי לשריין גורמים שיעזרו לשמור על הילדים. כל המרואיינות מתגוררות קרוב להוריהן, ומציינות את הוקרתן לעזרתם הרבה. אם לא החלטת לתקוע יתד ליד ההורים, בררי על בייביסיטר באזור, שכנים או חברים המוכנים לסייע.

- הסיוע המתבקש הוא גם אמוציונלי ונפשי. אם החברות לא מתפקדות עבורך כרשת ביטחון, ישנן סדנאות שונות. רונית, לדוגמא, מספרת כי פעם בשבוע, הלכה לסדנת תמיכה לאמהות, שם כולן שיתפו בתחושותיהן, מה שטשטש את תחושת הייחודיות והלבד, והגביר את תחושת הנורמליות.

- מציאת תעסוקות נוספות מחוץ לבית – חוגים, לימודים, פעילות חברתית. זה מזכיר לך שאת עוד דברים מלבד אמא. רונית שעשתה תואר שני בתקופת הלידה, שבה ללימודים לאחר 5 שבועות. דנה מקפידה ללכת לחוג התעמלות. כולן מפנות זמן מידי פעם למפגשים עם חברות.

- כדאי לנסות להגיע להסדר עם מעסיק בן הזוג. לבקש, לדוגמא, שחלק מהשבוע, הבעל יצא מוקדם או יאחר מעט. רונית מספרת כי כיום בעלה מוציא את הילד פעם בשבוע מהגן ומביאו פעמיים. הוא הסדיר זאת עם המעסיק והדבר תורם לכולם.

- במקרי חירום: להזעיק את הבעל. רונית:" היו פעמים בודדות שהתקשרתי – תקשיב, אני במצב חמור. היום אני מבקשת שתבוא מוקדם. ואז הוא עשה שמיניות באוויר והגיע".

- אם בכל זאת ניתן, לצאת לעבוד עוזר לחלק מהאימהות. ליאת שחזרה לשוק העבודה מספרת על שיפור ניכר בתחושה העצמית. רונית משתפת כי רוב הקושי הורגש במהלך חופשת הלידה.

- לעבוד על תפיסת המציאות - לא לשכוח שאת לא קורבן. המציאות מקשה גם על הבעל והילד שממעטים להיפגש. הדגישי לעצמך את החשיבות והמשמעות שבתפקידך.

- להתאזר בסבלנות. זה זמני. בסוף הילדים גדלים וזה קל יותר לכולם. התלות בהורה קטנה. רונית מספרת כי כיום כשגדל בנה, הרבה יותר קל לה, והיא ממש נהנית מהילד. חוץ מזה לכל מצב מתרגלים. ובינינו, את עוד תתגעגעי לזה.

אז אם נקרית בדרככם אישה הדוחפת עגלה ומחזיקה שני ילדים, תיקים, שקיות ורצועה המתחברת לגולדן (המושך לכיוונו את כל ההרכב) - זו לאו דווקא אם חד הורית. יתכן מאוד שזו אישה מן המניין, שבעלה פשוט עדיין לא חזר מהעבודה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by