בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ללכת עד הסוף  

ללכת עד הסוף

 
 
רויטל קיבק- ארמה

בגיל 10 חודשים, אומצה ציפי ביידר ע"י זוג הורים אוהבים. 34 שנים אחרי, היא יוצרת את "אמא יקרה לי", סדרה חדשה העוסקת בכוח המניע אנשים, ללכת עד הסוף כדי להפוך הורים. ראיון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוצרת הסדרה והעורכת הראשית, ציפי ביידר
 יוצרת הסדרה והעורכת הראשית, ציפי ביידר   
ציפי ביידר, יוצרת הסדרה והעורכת הראשית, בת 34, אם לשלושה ילדים, עלתה על הבמה במהלך הקרנת הבכורה של הסדרה, וסיפרה את סיפורה האישי. מעטים באולם ידעו כי גם ציפי, כמו דניאל הקטנה שאומצה, ומופיעה בפרק הראשון בסדרה, היא ילדה מאומצת.

מדוע עכשיו?

לפני שנה עלתה בי המחשבה לעשות סדרה בנושא אימוץ ילדים, בגלל שגם אני ילדה מאומצת. הכוונה הייתה לדבר על המשולש המורכב הזה, הורה ביולוגי-ילד-הורה מאמץ, וללוות ילדים מאומצים בתהליך פתיחת תיק האימוץ. פניתי למיקי חיימוביץ', והצעתי לה להצטרף אלי. רונית, עורכת הסדרה ואני, נכנסנו למהלך של פיתוח, שבו הבנו עד כמה רחוק מוכנות נשים ללכת, על מנת להגשים את חלום האימהות, עוד הבנו כי דרכים רבות מובילות להגשמת החלום הזה. בשל כך החלטנו להרחיב את היריעה לעולמות נוספים, שהפכו לפרקי הסדרה: אימוץ, טיפולי פוריות, פונדקאות, הריון בסיכון, תרומת ביצית, והבאת ילד לעולם של חד מיניים וחד הוריים, באמצעות בנק הזרע.

על שהביאוני עד הלום

את פרק האימוץ אני מקדישה להורים שלי ,שנתנו לי את הביטחון ואת כל מה שאני היום. היה לי חשוב ללוות את התיעוד, לפתוח אותו, ולהראות צדדים חיוביים באימוץ. אחד מן הזוגות שעברו טיפולי פוריות ממושכים, החליט בהשפעת פרק האימוץ, להירשם לאימוץ ילד מדרום אמריקה. אם עוד אנשים יושפעו לטובה, מבחינתי עשיתי את שלי.

מה הנחה אתכם בבחירת הגיבורות?

"צילומי הסדרה ארכו שנה. במהלכם הגיעו התחקירניות, מגי אייד, אירה טולצ'ין, וסיגל קפלן, לכל מקום בארץ ובעולם, נפגשו עם דמויות, צילמו ותיעדו. חיפשנו גיבורות שכן תהיינה מוכנות להיחשף, ושניתן יהיה דרך הסיפור האישי, לגעת לא רק בנו, אלא באנשים נוספים. המשותף לכל הנשים היה שכולן היו כמהות לילד. מה שבד"כ בא בטבעיות למרבית הנשים, לא כזה ברור להמון נשים אחרות".

כיצד התמודדת במפגש המרגש שבין האם המאמצת אורי, לדניאל התינוקת?

כשצפינו בחומרי הגלם, כמעט ולא נגענו מבחינת עריכה. ישבנו, התרגשנו ובכינו. זוהי סצנת קורעת לב, אבל כמו שמיקי אומרת, דניאל לא באמת תזכור את היום הזה. מה שיקבע זה מה שיהיה אחרי זה, העתיד עם אורי, והאהבה שהיא תקבל ממנה. אני אומצתי בגיל 10 חודשים, ואני לא זוכרת דבר מאותו יום".

האם יש סליחה בליבו של ילד מאומץ להוריו הביולוגיים?

לי באופן אישי אין כעס, ואפשר לראות שגם שבסדרה אין כעס בין הילד שפתח את תיק האימוץ לבין אימו הביולוגית. אני מודה לאלוהים על ההחלטה הזאת, כי זכיתי להורים שהם המתנה הגדולה של חיי. פתחתי את תיק האימוץ, ונפגשתי עם אמי הביולוגית. לפעמים יש חיבור ולפעמים לא. אצלי, לא באמת היה חיבור בינינו. שאלתי, והיא סיפרה שלא היו לה התנאים והיכולת לגדל אותי. אני לא כועסת. בתחילת שנות ה- 70, היכולת של המדינה לעזור היה דל ממה שיש היום.

את רואה משהו מיסטי בילד שיועד להיות שלך גם אם הוא אינו שלך מבחינה ביולוגית?

אני מאמינה שלמעלה היה כתוב שאני צריכה לגדול אצל ההורים המאמצים שלי. אחרי 15 שנים של טיפולי פוריות, הם נרשמו בשרות למען הילד, לקראת תהליך שעתיד היה להמשך 5 שנים, שכלל חוגי הורים וביקורי בית. כעבור שנתיים וחצי באתי, והם היו הכי מאושרים בעולם.

מהם קווי הדמיון שניתן לראות עם השנים בין הילד המאומץ להוריו המאמצים?

בתור ילדה אני זוכרת שלא היה מישהו שלא ניגש ואמר, כמה שאני דומה לאבא שלי. האישיות והמכלול זה הם, ומה שהם נתנו לי כל השנים. ההתנהלות שלי, יחסי האנוש שלי, הכול מהם. הערכים שלי והבן אדם שאני היום, הם תוצאה של הגידול שלהם, של האהבה והביטחון שהעניקו לי כל השנים. אצל כל הורה יש טוטאליות כלפי הילד שלו. עם ילד מאומץ, ההורים מרגישים מחויבות גדולה יותר, דווקא משום שזה לא בא להם בטבעיות, ולכן הנתינה היא עצומה. היא לא באה ממקום של רחמים ומהצורך לפצות, אלא מהרצון העז של כל אותן השנים, להגשים את חלום ההורות. כשהורי אימצו אותי, הם בעצם הגשימו חלום.

האם את רואה את עצמך עוברת את אותן החוויות, ומקבלת את אותן ההחלטות?

"בתור אחת שגדלה בעולם בו אישה אחת נאלצה לוותר עלי, ואישה אחרת, אמא שלי, הייתה צריכה לעבור דרך קשה וארוכה עד שהגשימה את האמהות שלה, אני משערת שגם אני הייתי הופכת עולמות על מנת להיות אמא, למרות שזה לא כל כך הוגן לענות על זה, מאחר והיום אני אמא לשלושה, ויודעת ומכירה את החוויה הזאת, ומהמקום הזה אני עונה שהייתי עושה הכול".

הבחירה במיקי חיימוביץ

"למיקי חיימוביץ פניתי כי זיהיתי בה את מכלול האיכויות של אימהות, עם רגישות בגובה העיניים. היא מחבקת את האימהות ומחזקת אותן. היא הולכת עם הגיבורות צעד אחר צעד, ובאמת חווה את מה שהן עוברות".

צוות של נשים

באופן מקרי לחלוטין יצא שצוות הסדרה מנה רק נשים, למעט שני גברים שעמדו מאחורי המצלמה. כל אחת הייתה מחוברת מהעולם הפנימי שלה לתוכן הזה. כל אחת באה עם החוויה האישית שלה, גם אם היא רווקה. היה משהו מאד הרמוני בינינו ומאד מרגש.

היום כשאת שומעת את המילה הקסומה הזו, "אמא". מה זה עושה לך?

המשמעות של אמא היום, הוא משהו הרבה יותר חזק. אולי בגלל הסיפור האישי שלי, בגלל הבית שבו גדלתי, והעובדה שלקח לאמא שלי שנים רבות עד שהגשימה את חלומה ואימצה אותי. כשהילדים שלי קוראים לי אמא, זה לא מובן מאליו, יש לי התרגשות כזו בבטן, כיצד הצלחתי לעשות את זה. הסדרה והחוויה האישית שלי, גרמו לי להבין, שזה לא מובן מאליו להפוך לאמא. לצערנו, עבור נשים רבות, זה בהחלט לא מובן מאליו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by